דילוג לתוכן העיקרי

ישראלים למען ילדי סוריה

יהודים וערבים בישראל משלבים כוחות יחד לגיוס כספים למען רווחת פליטי מלחמת האזרחים בסוריה, אך מתקשים לסחוף אחריהם את הציבור. "כיצד אומה של פליטים שכל תולדותיה בפליטות הפכה לעם אנטי-פליטים?" תוהה אורי אבנרי.
_SHY7251.jpg

בימים בהם ישראל זזה ימינה ונציגי ימין מפגינים במחאה מול כל אירוע שנתפש כשמאלני, שולי ככל שיהיה, ערב ההתרמה ביום ראשון בערב [30 בנובמבר] בתל אביב של הוועד לסיוע הומניטרי לעם הסורי – שנועד לסייע למיליוני הפליטים הסורים ובראשם הילדים לעבור בשלום את החורף הקר, עבר בשקט, ללא הפגנות או מחאות ציבוריות.

התגובות ברחוב לקיומו של האירוע נעו בין "יאללה, אלה הזויים" לבין "ממש לא מעניין אותי מה הם עושים". איש לא עצר להביע לא התנגדות ולא תמיכה. הציבור הישראלי, מסתבר, לא באמת מוטרד או מתעניין במלחמת האזרחים האיומה, המתחוללת בסוריה מזה כשלוש שנים וחצי. אחת הדוברות באירוע, הסופרת רונית מטלון, הודתה בהתרסה: "אין טעם להכחיש. אנחנו מעטים". היא צדקה. האולם בן 200 המושבים היה ריק בחציו.

דובר נוסף, פרופ' יוסי יונה, שאביו נולד בחאלב, אף ציין בנאומו כי איש הטלוויזיה שי שטרן, שתיעד את ערב ההתרמה, אמר לו "אני לא מבין אתכם, לי ממש לא אכפת מהעם הסורי".

"זו לא סתם אדישות, זה העדר אכפתיות מתריס", אמר פרופ' יונה ומתח ביקורת גם על מדינת ישראל, שלדבריו "שולחת סיוע לקצוות עולם ומדלגת מעל השכנות שלה בדילוג אתלטי". אולם בדבריו, יונה עצמו התעלם מהטיפול הרפואי שמעניקה ישראל לפצועים סורים בבתי החולים שלה.

למרות הכל, מארגני האירוע אינם מתייאשים. אחד אחד ציינו הדוברים עד כמה חסר תקדים הדבר, שבתקופה שכזו בישראל ערבים ויהודים משלבים כוחות כדי לסייע לעם הסורי. "האירוע נועד לא רק בשביל העם הסורי, אלא כדי שפה בישראל יידעו שערבים ויהודים יכולים להתאחד ולהתגייס למען מטרה הומנית", הדגישה העיתונאית והפעילה הפוליטית אסמא אגבאריה זחאלקה.

ובכל זאת, לאירוע היו מטרות קונקרטיות יותר. הוועד למען העם הסורי החל את פעילותו השוטפת באוקטובר האחרון [2014], ביוזמת העיתונאית לילי גלילי ואיש ארגון העובדים מע"ן ניר נאדר. זאת במטרה "לעשות מעשה ולא להישאר אדישים לסבל הנורא של העם הסורי", כאמור בהצהרת הכוונות של הוועד, ובקריאה "לכל מי שזכויות אדם וצדק אנושי יקרים להם להצטרף אלינו בפעולה של סולידריות וסיוע לפליטים של המשבר הסורי".

בוועד חברים אישים כמו הסופרים דויד גרוסמן וסמי מיכאל, שלא נכחו באירוע, איש השמאל אורי אבנרי, ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) ואחרים. גרוסמן שלח לאירוע ההתרמה מסר, לפיו "הסיוע לילדים הסורים שחייהם נטרפו הוא מעשה אנושי פשוט ומופלא בעת ובעונה אחת. הוא מזכיר לנו, בתוך טירוף האלימות והשנאה שמציף את האזור, איך יכולים היו להיות הקשרים והיחסים בין בני אדם, אפילו בשעת מלחמה".

דוברת הוועד, מיכל שוורץ, מסבירה לאל-מוניטור כי מטרת האירוע כפולה: "להתרים את הציבור כפי שאנחנו עושים כבר זמן מה ונמשיך לעשות, וגם להביא את המאורעות בסוריה לדעת הקהל בישראל, דווקא בימים האלה כשהכוחות הגדולים עסוקים בליבוי שנאה".

המטרה המוצהרת הראשונה, גיוס תרומות, כנראה לא הניבה תנועת כספים רבה אל חשבון הוועד, אבל מארגניו צנועים מבחינת הציפיות. "יש כאלה שנותנים 20 שקל, כי אין להם יותר. אספנו כבר סכום משמעותי ואנחנו מקווים להגיע לכמה עשרות אלפי שקלים", אמרה שוורץ. מטרתם הסופית של מארגני האירוע היא להגיע לסכום של 100 אלף שקלים.

בערב ההתרמה גויסו 10,000 שקלים, שצורפו לכ-30 אלף השקלים שנאספו קודם לכן, ויועברו לארגון הבינלאומי "Save the Children" ש"נבחר בקפידה", אחרי שניסיונות הוועד להתחבר לאופוזיציה הסורית כשלו בשל מקור הכסף – ישראל. הכספים שנתרמו, טיפה סימבולית בים, אמורים להיות מועברים ישירות לרווחתם של ילדים סורים השוכנים במחנות פליטים במדינות שכנות כמו טורקיה וירדן. על פי הערכות, מדובר בלמעלה ממיליון וחצי ילדים.

הטענה הברורה לכאורה, שהכסף הזה יכול היה לשמש לרווחת ילדי ישראל, למשל תושבי הדרום, מובנת לגמרי לאנשי הוועד. בדבריו באירוע הודה אבנרי כי שאל את עצמו את השאלה הזו, עד שהבין כי "זה לא אלה או אלה, אלא גם וגם. איפה שיש ילדים במצוקה - עלינו לעזור". אבנרי אף ציין ש"כולנו סורים", כיוון שישראל כונתה אחרי מלחמת העולם הראשונה "סוריה הדרומית".

"בשביל לעזור לילדים לא צריך צידוק", הדגיש אבנרי בדברים שאמר לאל-מוניטור, "אין הבדל בין ילד בסוריה, בעזה, בבאר שבע או באפריקה. בישראל יש התנגדות גם לתמיכה בילדים בנצרת וזה דבר טראגי שאיני מבין. כיצד אומה של פליטים שכל תולדותיה בפליטות, הפכה לעם של אנטי-פליטים, אנטי-מחפשי מקלט, אנטי-העולם?"

במובן הזה אמר פרופ' יונה, כי "זו הזדמנות להגיד שגם אותנו מצילים כאן, מושיטים לנו יד ואומרים - 'היו בני אדם'".

את התחושה הזו מבטאים גם אנשים שלא השתתפו בערב ההתרמה, כאלה שפעילותם מתמקדת בדרך כלל באוכלוסייה ישראלית, כמו ג'ודי ניר מוזס שלום, נשיאת עמותת "חום" למען ילדים נזקקים, שאומרת לאל-מוניטור כי היא "מברכת על כל יוזמה למען ילדים. הילדים הסורים אינם אשמים במצב שאליו הם נקלעו. אנו בעמותת 'חום' עוזרים לילדים ישראלים, אך מבחינתי היכן שאוכל לתרום למען ילדים – שם אהיה".

"זה היה אירוע מאוד בועתי", סיכמה בסיומו אחת המשתתפות, "אבל למרות זאת היה מרגש מאוד. כבר שנים אני לא הולכת לאירועים האלה, שבהם אומרים שוב ושוב את אותן קלישאות, אבל כאן דווקא הופתעתי לטובה. חשבתי על המטרה הגדולה שהוא מייצג".

More from Yuval Avivi