דילוג לתוכן העיקרי

עשור להתנתקות: זה הזמן לתת לה את הכבוד הראוי

מאז פינוי רצועת עזה לפני עשור בידי אריאל שרון, הימין פועל לצריבת המהלך בתודעה הישראלית כאסון אסטרטגי - והשמאל-מרכז מקבל זאת בהכנעה. עכשיו, כשהקיפאון המדיני בשיאו והלחץ הדיפלומטי גובר, זה הזמן לתת להתנתקות את הכבוד הראוי.
Israeli soldiers carry their comrade during a military exercise in the region bordering the Gaza Strip, southern Israel June 7, 2015. REUTERS/Amir Cohen - RTX1FI8P

"לצערנו הרב, המקום הזה ניתן בלי שום סיבה אמיתית לאויבנו. המרכז הזה מזכיר לנו על מה ויתרנו, ולמה אסור שזה יקרה שוב. אני קורא לכולם לבוא ולבקר כאן כדי להבין איזה אסון גדול היה ואיזה אסון מחובתנו למנוע שוב".

את הדברים הללו אמר חבר הכנסת החדש מהליכוד, מיקי זוהר, לאחר שביקר ביום ראשון (7 ביוני) במרכז להנצחת גוש קטיף שבניצן, כחלק מהאירועים לציון עשור לפינוי רצועת עזה וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. לפניו ביקרו במקום חברי הכנסת מהבית היהודי ינון מגל ובצלאל סמוטריץ.

בימים ובשבועות הקרובים, ככל שנתקרב ל-15 באוגוסט - יום השנה העשירי למועד תחילת הפינוי - נשמע עוד ועוד אמירות בנוסח זו של ח"כ זוהר: קלישאות חלולות הלקוחות מהנרטיב שהימין טיפח בעשור האחרון, ושלפיו ההתנתקות מעזה הייתה אסון שהביא לעליית חמאס וגרם לטרור הרקטות. חידוש ירי הרקטות מעזה בסוף השבוע אל עבר יישובי הדרום, כמעט שנה לאחר מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, סיפק תחמושת טרייה לכל משמיציה מימין של תוכנית ההתנתקות.

דוברי הימין, בהם בכירי הפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצליחו לאורך השנים להפוך את תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד לשעבר, אריאל שרון, לסמל לעיוורון מדיני, להפקרות מדינית וביטחונית, ולתמרור אזהרה מפני צעדים דומים בעתיד. התפישה של הימין, שלפיה בכל פעם שישראל נסוגה משטחים הם הופכים לחממה לטרור, הלכה והעמיקה בתודעה הציבורית. מנגד, טיעוניהם של מצדדי ההתנתקות הלכו והחווירו עם השנים, ככל שסבבי הלחימה בעזה הפכו תכופים יותר, וככל שטווחי הרקטות גדלו עד שבקיץ האחרון השביתו את נמל התעופה בן גוריון. הניסיון של השמאל-מרכז להציג את המהלך ההוא כיוזמה מדינית אמיצה שהניבה לישראל פירות - נכשל.

למרבה האבסורד, את התוכנית המושמצת הזאת לא השמאל יזם, היא הייתה יציר כפיו של בונה ההתנחלויות אריאל שרון, בעודו מכהן כראש ממשלה מטעם הליכוד. מפלגת העבודה, אז בראשות שמעון פרס, העניקה רשת ביטחון בכנסת לתוכנית ויותר מאוחר הצטרפה לממשלה.

בסופו של דבר, ההתנתקות פילגה את הליכוד ויצרה מרכז פוליטי, אשר הפינוי מגוש קטיף היה המהלך המדיני המכונן שלו. אבל גם המרכז הפוליטי של היום, בהנהגת יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, לא מתלהב מלנכס לעצמו את התוכנית המושמצת כל כך. עד כדי כך רבה ההסתייגות ממנה, שאפילו ביום פטירתו של אריאל שרון [11 בינואר, 2014] היא הוזכרה כאסון על ידי בכירים במערכת הפוליטית. "באחרית ימיו ביצע שרון את תוכנית ההתנתקות - החרבת גוש קטיף וגירוש שמונת אלפים תושביו", כתב יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בהודעה שפירסם ביום מותו של ראש הממשלה לשעבר.

