יחימוביץ' ירתה את יריית הפתיחה בקרב על ראשות העבודה

בזמן שסיעת המחנה הציוני ערכה ישיבת בכורה חגיגית ביום שני (4 במאי) בחדר הגדול שהוקצה לה בכנסת, מתוקף היותה הסיעה השנייה בגודלה במליאה, דילגה ח"כ שלי יחימוביץ' בין ערוצי הטלוויזיה השונים והסבירה מדוע החליטה להעדר ממנה. היא כמובן לא אמרה זאת מפורשות, אבל הצעד הזה של יחימוביץ' היה יריית הפתיחה בהתמודדות הבאה על ראשות מפלגת העבודה, ובמאבק על משבצת האישה הראשונה בסיעת המחנה הציוני בינה לבין ציפי לבני. בכך שוב הצדיקה מפלגת העבודה, אחרי הכישלון שלה בבחירות 2015, את המוניטין שלה כמחסלת סדרתית של יושבי ראש. הנסיון הפעם היה מהיר וחד מבדרך כלל.

בדקות הראשונות של הישיבה, בחדר הצפוף מחברי כנסת, עוזרים פרלמנטריים וצוותי טלוויזיה, אנשי המחנה הציוני עדיין לא ידעו שיחימוביץ' מכינה להם הפתעה קטנה ובלתי חגיגית בעליל. בתזמון מדויק לתחילת האירוע היא שיגרה לכתבים הפוליטיים הודעת טקסט, שבה הצהירה כי אין לה כוונה לקבל את המשך ההנהגה המשותפת הרצוג-לבני, שנועדה לטענתה לצרכי בחירות בלבד. לדבריה, משהסתיימה מערכת הבחירות, משמעות ההנהגה המשותפת הינה בעצם "סירוס מראש של הנהגת האופוזיציה, ואין לה תוקף דמוקרטי, מעשי או אידאולוגי".

חדי העין שמו לב שבהודעתה יחימוביץ' מכנה את הרצוג "בוז'י" ולא בשמו הפרטי יצחק, כפי שהוא ואנשיו הקפידו לעשות במערכת הבחירות כחלק מהניסיון ליצור לו תדמית מכובדת ורצינית יותר. גם יריביו מהימין נהגו להשתמש בכינוי הזה בזמן הקמפיין.

המהלך של יחימוביץ' תוכנן מראש לרגע המתאים, וכאשר נודע לה כי לבני אמורה לשאת דברים בתחילת הישיבה מיד לאחר הרצוג החליטה שלא להמתין. היא העריכה, ובצדק, שאם תיתן לדברים לעבור בשקט, המצב יתקבע ולא יהיה ניתן לערער עליו. לפני פעולת היחיד שלה, היא התייעצה עם כמה חברי כנסת שגיבו עקרונית את מהות המהלך, אך חשבו שזו לא הדרך הנכונה לפעול.

כך יצא שבזמן שיו"ר הסיעה, ח"כ איתן כבל, מספר בישיבה בפאתוס אופייני עד כמה הוא נרגש לקראת מלאכת הקודש האופוזיציונית, הוא כלל לא מודע למעלליה של יחימוביץ', אשר גנבה את ההצגה מחוץ לחדר הסיעה.

כשלצדיו ישבו ראשי המחנה הציוני, הרצוג ולבני, כבל ציטט טור שכתב חתן פרס ישראל, המשורר והסופר ס. יזהר, (בעברו חבר כנסת  מטעם מפא''י) לאחר כישלונה של המפלגה בראשות שמעון פרס בבחירות 1981. הטור נכתב אז - אבל התאים היטב גם למצבה הנוכחי של המפלגה. בכותרת "צודק יותר הצד שלנו", כתב יזהר: ''בלי מרירות, בלי חולשת הדעת ובלי להצטדק - על מפלגת העבודה ללכת כעת לאופוזיציה... להיות אופוזיציה מלאת חיות, ערנית, חריפה ותוקפת, שכל ספסליה מלאים תמיד, כל הימים וכל הישיבות, ולא להניח לה לממשלה המתנדנדת הזאת לחמוק אל פינות הזירה - אלא באמצע לאור היום, ולעיני כולם להלום בה אמת אחר אמת".

