שני תנאים הכרחיים נדרשים ללידתה ועוצמתה של אינתיפאדה: מציאות עגומה ויד מכוונת. ניסיון שתי האינתיפאדות הקודמות מלמד, שהמציאות העגומה בשטחים הביאה להתקוממות מקומית שהתפשטה כאש בשדה קוצים, ורק בהמשך הופיעה היד המכוונת. זו נטלה פיקוד וניווטה את האינתיפאדה לצרכיה.
האינתיפאדה הראשונה הוצתה בעקבות תאונת דרכים בצומת יד מרדכי [דצמבר 1987] בה נהרגו ארבעה פלסטינים. המהומות שפרצו במחנה הפליטים ג'באליה התפשטו במהרה לכל הרצועה והגדה, ובהמשכן הקימה תנועת פת"ח את "המפקדה הלאומית המאוחדת להסלמת ההתקוממות בשטחים הכבושים". מנהיגי השטח של הפת"ח בעזה ובגדה שלטו על האינתיפאדה כחמש שנים, עד לחתימה על הסכם אוסלו [1993] והקמת הרשות הפלסטינית.