בדיון שקיימה ועדת חוץ וביטחון לפני שנה במלאת תשע שנים להתנתקות [15 ביולי, 2014], מעט לפני סיומו של מבצע צוק איתן, אמר ח"כ יריב לוין, היום שר התיירות, את הדברים הבאים: "בסופו של דבר העובדות הן פשוטות: מכל מקום שממנו יצאה ישראל, נכנסו גורמי איסלאם רדיקלי. ההתנתקות היא כתם שחור בהיסטוריה של ישראל. היא גם חרפה לדמוקרטיה באופן שבו התקבלו החלטות". הדיון אז נערך ביוזמת ח"כ זאב אלקין, כיום שר הקליטה וחבר הקבינט המדיני ביטחוני. הוא התאפיין בחד צדדיות, ורוב המומחים והדוברים שהוזמנו אליו הציגו את ההתנתקות כמשגה ענק שאת תוצאותיו ישראל משלמת מדי יום.

אבל דווקא בימים אלה, כשהציבור הישראלי נחשף למשמעויות ולהשלכות של הלחץ המדיני הגובר על ישראל, הדוברים בשמאל-מרכז יכולים להציג את יתרונותיה של יוזמה מדינית - אם לא לשיפור מצבה האסטרטגי באזור, אז לפחות לעצירת תהליך הדה-לגיטימציה העולמי, שעשוי לפגוע בחוסנה המדיני.

ההתנתקות הייתה למעשה המהלך המדיני האחרון שישראל עשתה בעשור האחרון. היו אחריו יוזמות ותוכניות שלום, אבל אף ראש ממשלה אחרי שרון לא הביא לכדי מימוש מהלך כה דרמטי. הביקורת עליו משמאל נסובה סביב העובדה שהיה מדובר בפינוי ללא הסכם עם הפלסטינים, אבל התוכנית עצמה אומצה באופן כללי בחום.

בניגוד לטיעונים מימין, שלפיהם בגלל ההתנתקות החל חמאס לירות על יישובי הדרום, האמת היא שכבר ב-2001 נורה הקאסם הראשון מעזה אל שדרות. ערב ההתנתקות כבר נורו במצטבר מאות קסאמים. עוד דבר שנשכח מהציבור הוא מחיר הדמים הכמעט יומיומי שישראל שילמה בחיילים, שנפצעו ונהרגו ממטעני חבלה. גם העול הבלתי סביר באבטחת 8,600 תושבים שחיו אז ברצועת עזה כבר נשכח.

אריאל שרון הגה ויזם את ההתנתקות בין השאר משום שהבין שהקיפאון המדיני הצמיח יוזמות שיכלו, בעיניו, להזיק למעמדה הבינלאומי של ישראל, כמו יוזמת ז'נבה. הוא האמין שהסרת האחריות ממיליון תושבים פלסטיניים ברצועה תועיל לישראל ותסיר ממנה חלק מהלחץ הבינלאומי. המהלך של שרון היה ביטוי ללקיחת יוזמה ואחריות, והוא העניק לישראל אשראי מדיני - וגם כלכלי - עצום, שהיא הייתה זקוקה לו נואשות אחרי השנים האלימות של האינתיפאדה השנייה בין 2000 ל-2005.

בפינוי עזה וצפון השומרון שרון הניח את יסודותיו המדיניים של המרכז הפוליטי בישראל, שבבסיסו עומדת הנכונות לפשרה לצד ספק גדול וחוסר אמון בנוגע לכוונותיו של הצד השני. בנוסף, למרות כל ההשמצות נגד המהלך, גם כעת כששולטת בישראל ממשלת ימין, אין כל כוונה להחזיר את הגלגל אחורנית. ההפך. במבצע צוק איתן נתניהו ושר הביטחון משה יעלון עשו הכל כדי להימנע מכניסה קרקעית לעזה ומכיבוש של שטחים ברצועה.

דווקא כעת, כשפתרון שתי המדינות נמצא בסכנה ורעיון המדינה הדו לאומית תופס תאוצה בשיח הפוליטי, תוכנית ההתנתקות צריכה לשמש דוגמה למהלך שבו מדינת ישראל משכה ידיה משליטה על אוכלוסייה פלסטינית - מהלך שהיה אמור להיות לו המשך.

יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, תיאר היטב את המשמעויות של המשך הקפאון המדיני בנאומו השבוע [7 ביוני] בכנס הרצליה. "תוך עשור יהיו הערבים בין הירדן לים לרוב: 52% ערבים ו-48% יהודים. מיעוט יהודי בארץ ישראל. הבית הלאומי של העם היהודי יהפוך לבית הלאומי של העם הפלסטיני. אני רוצה לשמור על מדינה יהודית עם רוב". אולי האיום הדמוגרפי הזה מצד אחד, ויום השנה העשירי להתנתקות מצד שני, יזכירו לשמאל-מרכז לתת למהלך הזה את הכבוד הראוי לו, ולראות בו מורשת של פעולה אחראית להבטחת עתידו של העם היהודי. הרכנת ראש במחנה הזה מול הביקורת על פינוי היישובים תיחשב לתבוסה נוספת שלו לימין האידאולוגי.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles