דילוג לתוכן העיקרי

בית הדין הבין לאומי בהאג יהיה החרב הדיפלומטית של אבו מאזן

הפנייה הפלסטינית לבית הדין בהאג היא רק צעד אחד קטן לקראת המסע למועצת הביטחון של האו"ם. בעת הזו, הרשות מעדיפה שלא להוציא משאבים ואנרגיות מיותרות על דיונים ולהיגרר לסנקציות שיעמידו את קיומה בסכנה.
Palestinian Foreign Minister Riad al-Malki (C) leaves the International Criminal Court (ICC) at the Hague August 5, 2014. Al-Malki said on Tuesday after meeting prosecutors at the International Criminal Court that there was "clear evidence" that Israel committed war crimes in Gaza. The visit took place shortly after Israeli and the Islamist Hamas movement entered a 72-hour truce mediated by Egypt in an effort to pave the way for an extended ceasefire. Israel and the Palestinians have traded allegations of w

"יום לאומי היסטורי", כך הגדיר בסיפוק סאיב עריקאת, מי שעמד בראש צוות המשא ומתן עם ישראל, את יום קבלתה של הרשות הפלסטינית כחברה ה-123 בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג [1 באפריל].

מאז שקרסו שיחות השלום עם ישראל נהגו בכירי ההנהגה הפלסטינית לנופף בכל הזדמנות בנשק בית הדין בהאג. לאחרונה, עם היוודע תוצאות הבחירות בישראל, הם עשו זאת בטונים גבוהים יותר. עריקאת, ג'יבריל רג'וב ואחרים, הגיבו לבחירת נתניהו באומרם כי התשובה הפלסטינית תהיה ''בית הדין בהאג.''

בשיחות שקיימתי עם אחדים מאנשי ההנהגה הפלסטינית אי אפשר היה שלא לזהות בקולם התמוגגות מהתחושה שבכירי מערכת הביטחון בישראל חוששים, כך לטענת הגורמים ברשות, מהצעדים לצרוף הרשות כחברה מן המניין בבית הדין בהאג. "למה ישראלים מפחדים מבית הדין הפלילי?" נהג לשאול ג'בריל רג'וב, "מי מפחד מבית המשפט? רק העבריין, רק הפושע. האם אתם פושעי מלחמה? אם כן, אתם צריכים להיות מודאגים".

השבוע נגמרו הדיבורים, וגם הסנקציות הכלכליות שהופעלו על ידי ישראל כדי כדי להניא את הפלסטינים מהמהלך הסתיימו. במקביל להפשרת כספי המסים הפלסטיניים, שהוקפאו בעקבות הפנייה להאג בחודש ינואר, צורפה כאמור הרשות למוסד המשפטי של האו"ם. בכירי הרשות הרגישו שנעשה כעת עוד צעד לקראת כינונה של המדינה הפלסטינית.

בטקס קצר בהאג, שבו השתתף שר החוץ הפלסטיני ריאד אל מלכי, ניתן תוקף משפטי לחברות והזדמנות לבכירי הרשות לעבור מאיומים למעשים. אבל מהר מאוד התברר שבכירי הרשות מעדיפים להחזיק בחרב בית הדין הבינלאומי לאות ניצחון דיפלומטי, מרשים ככל שיהיה, ולא לעשות בו שימוש כלשהו בשלב זה. במילים אחרות, אבו מאזן, עריקאת ורג'וב יסתפקו בינתיים בהתענגות על עצם חברותם במועדון האקסקלוסיבי, אבל במקביל יערכו גם חשבון של עלות-תועלת. האם תביעות על פשעי מלחמה לא יגררו תביעות נגד מצד ארגונים בישראל, שיוציאו את העוקץ מהאיום המתמיד של הפלסטינים?

המסע לחברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי החל מיד לאחר כישלון ההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם ב-30 בדצמבר בשנה שעברה על ההצעה של הרשות להקים מדינה פלסטינית. אחרי האכזבה המרה נבחרה הפנייה להאג, לא רק כברירת מחדל, אלא גם מתוך תקווה לרצות את דעת הקהל הפלסטינית, ולשכנע את הציבור הפלסטיני בכך שהאינתיפאדה הדיפלומטית היא הנשק הטוב ביותר של אבו מאזן וצוותו להשגת היעדים הלאומיים.

