סיומן מוצלח של שיחות הגרעין בין איראן לשש המעצמות עשוי להתברר כפריצת הדרך הדיפלומטית החשובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון מאז ועידת מדריד ב-1991, זו שהכינה את הקרקע להסכמי אוסלו ולהסכם השלום בין ישראל לבין ירדן.

על כף המאזניים מונחת בווינה לא רק תוכנית הגרעין של איראן. בשיחות כבר היו איתותים לאפשרות של טיפול בכמה מהסכסוכים המרים והיקרים ביותר באזור, כגון המלחמה במדינה האיסלאמית (דאע"ש), ארגון שהשתלט על חלקים נרחבים מסוריה ומעיראק ושמרחיב את השפעתו באזור.

כבר בסיכום השבועי הראשון של אל-מוניטור, בדצמבר 2012, ציינו שלאיראן יש תפקיד חיוני, אם בכל פתרון דיפלומטי שיושג ואם בהמשך החיכוך בקווי השבר הרבים של האזור. בספטמבר 2014, לאחר כשנה של שיחות, כתבנו שמשא ומתן עם איראן עשוי לקדם מגמה של "היווצרות מהוססת של מה שנראה כמו קואליציה אזורית אמיתית למלחמה בטרור; אם תנוהל היטב, נדמה שיש לה פוטנציאל להתרחב לתחום הביטחון האזורי".

ברברה סלבין מדווחת השבוע: "פקידים איראניים הצהירו שהם מוכנים לפעול בגלוי עם ארצות הברית כדי להילחם בדאע"ש. בסרטון שצולם בווינה ב-3 ביוני והוקדש רובו ככולו לשיחות הגרעין, אמר שר החוץ האיראני מוחמד ג'באד זריף שעסקת הגרעין 'תפתח אופקים חדשים ותקל עלינו לדון בכמה מהאתגרים החשובים המשותפים לכולנו... את הסכנה שניצבת בפני כולנו... מגלמים אותה גברים חבושים בברדסים שמחריבים את ערש התרבות'".