למרות הדברים האלה, נראה כי סיעת המחנה הציוני, שמורכבת ברובה מחברי כנסת מטעם מפלגת העבודה, החלה את דרכה באופוזיציה ברגל שמאל. בעוד יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, עם 11 מנדטים בלבד, כבר תופס נפח תקשורתי וציבורי כאופוזיציונר לוחמני, בעבודה מתעסקים בעיקר בתככים הפנימיים.

הרצוג וכבל לא נשארו חייבים, תקפו את יחימוביץ' כצפוי, והתגלגלו לתוך ההתגוששות הפנים מפלגתית שאותה קיוו למנוע. "ההודעה של יחימוביץ' קנטרנית ויכולה לעזור לבנימין נתניהו. אני לא מתכוון לפרק את השותפות עם ציפי לבני" – הצהיר הרצוג בישיבת הסיעה. כבל אמר בשיחות סגורות כי "מצער שיש לה בעיה אמיתית בהפנמה שהרצוג הוא יו"ר המפלגה. שלי תוקעת מקלות בגלגלים".

בנוסף לחזית החדשה-ישנה עם יחימוביץ', הרצוג, שבשבועות האחרונים נחשד כמי שרק ממתין לקריאתו של ראש הממשלה לממשלת אחדות בתמורה לתפקיד שר החוץ, נאלץ להמשיך בניסיונותיו לשכנע שאין בכך אמת. העובדה שסירב להעלות להצבעה בישיבה הצעת החלטה שלפיה המחנה הציוני לא תיכנס בשום שלב לממשלת נתניהו, לא סייעה למעשה השכנוע. המשמעות היא שמעתה ועד בכלל הרצוג יהיה חשוד כמי שמנהל מו"מ עם נתניהו לקראת כניסה לממשלה.

גם יחימוביץ' מבינה את זה. אחרי כמעט עשור בכנסת, היא רוצה להיות שרה, והיא מבינה שעליה לשפר עמדות בתוך המפלגה לקראת האפשרות של חלוקת תפקידים. מבחינתה, עליה להיות האישה הראשונה במפלגה כדי לקבל תפקיד בכיר בממשלה, אם תרחיש כזה יתממש, מתוקף העובדה שזכתה במקום הראשון בפריימריז. יחימוביץ' כיו"ר העבודה לשעבר, הצליחה לבנות בסיס כוח במוסדות המפלגה ובלעדיה יהיה להרצוג קשה להכניס את מפלגתו לממשלה.

במקביל למסלול הזה, מרגע התבוסה בבחירות החל לתקתק השעון לקראת הפריימריז. על פי חוקת המפלגה, בתוך 14 חודשים מהבחירות יתקיימו בחירות פנימיות. סעיף זה בחוקה הופך את יו"ר המפלגה לסוג של ברווז צולע שעננה מרחפת מעליו. גם נתניהו, שמכיר את חוקת העבודה, מעדיף כנראה לדחות את השותפות עם הרצוג עד שייערכו שם הפריימריז. הוא לא רוצה למצוא את עצמו במצב שבו יו"ר המפלגה מתחלף ומחליט לפרק עמו את השותפות.

אם הרצוג יחליט על הקדמת הפריימריז, הסיכוי שינצח גבוה מאוד. מלבד יחימוביץ' ואולי עמיר פרץ שעשוי לחזור לעבודה, אין כרגע מועמדים מבטיחים מבחוץ. יחימוביץ' צופה את פני הבאות ומתחילה את הקרב על מעמדה, תוך שהיא נערכת לשלושה תרחישים: פריימריז, ממשלת אחדות או גם וגם.

מהצד השני, לבני נמצאת בזירה חדשה ולא מוכרת של קרבות פנימיים בתוך מנגנון שזר לה והיא זרה לו. מה תעשה? בינתיים היא זוכה לגיבוי והגנה מצד הרצוג וכבל. מה שכבר ברור הוא שהרצוג יצטרך להשתיק את קולות המרי הפנימיים, להתחיל בהפקת לקחים מהבחירות, ובמקביל להוות אופוזיציה לוחמת ולהוכיח שאינו פוזל אל עבר ממשלת נתניהו.