בכירי הרשות טענו עוד מרגע שהחל המסע למוסדות האו"ם כי לא יבזבזו אפילו יום אחד, ולכשתאושר חברותם הם יתבעו את ישראל ואת ראשי מערכת הביטחון שלה בפשעי מלחמה בעקבות מבצע 'צוק איתן' (יולי-אוגוסט 2014) ברצועת עזה. אבל יחד עם זאת, בכירי הרשות מטילים את האשם על מרחץ הדמים שהיה בעזה, גם על תנועת חמאס ועל השימוש שראשי התנועה והזרוע הצבאית שלה עשו באוכלוסייה ברצועה. בעוד ראשי הרשות מאיימים על ישראל בתביעות, אבו מאזן עצמו התלונן בפסגת הליגה הערבית שהתקיימה בשארם א-שייח (28 במארס) על כך שמדינות ערב לא פעלו במשותף, ככוח צבאי ערבי, לפתרון הסכסוך הפנימי של הפלסטינים, קרי פתח-חמאס. מחמוד אל הבאש, מקורבו של אבו מאזן, אף היה נחרץ יותר ואמר כי על מדינות ערב להתגייס ולהכות בחמאס ביד ברזל.

כאשר אבו מאזן ומקורביו מתלוננים על ההפיכה ברצועת עזה ועל מצבם של תושבי הרצועה כתוצאה משלטון חמאס, אין יסוד בעצם להגיש תביעה נגד ישראל ובד בבד לפתור את חמאס מאחריות. את הדברים הללו אומרים בכירי הרשות בשיחות סגורות שלא לציטוט, אבל בפומבי הם נהנים מתחושה שיש להם מעתה חרב דיפלומטית לאיים בה על ישראל, אשר תשמש להם במקביל גם כדי לרצות את הציבור הפלסטיני שחש כי הממשל ברמאללה לא עושה די על מנת לבלום את פעולותיה של ישראל. זה בדיוק מה שעשה השבוע אבו מאזן. כאשר ישראל הודיעה על הפשרת כספי המסים שהקפיאה, והבהירה כי העברתם תתבצע רק לאחר קיזוז חובות עבר לחברת החשמל הישראלית ולמקורות, מיהר אבו מאזן לאיים בישיבת הוועד המרכזי של הפתח ברמאללה כי אם החובות יקוזזו ללא פיקוח פלסטיני, הוא יפנה לבית הדין בהאג. זה עומד בסתירה להנחה שכל דיון בבית הדין עלול לקחת שנים ארוכות, וספק רב אם בית הדין יאות לדון בתלונה מעין זו בכלל. אבל אבו מאזן חש מעתה שהנשק הזה קיים, וגם אם הוא אינו מעשי ואין הוא מתכוון באמת לעשות בו שימוש, הוא יכול לפחות לנופף ברהב בפני עמו בעובדה שיש בידיו חרב חדשה.

לעומת זאת, הנושא האחר שהפלסטינים משוכנעים שיוכל לעורר לגביו עניין ואהדה, בעיקר בדעת הקהל הבינלאומית, הוא הבנייה בהתנחלויות, הפקעת שטחים מפלסטינים ופגיעה של מתנחלים בתושבים פלסטיניים - במסגרת מה שמכונה "תג מחיר".

אבל גם בנושא הטעון הזה מיהר שר החוץ הפלסטיני ריאד אל מלכי להנמיך את הציפיות של תושבי הגדה. בהודעה לעיתונות שפרסם מלכי ערב טקס הקבלה בהאג הוא כתב: "אני לא רוצה לאכזב את העם שלי, אבל נוהלי בית הדין איטיים וארוכים ואנחנו עלולים להיתקל בקשיים ובאתגרים שיימשכו שנים". זהו רק צעד אחד, הוא הוסיף, ואמר כי "אנחנו מחויבים להמשיך במאמצים משלימים, כולל הפיוס הפלסטיני, ואיחוד מחדש בין עזה לגדה".

המרצע יצא למעשה מן השק. הפנייה לבית הדין בהאג מהווה רק צעד אחד קטן לקראת המסע הגדול למועצת הביטחון של האו"ם. בעת הזו, הפלסטינים מעדיפים כנראה שלא להוציא משאבים ואנרגיות מיותרות על דיונים אין סופיים בבית הדין ולהיגרר לסנקציות ולהקפאת כספים נוספות מצד ישראל, אשר יעמידו את קיום הרשות בסכנה. ייתכן שהאיומים התכופים לתבוע את ישראל יישארו בלקסיקון של בכירי הרשות, אבל מובן לכולם ששימוש לא מושכל בבית הדין בהאג יסיט את הקרב הדיפלומטי למגרש אחר, שבו מתנהל משחק שולי.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles