בלי מרצ בכנסת להרצוג אין ממשלה

יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון משאירה מדי בוקר את התסכול בבית ויוצאת לעוד יום בלתי נגמר. היא נוסעת אל מחוזות התמיכה המסורתיים של מרצ בקיבוצים, באוניברסיטאות, במגזר הערבי ובערים הגדולות, ובמאמצי שכנוע אישיים מנסה להחזיר את המצביעים הביתה.

התסכול שלה הוא גדול. נטישת האלקטורט של מרצ לטובת המחנה הציוני לא נעשתה בגלל אכזבה מששת חברי הכנסת של המפלגה, שבלטו בחקיקה חברתית והמשיכו להניף את דגל השלום עם הפלסטינים. המצביעים פשוט זיהו הזדמנות להחלפת נתניהו באמצעות מפלגה גדולה. באופן פרדוכסלי, לתקוות השמאל להחליף את השלטון יכול להיות מחיר יקר בדמות אובדן מנדטים למחנה השמאל-מרכז והפחתת סיכוייו של הרצוג להרכיב ממשלה.

כבר שבועות שמרצ מנהלת, לפי הסקרים, ריקוד מסוכן עם אחוז החסימה העומד על ארבעה מנדטים. לפעמים היא מעליו במנדט, לעתים היא יורדת ממש עד לרף המסוכן מתחתיו מרצ עשויה פשוט להיעלם.

ארבעה ימים נותרו עד לבחירות [17 במארס], וגלאון מרגישה היטב את כובד המשא המונח על כתפה: היא עשויה להיות זו שבמשמרת שלה מרצ תיעלם מהכנסת, אחרי למעלה משני עשורים בהם הייתה חלק קבוע מהנוף הפוליטי. כישלון כזה, גם אם יש בו נסיבות מקלות, יהיה רשום על שמה.

גלאון נבחרה לראשות מרצ ב-2012 והצליחה בבחירות האחרונות [2013] להכפיל את כוחה של המפלגה משלושה לשישה מנדטים. היא נחשבת לפוליטיקאית מוערכת ולא רק בשמאל, וכעת היא האישה היחידה העומדת בראש מפלגה לאחר שציפי לבני ושלי יחימוביץ' נדחקו מההנהגה.

בראיון לאל-מוניטור אומרת גלאון שהיא בטוחה שמצביעי מרצ יחזרו הביתה, כי יבינו שבלי מרצ לא יוכל הרצוג להיות ראש ממשלה.

אל-מוניטור: מרצ נמצאת כבר שבועות ארוכים באיזור הסכנה. יש לך רגעים של חשבון נפש?

גלאון: אני לא מתעסקת עכשיו בחשבון נפש, כי לזה יהיה זמן אחרי הבחירות. עכשיו עומדת לנגד עיני רק משימה אחת: יש לי אחריות שנהיה בכנסת, לא רק כלפי חברי הרשימה אלא גם כלפי ציבור גדול בשמאל, שאנחנו הבית הפוליטי היחיד שמייצג אותו. בוודאי שאלה רגעים קשים ולא פשוטים עבורי, ואני לא יכולה להגיד שאין תסכול. אבל תסכול הוא לא תוכנית עבודה. אני במלחמה ואני לא מוותרת. אני סומכת על בוחרי מרצ שבשעת המבחן יצביעו מהלב.

אל-מוניטור: בימים האחרונים פתחתם בסוג של קמפיין שפונה אל הרגש תחת הכותרת "אסור לנו לאבד את מרצ" – זה עוזר?

גלאון: אנחנו מזהים סימנים של חזרה הביתה. אנשים מבינים מה המשמעות של כנסת בלי מרצ, ומה המשמעות של מערכת פוליטית ושמאל פוליטי בלי מרצ.

אני מתחילה להרגיש מהשטח שהמצביעים שלנו מבינים שהפעם זו הצבעה אסטרטגית. אני וחברי הכנסת האחרים מסתובבים בכל הארץ ומזהירים את בוחרי מרצ, שלא יקנו את הספין של המחנה הציוני לפיו נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על מי שעומד בראש המפלגה הגדולה. זה לא נכון. ראינו כבר שב-2009 זה לא קרה. ציפי לבני עמדה בראש המפלגה הגדולה, אבל נתניהו הוא זה שהרכיב את הממשלה.

אנחנו מסבירים להם שזה שקר גס וניסיון לגניבת קולות. פשוט כך. הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש לו סיכוי לקבל מספיק ממליצים כדי לעשות זאת. המשמעות היא שאם מרצ לא תהיה, להרצוג לא יהיו מספיק ממליצים. והקולות שלנו – קול השמאל האידיאולוגי, יירדו לטמיון והרצוג לא יהיה ראש הממשלה הבא. לכן הצבעה למרצ היא ההצבעה האסטרטגית הנכונה. חוץ מזה, כל מי שהצביע מרצ בעבר אף פעם לא הצטער על כך.

אל-מוניטור: אבל יש כאן הזדמנות אמיתית להחליף את נתניהו, ואם המחנה הציוני לא ישיג פער משמעותי מול הליכוד זה לא יקרה.

גלאון: זה כאמור ספין של המחנה הציוני. אני מאוד מבינה את הסנטימנט הסוחף של "רק לא ביבי", ואני כמובן מזדהה איתו. ימי נתניהו הם תקופה שחורה והציבור בצדק רוצה להחליף אותו. אבל כדי להחליף אותו צריך את מרצ חזקה. אנשים לא מבינים שאם לא ניכנס [לכנסת] בגלל הגדלת אחוז החסימה, כל הקולות שהצביעו עבורנו ייזרקו לפח. פשוטו כמשמעו. זה לא עובר להרצוג, זה מתבזבז. גוש השמאל-מרכז יאבד מנדטים יקרים. לכן כל קול למרצ מגדיל את הגוש.

במערכת הבחירות הזאת מרצ הוכיחה שברגעים הקובעים רק אנחנו נאבקנו עבור סדר היום שלנו: עבור זכויות שוות, נגד השיח האלים, נגד גזענות. אנחנו גם היחידים שאומרים שנמליץ על הרצוג.

אל-מוניטור: האם באמת עזיבת המצביעים היא רק בגלל מה שאת מכנה "הספין של המחנה הציוני"? הרי כבר בתקופת "צוק איתן", כשהפגנתם נגד הלחימה, עזבו אתכם מצביעים שלא אהבו את היציאה שלכם מהקונצנזוס תוך כדי לחימה.

גלאון: לגבי "צוק איתן", נכון שירדנו בסקרים, אבל כעבור זמן הייתה חזרה והתחזקות. עשינו בשבועות האחרונים בדיקות עומק כדי להבין למה עוזבים אותנו, והסיבה היחידה היא כי רוצים להחליף את ביבי. הם יודעים שאנחנו המפלגה המובילה בכנסת בחקיקה חברתית, שאנחנו נאמנים לסדר היום המדיני, אבל הם מאמינים שאם יצביעו למחנה הציוני הרצוג אוטומטית יהיה ראש ממשלה ויהיה מהפך. אנחנו אומרים להם: אל תיפלו שוב בפח הזה. ב-2009 מרצ כמעט נעלמה, היינו עם שלושה מנדטים.

הציבור כל כך לא יכול לשאת את ביבי, עד שהוא מוכן לעמעמם עמדות והוא מוכן לעצום עיניים בכל מיני נושאים ועניינים. הציבור של מרצ לא תמיד עושה חשבון שהבחירות האלה עלולות להסתיים בכך שמפלגת השמאל היחידה לא תתקיים יותר. כנסת בלי מרצ היא כנסת מתקרנפת.

אני חוזרת מעל כל במה על מחויבותי להעיף את ביבי, אבל עם זאת צריך לזכור מי אלה שכבר ישבו בממשלת נתניהו. הרי זה לא מופרך שהרצוג ולבני יישבו עם נתניהו, הם כבר ישבו איתו. לבני בבחירות האחרונות הסבירה לנו שנתניהו הוא אסון לאומי, אבל הייתה הראשונה לחבור אליו. גם הרצוג היה שר אצל ביבי. זה בכלל לא מופרך שתקום שוב ממשלת אחדות, ולא נראה לי שבוחרי מרצ ירצו למצוא את הקול שלהם בקואליציה יחד עם מירי רגב ודני דנון.

צריך להגיד את האמת: הבחירות האלה הן על "רק לא ביבי" ולא על שום דבר אחר. השאלות הכי חשובות לא עומדות על סדר היום. זה מדהים, אבל רק מרצ מדברת בבחירות האלה על שלום ועל הקשר בין כלכלה חזקה לשלום עם הפלסטינים. נשארנו האחרונים להרים את דגל השלום.