השופטות הפלסטיניות שוברות טאבו

במשך מאות שנים, חלשו הגברים בעולם הערבי על עמדות המפתח הממשלתיות, כולל בית הדין השרעי - שמיישב סוגיות של מעמד אישי, כולל נושאים כמו יתומים, גירושים, משמורת וירושה, בהתבסס על ההלכה המוסלמית. ואז הגיעה עורכת הדין הפלסטינית חולוד אל-פאקיה, שקראה תגר על "הנורמות" והחליטה לפתוח את הדלת שהייתה סגורה בפניה. היא הייתה לאישה הראשונה שמונתה לבית הדין השרעי ושצועדת במסלול השאפתני הזה.

ב-15 בפברואר 2009 ציפתה לפלסטינים הפתעה כבירה. הנשיא אבו מאזן פרסם צו נשיאותי שבו מינה את פאקיה לשופטת בבית הדין השרעי. זהו מהלך חסר תקדים בפלסטין ובעולם הערבי כולו, בתחום שבו שלט עד כה באופן כללי המונופול הגברי ללא עוררין.

פאקיה סיפרה לאל-מוניטור שמסעה אל כס המשפט החל עוד כשסיימה תואר במשפטים ב-1999, ולאחר מכן תואר שני במשפטים מאוניברסיטת אל-קודס בשנת 2007. בשנת 2001, קיבלה פאקיה מלשכת נשיא בית המשפט את הרישיון לעסוק בדין השריעה, ולאחר מכן גם רישיון לעסוק בחוק האזרחי מלשכת עורכי הדין של פלסטין. היא עבדה כיועצת בכמה ארגוני נשים, והעניקה הגנה משפטית לנשים בבתי המשפט האזרחיים ובית הדין השרעי.

אשר לרצונה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי, פאקיה סיפרה כי תוך כדי עבודתה הבחינה בהיעדרן הבולט של נשים. זה דרבן אותה לחפש את הסיבה לכך, ולחקור את המכשולים שקיימים במערכת המשפט האזרחית והשרעית, במסגרת חוק המעמד האישי של ירדן מ-1966, התקף גם בפלסטין מאז שהגדה המערבית שוייכה מנהלית לירדן. היא לא מצאה בשריעה שום דבר שאוסר על נשים להשתתף בהליך השיפוטי, ולכן הגבירה את מאמציה.

פאקיה הדגישה שעמדות השיפוט היו שמורות מאז ומתמיד לגברים בלבד, בשל נורמות חברתיות שהעדיפו גברים על פני נשים בחברה הערבית. היא מסרה את המחקר שלה לאב בית הדין השרעי דאז שייח תייסיר אל-תמימי.

"כשסיפרתי לו שאני רוצה להיות שופטת בבית הדין השרעי, הוא נראה בתחילה המום," סיפרה, ואז הוסיפה, "אבל הראיתי לו מיד הוכחות לכך שאין בשריעה שום סעיף שאוסר עליי לעסוק במקצוע, על פי ארבעת עיקרי המשפט האיסלאמי, או הפיקה, וגם לא במשפט הירדני התקף בפלסטין".

אשר לשאיפתה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי, הוסיפה פאקיה: "במהלך עבודתי, הבחנתי שוב ושוב בהיעדרן של נשים מכס המשפט בבית הדין השרעי, וזה מ שדרבן אותי לחקור את הסיבות לכך ולחקור לעומקן את מערכות המשפט האזרחית והשרעית בחיפוש אחר מכשולים כלשהם בעניין זה, בהתאם לחוק הירדני התקף גם בפלסטין. לא מצאתי בשריעה שום סעיף שמונע מנשים להשתתף בהליך, וזה עודד אותי להמשיך במחקר."

בשנת 2008, פאקיה השתתפה בתחרות משפטית שיזם בית הדין השרעי כדי למנות שופטים. היא ראתה בזה הזדמנות פז, ואמרה, "הייתי האישה היחידה בין 45 גברים שעשו את המבחן, ועברתי אותו בציון גבוה".

"אחרי שעברתי את הבחינה, וקיבלתי את הגושפנקה להיות שופטת בבית הדין השרעי, שכנעתי את חברתי אסמא אל-דאידי לגשת לבחינה הבאה, כי ידעתי שהם זקוקים לשופטים נוספים. בשנת 2009, אבו מאזן פרסם צו נשיאותי בנוגע למינוי שלנו כשופטות, וזה מילא אותי שמחה כי היה לי אמון מלא ביכולתן של נשים להצליח," אמרה.

כאישה ששאפה לכבוש עמדה השמורה לגברים בלבד, עוד ציפתה לפאקיה דרך ארוכה ורצופה מהמורות ואתגרים.

היא סיפרה על כמה מלומדים מוסלמים - היא סירבה לנקוב בשמם, מחשש לבעיות - שהביעו את מורת רוחם אפילו בדרשות של יום שישי ובמאמרים בעיתונות, שם ציטטו חוות דעת המותאמות לעמדתם שלהם וקבעו שאסור לנשים לכהן כשופטות בבית הדין השרעי.

פאקיה האמינה שגם השופטים לא רצו נשים שיתחרו בהם על תפקיד שהיה שמור להם עשרות ואף מאות שנים, והעניק להם פריבילגיות חברתיות וכלכליות: השופטים בפלסטין נהנים משכר גבוה. גם אזרחים מן השורה דחו את הרעיון של נשים בתפקיד שופטות, אך מסיבות שונות הנובעות ברובן מנורמות תרבותיות. עמדה זו נפוצה בעיקר בקרב זקנים - גברים ונשים כאחד - שטענו כי "אינם רוצים שאישה תפסוק בעניינם".

למרות המחסומים הללו, והודות להשפעתה החברתית העצומה ולעמדתה הבכירה, נבחרה פאקיה למקום העשירי ברשימת מאה הנשים ערביות המשפיעות ביותר לשנת 2012, מטעם Arabian Business.

היא הביעה את הפתעתה ושמחתה על הבחירה, ואמרה, "התרגשתי מאוד, כי הבחירה העלתה את קרנה של פלסטין בעולם הערבי, והכל בזכות נשים. [בשנת 2012], זכתה פלסטין במעמד של מדינה משקיפה באו"ם".

לדברי פאיקה, היא חשבה שנבחרה משום שהצליחה לפתוח דלת שהייתה נעולה במשך שנים, ולשנות מסורות ומנהגים בני אלפי שנים. היא הוסיפה וציינה שב-2012, נכללה גם גם ברשימה של 500 המוסלמים המשפיעים ביותר, ושהמגזין Scope Empire בחר בה למקום השני ברשימת שמונה הנשים המשפיעות ביותר בפלסטין לשנת 2014.

השאפתנות של פאקיה עדיין לא מיצתה את עצמה. בעתיד הקרוב, היא מתכוונת להשלים את לימודי הדוקטורט. בעבודת הדוקטורט שלה, היא תתמקד באנלוגיה שבין השריעה לחוקים המתמקדים בזכויות הנשים, ומחכה להזדמנות להירשם לאחת האוניברסיטאות בפלסטין, שכן חובתה המשפחתית ובנותיה הקטנות אינן מאפשרות לה ללמוד בארץ רחוקה. אבל נדמה שלחלומות שלה אין גבול. "השאפתנות שלי לא יודעת גבול. בטווח הרחוק, אני רוצה לפתוח עוד הרבה דלתות סגורות," אמרה.

כשנשאלה אם הדלתות הללו יובילו אותה אל כיסאו של אב בית הדין השרעי, היא צחקה ואמרה, "למה לא? זה בסדר גמור לקדם אדם מסוים לתפקיד. אין בכך פסול, ובתנאי שיש לאותו אדם רצון להנהיג".

פרט לשאיפותיה האישיות, פאקיה חוששת מחוקים עבשים שלא עודכנו, ומאמינה בחשיבותו של "גוף מחוקק שידאג לצורכי החברה".

"חוקי המעמד האישי התקפים בחברה הפלסטינית הם מ-1976, למרות ההתפתחויות שחלו מאז, וכך נוצר פער אדיר בין החוק לבין המציאות," הוסיפה, ויצאה בקריאה לכולם לעדכן את החוק.

על השאלה מה היא מתכננת להוסיף לכל חוק חדש שיתקבל, ענתה, "המרכיבים של חוקי השריעה עדינים מאוד. הם משפיעים בעיקר על משפחות ועל נשים. לכן, אני מאמינה שהנושאים העיקריים לטיפול בחוק החדש הם ענייני המשמורת על ילדים, ובמיוחד של ילדות בהגיען לגיל בגרות. כיום, מעניק החוק משמורת לאב גם על בנותיו, אף שבשלב החשוב הזה בחייהן הן זקוקות לטיפולה ולהכוונתה של האם. יותר מזה, יש לתת לנשים את האפשרות להתגרש במקרה שהגבר עקר".

פאקיה מאמינה שניסיונה האישי מוכיח כי נשים יכולות למלא כל תפקיד, אם רק יקבלו הזדמנות. אבל הן צריכות להגן על ההזדמנות הזו ולנצל אותה, וזה תלוי בעיקר באישה עצמה.

להלן הראיון המלא עם פאקיה.

אל-מוניטור: מיהי חולוד אל-פאקיה?

פאקיה: שמי חולוד מוחמד אחמד אל-פאקיה. נולדתי ב-1977, נצר ל[משפחות] מכפרים שנושלו ב-1948. לאחר הגירוש, התגוררתי בכפר קטאנה שליד ירושלים. אני באה ממשפחה של 14. את לימודי התיכון סיימתי בממוצע של 92. השלמתי תואר ראשון ושני במשפטים מאוניבריסטת אל-קודס. אני נשואה, ויש לי שתי בנות.

אל-מוניטור: מה דחף אותך ללמוד משפטים?

פאקיה: המשפחה והאנשים סביבי עודדו אותי, בגלל האישיות החזקה שלי והיכולת שלי להוכיח את עצמי בכל התחומים.

אל-מוניטור: איך הפכת לשופטת בבית הדין השרעי?

פאקיה: אחרי הלימודים באוניברסיטה, עשיתי סטאז' והבחנתי בהיעדרן של נשים מכס המשפט בבית הדין השרעי. זה דרבן אותי לחפש את הסיבות לכך. חיפשתי סיבות משפטיות ודתיות שמונעות מנשים לכהן בתפקיד. לא מצאתי שום מגבלות משפטיות מאז שיישמנו את החוק הירדני. על פי החוק, כל מבוגר כשיר ובעל תואר ראשון במשפטים או במשפט השריעה יכול להחזיק בתפקיד, ללא כל אזכור מגדרי. יותר מזה, לא קיימת גם שום מגבלה דתית על פי ארבעת [עיקרי המשפט האיסלאמי].

הצגתי את המחקר שלי לאב בית הדין דאז תייסיר אל-תמימי, ואמרתי לו שאני רוצה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי. הוא היה המום, זה לא משהו שקורה כל יום. הייתי גלויה מאוד בחוגים החברתיים שלי בעניין שאיפתי לכהן כשופטת בבית הדין השרעי. כולם היו מופתעים, והתייחסו לדבריי בביטול. אבל אז קיבלתי רישיון לעסוק במשפט אזרחי ובמשפט השרעי, ופתחתי משרד עורכי דין משלי. עבדתי גם כיועצת בכמה מוסדות, וייצגתי נשים בבתי המשפט האזרחיים ובבית הדין השרעי.

ב-2008, הצגתי את המסמכים הדרושים כדי להפוך לשופטת בבית הדין השרעי, לצד 45 מועמדים נוספים, והייתי האישה היחידה. עברתי את המבחנים בציון גבוה. מאחר שרבים מהמועמדים האחרים שעברו את המבחן לא עמדו באמות המידה, החליטו לערוך מבחן חוזר. שכנעתי את חברתי אסמא אל-דאידי לגשת לבחינה הבאה, וב-2009 הנשיא אבו מאזן פרסם צו נשיאותי שבו מינה אותנו לשתי השופטות הראשונות בבית הדין השרעי.

אל-מוניטור: מהם האתגרים שעמדו בפנייך?

פאקיה: האתגר העיקרי היה הסביבה החברתית, בין אם מדובר באזרחים או באנשי דת. כמה מטיפים טענו בדרשות של יום שישי שאישה אינה יכולה לכהן בתפקיד כזה. הם פרסמו מאמרים בעיתונים, וציטטו מתוך חוות דעת המותאמות לעמדתם שלהם. היו אפילו שופטים שסירבו להשלים עם אישה שמתחרה בהם בתחום שעליו חלשו הגברים, ושהעניק להם [לגברים] יתרונות חברתיים וכלכליים.

גם אזרחים הביעו התנגדות, במיוחד אנשים מבוגרים, שאמרו שיתקשו לקבל פסיקה של שופטת. היו אפילו נשים שדחו אותי, בשל הרקע החברתי שלהן. זכור לי מקרה אחד, בבית הדין של רמאללה, שאישה נכנסה לאולם, וכשראתה אותי היא אמרה, "אני לא מוכנה שאישה תפסוק בעניין שלי". לדעתי, המחסום היחיד שמונע מנשים להחזיק בעמדה שכזו הוא תרבותי וחברתי, ומקורו במנהגים ובמסורת. בחברה הערבית, זו "המסורת" שמעדיפה גברים על פני נשים. ולתפקיד הזה יש דימוי מסוים של גברים מזוקנים בטורבן ובתרבוש. אזרחים רבים הביעו מורת רוח מהנוכחות הנשית, כי האמינו שלתפקיד יש היבט דתי, ולכן צריכים למלא אותו אנשי דת. היום, אחרי חמש שנים, ההפתעה ומורת הרוח פחתו, אבל הפכו גם לעניין שבשגרה. יש כאלה שחורקים שיניים ומשלימים עם זה.

אל-מוניטור: איך הגבת על הבשורה שנבחרת לאחת ממאה הנשים המשפיעות בעולם הערבי ב-2012?

פאקיה: לאמתו של דבר, הופתעתי מאוד, למרות שזו לא הייתה הפעם הראשונה ששמי הועלה. אני חושבת שנבחרו נשים שההשפעה שלהן על החברה היא הגדולה ביותר, נשים שהשכילו לפתוח דלתות ולשנות מסורות ומנהגים בני אלפי שנים. קיבלתי את הבשורה בדצמבר, ימים אחדים לאחר שפלסטין זכתה למעמד של מדינה משקיפה באו"ם, ולכן היא הייתה משמחת במיוחד כי הרגשתי שהעליתי את קרנה של פלסטין בעולם הערבי.

אל-מוניטור: מה תרם לך התואר של שופטת בבית הדין השרעי?

פאקיה: התפקיד הזה המחיש לי את האמירה, "אין דבר העומד בפני הרצון". יותר מזה, הוא חיזק את אמונתי באיסלאם כדת שוחרת שלום, גם אם יש אנשים שמנסים להכפיש את המוניטין הזה; וכן בזכותו של האדם להגדרה עצמית; בזכותן של נשים לשיוויון. אלוהים העניק לנשים ולגברים בדיוק את אותו הדבר. לנשים יש זכויות, וזכותן להחזיק בכל תפקיד ולנצל כל הזדמנות; הן צריכות להילחם על ההזדמנויות הללו.

אל-מוניטור: ממה את חוששת?

פאקיה: ברמה המקצועית, אני חוששת מהחוקים הישנים, ומודעת לצורך שלנו בחקיקה חדשה שתמלא אחר צרכי החברה. חוקי המעמד האישי הם מ-1976, אף שמאז עברה החברה שינויים רבים. זה עלול להוביל לפער בין החוק לבין המציאות, במיוחד בהתחשב בכך שהמחוקק הירדני היה גבר, ולא הביא בחשבון את צרכיהן של נשים. בגלל זה אנחנו זקוקים לחידוש של חוקי המעמד האישי.

אל-מוניטור: ומה מונע מהמחוקק לחדש את חוקי המעמד האישי?

פאקיה: מחקרים רבים וטיוטות של הצעות חוק הוצעו בידי מוסדות משפטיים ופמיניסטיים. מוסדות השריעה אישרו את רוב הסעיפים בהם, וכולם נוסחו ברוח השריעה. אבל המועצה המחוקקת משותקת, ועדיין לא אישרה אף חוק למרות הצורך האקוטי. ככל שידוע לי, שופט בית המשפט העליון מחמוד אל-חבש, מנסה להעביר את החוק מכוח צו נשיאותי.

אל-מוניטור: לו ניתנה לך ההזדמנות להוסיף סעיפים חדשים לחוק הקיים, מה היית מוסיפה?

פאקיה: יש כמה נושאים חשובים ורגישים שצריך לטפל בהם, כמו משמורת וגירושים. במילים אחרות, הייתי מוסיפה סעיף שמאפשר גירושים לנשים שבעליהן אימפוטנטים - סעיף כזה אינו מוזכר בחוק הקיים. יותר מזה, החוק הנוכחי אינו מתייחס לנושא המשמורת, שצריכה להתחלק בין שני ההורים במקרה של פרידה, לטובת הילדים. קבלת משמורת על ילדה, ובמיוחד על נערה בגיל הבגרות, היא נושא רגיש במיוחד: על פי החוק האב הוא זה שמקבל משמורת חוקית, כיוון שהילדה מייצגת את כבוד המשפחה. אבל בשלב הזה בחייה, הילדה זקוקה נואשות להכוונה של אמה.

אל-מוניטור: באילו תחומים נוספים הנשים מדוכאות במיוחד?

פאקיה: אני מאמינה שהתחום הכאוב ביותר הוא נושא הירושה, עם כל השליטה הכלכלית שמתלווה אליו. באמצעות מסורות ומנהגים סוחטים את הנשים, ולפעמים אף מוחקים ממסמכים משפטיים שם של אחות או של אימא חורגת, כדי למנוע מהן ירושה. קיימת עדיין התנגדות רבה להכרה בזכויות נשים.

אל-מוניטור: עד כמה את שאפתנית?

פאקיה: השאפתנות שלי לא יודעת גבול. המטרה שלי לטווח הקצר היא להשלים דוקטורט במשפטים. בטווח הרחוק, אני שוקלת לפתוח עוד דלתות סגורות.

אל-מוניטור: כלומר, להתמנות לאב בית הדין השרעי?

פאקיה: אין בזה שום רע. אני מאמינה שכל אדם יכול להגיע למעמד הזה, אם יטפס בסולם המוביל אליו. אין שום פסול ברצון שלי להגיע לצמרת, אבל זה דורש רצון של ברזל.