החלטתו של אביגדור ליברמן להזדכות על תיק החוץ ולהעתיק את מושבו אל ספסלי האופוזיציה חוצה את הכנסת ה-20 באופן כמעט שווה בין קואליציה לאופוזיציה. 61 חברי כנסת יתמכו בממשלה, ו-59 חברי כנסת יתנגדו לה. אך היחס הכמותי הוא רק חלק אחד מהסיפור, ולאו דווקא החלק החשוב והמעניין ביותר שלו. הסיפור האמיתי הוא יחסי הכוחות בין מחנה שמעדיף את הסטטוס קוו על פני כל הסדר מדיני שכרוך בהקמת מדינה פלסטינית, לבין המחנה שדוגל בהסדר מדיני שכולל הקמת מדינה פלסטינית. בתווך נמצא המחנה החרדי, אשר יוזמות לקבוע הסדר גיוס של צעירים חרדים מעסיקות אותו יותר מיוזמות לקידום הסדר מדיני עם הפלסטינים.
בניגוד לרושם שהתקבל מתרועות הניצחון שבקעו למחרת הבחירות מרחוב בלפור בירושלים, ה-17 במארס לא היה יומו הגדול של הימין האידיאולוגי. הגרעין הקשה של הימין אינו מונה יותר משליש מחברי הכנסת. 30 חברי ליכוד, שמונה ח"כים של הבית היהודי ועוד שניים או שלושה חברים מבין חמשת חברי מפלגתו של ליברמן. הסוקרים, שנהפכו לשק החבטות של התקשורת, לא טעו. כפי שרובם חזו, יחסי הכוחות שהיו בכנסת ה-19 הם אלה שיהיו גם בכנסת ה-20. היום, כאז, מהבחינה האידאולוגית, מחנה הימין קטן יותר ממחנה הלא-ימין.
ממשלת נתניהו הקודמת הייתה תלויה ב-19 המנדטים של יאיר לפיד, מנהיג יש עתיד, שכרת ברית אחים עם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. המנדטים הללו כללו חברים בכירים במפלגתו של לפיד כמו יעקב פרי, יעל גרמן ועפר שלח, שתפיסותיהם המדיניות קרובות לתפיסות של זהבה גלאון ממרצ, יצחק הרצוג מהעבודה ואפילו לזו של איימן עודה מהרשימה המשותפת, יותר מאשר להשקפת עולמם של נתניהו, משה יעלון ומירי רגב מהליכוד. את הזיווג הלא טבעי הזה השלימה באותה ממשלה "התנועה" בראשות ציפי לבני, שהמרחק בינה לבין הד"ר יובל שטייניץ בכל הנוגע לפתרון שתי המדינות רב שבעתיים מהמרחק בינה לבין הד"ר סאיב עריקאת.
נכון למועד כתיבת שורות אלו, כולנו בראשות משה כחלון ממלאת את התפקיד שמילאו מפלגותיהם של לפיד ולבני בכנסת הקודמת. על שמו של כחלון עצמו, ושל חבריו בצמרת המפלגה החדשה, רשומה שורה של התבטאויות פומביות בזכות ניפוץ הסטטוס קוו בין ישראל לפלסטינים. הצהרות אלו, כמו גם מצע המפלגה, אינם מתיישבים, בלשון המעטה, עם ההגדרה "ימין מדיני". כך למשל, במערכת הבחירות אמר כחלון כי "אם יקום פעם מנהיג אמיץ, שיהיה מוכן באמת להכיר בכך לשים קץ לסכסוך, קץ לתביעות, וירושלים מאוחדת וקץ לתביעות על הפליטים, מפלגת כולנו תהיה שם בכדי לתמוך בהסכם הזה". בנוגע לפינוי יישובים במסגרת הסכם עתידי ציין שר האוצר המיועד כי "ברגע שיהיה הסדר ונראה שיש מנהיג אמיץ, אפשר לדבר על כל הסכם שיחזק את מדינת ישראל".
