למרות ממשלת הימין שבדרך, הכנסת עדיין רוצה הסכם מדיני

החלטתו של אביגדור ליברמן להזדכות על תיק החוץ ולהעתיק את מושבו אל ספסלי האופוזיציה חוצה את הכנסת ה-20 באופן כמעט שווה בין קואליציה לאופוזיציה. 61 חברי כנסת יתמכו בממשלה, ו-59 חברי כנסת יתנגדו לה. אך היחס הכמותי הוא רק חלק אחד מהסיפור, ולאו דווקא החלק החשוב והמעניין ביותר שלו. הסיפור האמיתי הוא יחסי הכוחות בין מחנה שמעדיף את הסטטוס קוו על פני כל הסדר מדיני שכרוך בהקמת מדינה פלסטינית, לבין המחנה שדוגל בהסדר מדיני שכולל הקמת מדינה פלסטינית. בתווך נמצא המחנה החרדי, אשר יוזמות לקבוע הסדר גיוס של צעירים חרדים מעסיקות אותו יותר מיוזמות לקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים.

בניגוד לרושם שהתקבל מתרועות הניצחון שבקעו למחרת הבחירות מרחוב בלפור בירושלים, ה-17 במארס לא היה יומו הגדול של הימין האידיאולוגי. הגרעין הקשה של הימין אינו מונה יותר משליש מחברי הכנסת. 30 חברי ליכוד, שמונה ח"כים של הבית היהודי ועוד שניים או שלושה חברים מבין חמשת חברי מפלגתו של ליברמן. הסוקרים, שנהפכו לשק החבטות של התקשורת, לא טעו. כפי שרובם חזו, יחסי הכוחות שהיו בכנסת ה-19 הם אלה שיהיו גם בכנסת ה-20. היום, כאז, מהבחינה האידאולוגית, מחנה הימין קטן יותר ממחנה הלא-ימין.