דילוג לתוכן העיקרי

החוק שימשיך לחסום את כניסת הגנרלים לפוליטיקה

דווקא בתקופה בה מרבים להלין על משבר מנהיגות, החוק הדרקוני שמסכל את השתלבותם בפוליטיקה של בכירי מערכת הביטחון הוא הדבר האחרון לו זקוקה מדינת ישראל. אבל כל ניסיון לשנותו נבלם עד כה בידי נתניהו והליכוד.
Israeli military chief Lieutenant-General Benny Gantz attends a news conference in Tel Aviv July 28, 2014. Palestinian fighters slipped into an Israeli village from the Gaza Strip and fought a gun battle with troops on Monday as an unofficial truce called for the Muslim Eid al-Fitr festival disintegrated. The incident was not the only breach of the fragile truce. Eight children and two adults were killed by a blast at a park in northern Gaza and four Israelis were reported to have been killed by cross-borde

השבוע [12 ביולי] נפלה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) לקיצור תקופת הצינון של אנשי מערכת הביטחון (צה"ל, משטרה, שב"כ, המוסד) משלוש שנים לשנה.

פרי, לשעבר ראש השב"כ, קיים לפני ההצבעה בוועדה שיחות שכנוע עם מרבית השרים החברים בה, ועם העומדת בראשה שרת המשפטים איילת שקד. הוא התרשם מהם שגם לדעתם מדובר בחוק דרקוני, שמונע מאנשים איכותיים ביותר בציבוריות הישראלית להיכנס לפוליטיקה. "חשוב שתצביעו ממניעים ענייניים ולא מתוך מניעים פוליטיים צרים", אמר פרי לשרים.

השיחה עם השרה שקד הייתה חיובית ביותר מבחינת פרי. היא הקשיבה ולא פסלה את העניין על הסף. אבל ברגע האמת, הצעתו נפלה. שרי הליכוד, המהווים בוועדה רוב, הצביעו נגדה.

זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה וגם לא האחרונה בה הוועדה פוסלת חוקים טובים ונחוצים מטעמים שאינם עניינים – במקרה הזה רוח המפקד, כלומר רוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו, ככל שזה תלוי בו, לא ייתן לקצר את תקופת הצינון הארוכה לבכירי מערכת הביטחון. היא תואמת כמו כפפה ליד את הריאל פוליטיקה שלו: לנטרל ככל שניתן כניסת יריבים פוליטיים חדשים לזירה, כאלה אשר עלולים לאיים על מעמדו.

החשוד המיידי בימים אלה הוא הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שכדרכם של רמטכ"לים במדינת ישראל נחשב דמות אהודה ופופולארית. במקרה של גנץ הוא גם דמות שנתפסת בציבור כערכית וראויה.

בני גנץ, חשוב לציין, לא השמיע עד כה אמירה קונקרטית אחת בדבר השתלבות אפשרית בפוליטיקה, אבל בשממה המנהיגותית שירדה על הפוליטיקה הישראלית מאז החל עידן נתניהו כל דמות פופולארית ואהודה נתפסת על ידו כסכנה ברורה ומיידית.

בצעד הפגנתי החליט פרי להעלות את הצעת החוק להצבעה בכנסת השבוע, בידיעה ברורה שגורלה שם יהיה דומה, ושההצעה תיקבר בקול ענות חלושה.

בשיחה עם אל-מוניטור מסביר פרי שהעלאת החוק להצבעה חשובה, משום שכך יתאפשר דיון ציבורי בחוק רע שכל מטרתו היא לחסום כניסת אנשים לפוליטיקה. לדבריו, "ברור שמניעים פוליטיים צרים עומדים מאחורי החוק הזה, שנועד להדיר את בכירי מערכת הביטחון מהפוליטיקה. במקום לעודד אותם מציבים חומות נגד הגנרלים ופוגעים בדמוקרטיה. שלוש שנות צינון זה לא מידתי".

חוק הצינון הנוכחי נולד בחטא. עד שנת 2007 קבע החוק, שבכירי מערכת הביטחון יידרשו לצינון של שישה חודשים בטרם יקפצו למים הפוליטיים. באופן הזה השתלבו במשך עשרות שנים בפוליטיקה אלופים ורמטכ"לים. חלקם כמו אהוד ברק, אריאל שרון ויצחק רבין הפכו לראשי ממשלה. אחרים כמו משה דיין, עזר ויצמן, אמנון ליפקין שחק, יצחק מרדכי ושאול מופז התברגו בצמרת הפוליטית, בעיקר במפלגת העבודה.

במהלך שנת 2005 החל מקורבו של נתניהו, ח"כ יובל שטייניץ, לקדם את שינוי חוק הצינון כדי לחסום את כניסתו לפוליטיקה של הרמטכ"ל הפופולארי דן חלוץ. שטייניץ הלך על צינון בגדול: במקום חצי שנה, שלוש שנים.

שטייניץ השקיע אז מאמצים רבים בקידום החוק וזכה לרוח גבית מנתניהו. כשתוקן החוק בסופו של דבר ב-2007, חלוץ כבר היה מוכה וחבול ציבורית בעקבות מלחמת לבנון השנייה וממילא לא נחשב בעל סיכוי להתמודד על תפקיד ראש הממשלה. נתניהו, שכיהן אז כיו"ר האופוזיציה ונערך לכיבושה מחדש של לשכת ראש הממשלה, ראה בחוק המתוקן כלי יעיל לחסימת אויבים פוליטיים, ככל שאלה יגיעו ויפריעו לו בדרכו.

מיד לאחר אישור תיקון החוק, הסביר שטייניץ שהדמוקרטיה הרוויחה בגדול. לא ברור כיצד תרם החוק הזה לחיזוק הדמוקרטיה, שכן הוא פוגע, במשך זמן ממושך, בזכותו הבסיסית של אדם להיבחר לכנסת. מה שכן ברור הוא שהחוק של שטייניץ הצליח לחסום ביעילות את כניסתו לפוליטיקה של אחד הרמטכ"לים הפופולאריים ביותר גבי אשכנזי, שנחשב בזמנו לאיום כבד על נתניהו ואהוד ברק; כמו גם את ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שהיו מנועים מלהתמודד בבחירות 2013.

דווקא בתקופה בה מרבים להלין על משבר מנהיגות, חוק הצינון הדרקוני שנולד בחטא הוא הדבר האחרון לו זקוקה מדינת ישראל. כל ניסיון לשנותו בשנים האחרונות נבלם ביד רמה בידי נתניהו וסביבתו.

ב-2010 נרשמה יוזמה נוספת לקצר את תקופת הצינון, ככל הנראה במטרה לסייע לאשכנזי להיכנס לפוליטיקה. ח"כ איתן כבל ויואל חסון הציעו אז לקצר את תקופת הצינון לשנה וחצי בלבד, אך בליכוד ובקדימה בלמו את ההצעה מחשש שאשכנזי, שנישא אז על גבי גלי אהדה ציבוריים עצומים, יגנוב להם מנדטים. בינתיים אשכנזי נקלע לצרות אישיות בפרשת הרפז ונלחם על עתידו הציבורי.

הצעה נוספת לתיקון החוק הוגשה לפני כחודש [יוני 2015], על ידי ח"כ אלוף (במיל') אייל בן ראובן (העבודה). גם בן ראובן הציע לקצר את תקופת הצינון לשנה וחצי, ונימק כי תקופת הצינון הנוכחית אינה סבירה שכן היא מונעת מקבוצה איכותית של משרתי ציבור להשתלב בתחום הפוליטי, והיא מפלה לרעה בעלי תפקידים ביטחוניים בכירים לעומת עובדי מדינה בכירים להם נדרשים רק מאה ימי צינון.

"זה אבסורד. מקטרים כאן שנים שלא צומחים מנהיגים, אבל איך יצמחו אם עושים הכל כדי לנטרל את הביטחוניסטים, שבמשך שנים נחשבו לאחד מעמודי התווך של הפוליטיקה?" אמר לאל-מוניטור ח"כ עומר בר לב, אל"מ במיל'.

צודק ח"כ בר לב. אבל הסיכוי שהחוק יתוקן כעת הוא אפסי. כל עוד זה תלוי בראש הממשלה, אנשים טובים שיכלו להוסיף עומק וניסיון לפוליטיקה הישראלית יתייבשו על הספסל, עד שיהפכו לפגי תוקף. בדיוק כמו שנתניהו אוהב.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial