יום אחד עוד נתגעגע לשלטון אבו מאזן
למרות הרטוריקה המתלהמת שלו, צה"ל והשב"כ סבורים כי אבו מאזן והרשות הם נכס ביטחוני לישראל. עובדה: ההתפרעויות במזרח ירושלים אינן זולגות לערי יהודה ושומרון. כדי לעצור את ההסתה הפלסטינית הגואה יש לקיים תהליך שלום.
ויכוח ציבורי עז ניטש בישראל בשבועות האחרונים [אוקטובר-נובמבר 2014] בעניינו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. מדובר בוויכוח מרתק, עקרוני, שתוצאותיו הפוטנציאליות יכולות להיות הרות אסון. משני צדדי המתרס עומדים הניצים;
מימין, כל אלה שהפכו את אבו מאזן לאחד הצוררים הגדולים בהיסטוריה: הדרג המדיני העליון בישראל, שכולל את כל שרי הימין לרבות ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ ליברמן, שר הכלכלה בנט, שר המודיעין שטייניץ, ובמידה מינורית יותר גם שר הביטחון יעלון. כל אלה סבורים שאבו מאזן אינו פרטנר, והאלימות ששוטפת את ישראל בחודשים האחרונים מתרחשת בהשראתו. בנט מגדיל לעשות ומכנה את אבו מאזן "טרוריסט". האחרים לא הולכים את כברת הדרך הזו, אבל תולים במנהיג הפלסטיני את ההסתה הקיצונית, את הטרור המקומי, את ההתלהמות סביב הר הבית ומסגד אל אקצה ועוד רעות חולות רבות.
