דילוג לתוכן העיקרי

נתניהו רוצה יוזמה מדינית? שיוכיח

התנהלותו המפוקפקת של נתניהו בכל הנוגע לשטחים המצויים בלב המחלוקת עם הפלסטינים, והצהרותיו הסותרות ביחס לפתרון הסכסוך, העבירו אליו את חובה ההוכחה בדבר רצינות כוונותיו לחידוש המשא ומתן.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu attends a cabinet meeting at his office in Jerusalem June 7, 2015. REUTERS/Sebastian Scheiner/ Pool - RTX1FH4S

בין אלפי השורות שנכתבו בימים האחרונים על סכסוך התרבות בין אמני ישראל לשרת התרבות מירי רגב ועל המהומה סביב מעלליו של חבר הכנסת אורן חזן, חדי עין הצליחו למצוא כמה מילים על הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. עמיתי בן כספית כתב כאן כי הצורך לחדש את המשא ומתן והחזרה לפתרון שתי המדינות שב לתפוס מקום נרחב בנאומיו של ראש הממשלה. הוא העריך כי הנאום שנשא נתניהו בכנס הרצליה היה "בלון הניסוי המהוסס הראשון למה שמכנים גורמים פוליטיים בישראל בשם 'אתחול הסתיו.' הכוונה היא ליוזמה מדינית חדשה שיתניע נתניהו, מיד לאחר ירידת הסוגיה האיראנית מסדר היום בסוף יוני (אם אכן יושג הסכם בין איראן למעצמות).

כספית מנה אחת לאחת את מטרותיה של היוזמה: צירוף סיעת המחנה הציוני של יצחק הרצוג לקואליציית נתניהו; שיקום היחסים עם ארה"ב; הפגת המתח הגובר בין ישראל לאירופה ולקהיליה הבינלאומית; ובלימה של מסע הדה-לגיטימציה והחרמות המתנהל באחרונה נגד ישראל.

אכן, כל אחת מהמטרות וכולן ביחד משרתות את האינטרסים של מדינת ישראל. ובכל זאת, הרשימה החשובה הזו לוקה בחסר. מה קרה למטרות כמו סיום הכיבוש, קץ הסכסוך ושמירת דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? כל זאת קודם שבדקנו מה דעתו של שר הבטחון משה יעלון על "היוזמה החדשה". רמז: לפני שבוע יעלון אמר כי אינו רואה סיכוי להסדר יציב בתקופת חייו. כדי להסיר ספק לגבי מצב בריאותו, גילה שר הביטחון כי "אני מתכוון לחיות עוד קצת". זאת ועוד, כיצד מתכוון נתניהו להשיג לגרסה החדשה של פתרון שתי המדינות את תמיכת רוב חברי סיעת הליכוד בכנסת, שלא לדבר על השותפים מהימין היותר קיצוני? הרי ח"כ בני בגין פרש ב-1997 מהממשלה במחאה על הסכם חברון, וסגנית שרת החוץ, ציפי חוטובלי, דיווחה זה עתה שאלוהים נתן לעם ישראל, ורק לעם ישראל, את כל ארץ ישראל.

לנוכח התנהלותו המפוקפקת של נתניהו בכל הנוגע לנכסים הטריטוריאליים המצויים בלב הסכסוך עם הפלסטינים, דיבוריו על יוזמות שלום חדשות חולפים ליד אוזניהם של הפלסטינים - אלה שאמורים להיות שותפיו למשא ומתן. הצהרותיו הסותרות של ראש הממשלה ביחס לפתרון הסכסוך העבירו אליו את חובת ההוכחה בדבר רצינות כוונותיו. כדי לשכנע את חבריו לסיעת המחנה הציוני להצטרף לממשלה, יצחק הרצוג יזדקק ליותר מבלון ניסוי חלול שנתניהו יפריח לאוויר. כדי לעצור את גל החרם, ראש הממשלה חייב לתרגם מילים לשפת המעשה.

חברות קבלניות נוהגות לגבות מרוכשי דירות בבנייה " דמי רצינות" - תשלום שמעיד על כוונתם לרכוש את הנכס. בשנה האחרונה מגלה נתניהו ענין רב בבניית הסדר שלום אזורי. כך למשל, בחודש שעבר הוא אמר בטקס לציון 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית [8 במאי], כי האינטרסים המשותפים של ישראל ומדינות ערב אל מול איראן מייצרים הזדמנויות לקידום בריתות "ואולי אפילו לקידום שלום". בשבוע שעבר דיבר גם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, על אותו אינטרס משותף "שבמוקדו המאבק נגד טרור איסלאמי קיצוני והמאבק נגד הכוונות ההגמוניות ותוכניות הגרעין של איראן". ברק דיבר על "הזדמנות שכמותה מתרחשת פעם בשנות דור".

ברק מרבה להיפגש עם מדינאים בכירים ברחבי העולם. הוא יודע שמפלס האמון שלהם בנתניהו נוגע ברצפה. כדי לשכנעם שהדיבורים על שלום אזורי אינם עוד תעלול שיווקי, הוא מציע לנתניהו לשלם "דמי רצינות", בדמות משא ומתן רציני עם הפלסטינים וקבוצת המדינות הערביות הפרגמטיות. לדבריו, המשא ומתן להשגת פתרון על בסיס שתי מדינות לשני עמים, במקביל לגיבוש הסדר כלל אזורי, צריך להתנהל במסגרת ועידה בינלאומית ובגיבוי ארצות הברית והקוורטט. זאת ועוד, מי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון ממליץ לשקול בכל כובד הראש לאמץ את יוזמת השלום הסעודית מ-2002 "בצמוד להסתייגויות ישראל".

ברק התנגד בשעתו למהלכי ביניים מול הפלסטינים, דוגמת הקפאת הבנייה בגדה המערבית, המשך הנסיגה כמתחייב מהסכם וואי 1998, ומימוש התחייבותו להעביר שלושה כפרים באזור ירושלים (אבו-דיס, אל עזרייה, וסוואחרה המזרחית), לשליטה פלסטינית מלאה. עתה הוא מפציר בממשלה לרכז את הבנייה בגושי היישובים ולהפסיק כליל את הבנייה מעבר להם. הוא משוכנע כי הדבר ישנה מיסודו את מצבה הבינלאומי של מדינת ישראל. על זה נאמר, מה שרואים מבחוץ נסתר מעיניהם של אלה שיושבים בלשכת ראש הממשלה.

את "דמי הרצינות" יש לשלם גם במטבע קשה דוגמת שחרורם של מאות אסירים פלסטינים, חברי הפתח- דבר שיחזק את מעמדה של הרשות הפלסטינית. דיבורים על יוזמות שלום אזוריות על בסיס אינטרס משותף עם מדינות ערב הפרגמטיות, אינם עולים בקנה אחד עם המגעים בין ישראל לחמאס על הפסקת אש, כנגד הסרת המצור על עזה - דבר שצפוי לחזק את הארגון, אשר מתנגד בתוקף לכל הסדר מדיני עם ישראל. אם ישראל מעוניינת באמת ובתמים בהסדר עם הרשות הפלסטינית, עליה להפקיד בידיה את "דמי הרצינות". בשום אופן לא לשפר את מעמדם של יריביה המושבעים.

בן גוריון נהג לומר כי אין זה חשוב מה אומרים הגויים - חשוב מה עושים היהודים. לנתניהו לא חשוב מה הגויים אומרים. ממילא הם לא עושים מאומה. חשוב לו מה אומרים היהודים. ממילא בסוף הם עושים מה שהם רוצים. עד שיוכח ההיפך.

More from Akiva Eldar