יואב גלנט, המיועד לתפקיד שר השיכון מטעם כולנו אמר לפני שלושה חדשים כי "בפעולה הציונית יצרנו את העם הפלסטיני שיושב לצדנו, והם לא הולכים לשום מקום... אין הגיון שנשב במקומות צפופי אוכלוסייה פלסטינית... עלינו להעניק לפלסטינים רציפות טריטוריאלית שתאפשר להם לנהל את חייהם בתוך יישות עצמאית".
מצע כולנו קובע כי "על ישראל להתנהל באקטיביזם מדיני ודיפלומטי לשמור על צביונה כיהודית ודמוקרטית". המפלגה מעלה על נס את המכתב שהנשיא לשעבר ג'ורג' בוש שלח לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. המסר המרכזי של המכתב הזה הוא הקמת מדינה פלסטינית ברוב שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, לבד מהאזורים המיושבים בצפיפות באוכלוסייה יהודית. בוש הדגיש כי סיפוח גושי ההתנחלויות חייב להיעשות בהסכמת הפלסטינים.
החרדים, הנאבקים נגד גיוס חובה של בניהם לצה"ל, אינם ששים אלי קרב עם הפלסטינים ועם האמריקאים למען נערי המאחזים. יו"ר ש"ס אריה דרעי אמר ערב הבחירות כי "אני לא מסכים לחלוקת ירושלים ואני לא מסכים לפינוי המוני סתם. אבל אני כן בעד פינוי במקומות בודדים, ואני כן בעד משא ומתן".
בתו של הרב עובדיה יוסף, עדינה בר שלום, המקורבת לדרעי, הצהירה לפני חודשיים באירוע של יוזמת ז'נבה כי "אם יהיה מהלך מדיני בממשלה הבאה, ש"ס ודרעי ידחפו בכל הכוח". ח"כ יצחק וקנין מש"ס אמר בכנס מיוחד בבניין הקונגרס בוושינגטון כי "הפלטפורמה להסכם היא יוזמת ז'נבה. כל בריחה מהפלטפורמה הזאת רק תרחיק אותנו מהשלום''. ח"כ דוד אזולאי, גם הוא מש"ס, הביע אף הוא תמיכה ביוזמה המבוססת על גבולות 67' וחילופי שטחים הדדיים וציין כי "יוזמת ז'נבה היא יוזמה ברוכה.''
גם דברים שאמר ח"כ משה גפני, מראשי סיעת יהדות התורה, ערב הבחירות יכולים להתנוסס בקווי היסוד של ממשלת הרצוג-גלאון. "אני בעד קידום התהליך המדיני, לא להשאיר את המצב כך ללא כלום", אמר העסקן החרדי הוותיק, "צריך לעשות מאמצים בזהירות ולאט לאט, יחד עם ארה"ב. לא להשאיר את המצב כך שאנחנו מבודדים לחלוטין".
ומה באשר לפליט האחרון מהממשלה והעולה החדש לאופוזיציה? האם אפשר לכלול את ליברמן במחנה הלא-ימין? אמנם בצד האפל של מצע ישראל ביתנו אפשר למצוא עדיין את רעיון הנפל הלא מוסרי ולא חוקי של חילופי שטחים על אוכלוסייתם (הערבית). ועם זאת, בשנה האחרונה ליברמן דיבר וגם פעל מאחורי הקלעים בעד הסדר אזורי שיכלול הקמת מדינה פלסטינית. "צריך להגיע להסדר של מדינה יהודית ומדינה פלסטינית", הצהיר ליברמן. בשיחה שקיים לפני שנה עם מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, אמר שר החוץ היוצא כי "יש בסיס ליצירת מבנה מדיני-פוליטי חדש במזרח התיכון". בנובמבר האחרון הוא כתב כי " בסופו של דבר בוויכוח על שלמות העם אל מול שלמות הארץ - שלמות העם גוברת".
לא בטוח שמנהיג ערבי שיעשה מעשה סאדאת ונשיא אמריקאי שיעשה מעשה קרטר יולידו ראש ממשלה ישראלי שיעשה מעשה בגין. אבל אם בכל זאת זה יקרה - הכנסת ה-20 תעמוד מאחוריו.