ידיהם מגואלות בדם

מרוואן קוואסמה הוא אחד משני החשודים בחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הישראלים שהובאו אתמול למנוחות [1 ביולי]. לפני שנרצחו, הצליח אחד הנערים להתקשר למשטרה ולדווח כי נחטף. בהקלטת המשטרה נשמע בבירור קולם של החוטפים וצרור יריות מנשק אוטומטי. אין ספק: שלושת הנערים נרצחו בדם קר, מטווח אפס, דקות אחדות בלבד אחרי שעלו לרכב שבו נסעו קוואסמה והחוטף השני עמאר אבו עאיישה.

השבוע פרסמתי כאן מאמר על חמולת קוואסמה מחברון וסקרתי את ההיסטוריה של המשפחה הסוררת. זו הוציאה מקרבה שורה ארוכה של מחבלים מתאבדים ומבצעי פיגועים בישראל, בעיקר בתקופת האינתיפאדה השנייה. בתגובה למאמרי פרסם כאן העיתונאי הפלסטיני דאוד כותאב מאמר תגובה בו טען בין היתר כי "הטיעון הסטריאוטיפי שבא לידי ביטוי במאמרו של שלומי אלדר הוא האשמה קולקטיבית".

במאמרו פורש כותאב בפני הקורא את שמותיהם של בעלי מקצועות חופשיים יוצרים ואמנים מקרב משפחת קוואסמה, וטוען כי מדובר במשפחה מכובדת .

במקום להתווכח עם עמיתי, אציג גם אני בפני הקורא רשימה שמית של בני משפחת קוואסמה. ליד כל שם יופיע הפיגוע או הפיגועים בהם היה שותף או שאותם הגה ותכנן:

* חמזה קוואסמה - רצח את הישראלי נתנאל עוזרי בביתו שבגבעת החרסינה בחברון בינואר 2003, יחד עם מחבל נוסף. באירוע נפצעה גם בתו של עוזרי בת החמש.

* מוחמד עמדאן סלים קוואסמה - ביצע את פיגוע ההתאבדות בקו 37 בחיפה בחודש מארס 2003. בפיגוע נרצחו 17 ישראלים. באוטובוס נמצאה תעודת הזהות של עמדאן קוואסמה ומכתב בכתב ידו בו הוא מהלל מחבלים מתאבדים שביצעו פיגועים בישראל וכן את מבצעי הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר.

* חאזם קוואסמה - ביצע במארס 2003 פיגוע ירי בקריית ארבע בו נהרגו שני ישראלים.

* פואד קוואסמה - ביצע את פיגוע ההתאבדות בכיכר גרוס בחברון במאי 2003 שבו נרצחו בני הזוג דינה וגדי לוי.

* מוחסן קוואסמה - פרץ בערב ראש השנה (ספטמבר 2003) לבית ביישוב נגוהות בדרום הר חברון ורצח את אייל יברבוים ובתו התינוקת שקד בשעה שהסבו לארוחת חג.

* ראאד מיסק קוואסמה - ביצע את פיגוע ההתאבדות בקו 2 בירושלים בחודש אוגוסט 2003 בו נהרגו 23 בני אדם, בהם שבעה ילדים. פיגוע זה מוטט את ההודנה (הפסקת אש) שהוכרזה 52 ימים לפני כן ביוזמתו של אבו מאזן, אז ראש הממשלה הפלסטיני, וכללה את כל הארגונים הפלסטינים לרבות חמאס בברכת מנהיגו השייח' אחמד יאסין. בתגובה לפיגוע זה החלה ישראל בגל חיסולים של מנהיגי חמאס הפוליטיים, והראשון ששילם בחייו על מעשיה של המשפחה מחברון היה איסמעיל אבו שנב מעזה.

* עבדאאלה קוואסמה - ראש הזרוע הצבאית של חמאס בחברון, חוסל בפעולה של הימ"מ בחודש יוני 2003. את מקומו תפס בן דודו באסל קוואסמה, שאף הוא חוסל על ידי צה"ל. אחריו מונה עימאד קוואסמה לראש הזרוע הצבאית.

עימאד תכנן את פיגוע ההתאבדות הכפול בבאר שבע שבו נהרגו 16 ישראלים בחודש אוגוסט 2004 וריסק את ההבנות שהושגו שישה חודשים לפני כן בין ישראל לחמאס על הפסקת הפיגועים והפסקת החיסולים.

אגב, עימאד קוואסמה לא היה בררן בגיוס מחבלים מתאבדים, ושלח את בן דודו אחמד קוואסמה ומחבל נוסף נאסים סובחי לבצע את משימת ההתאבדות בבאר שבע. זאת ועוד: כדי לגייס מחבלים מתאבדים פעל עימאד עם בן דודו עבדאללה בקרב נערים ששיחקו כדורגל סמוך לאוניברסיטה בחברון בקבוצה שקראו לה "מסגד אל ג'יהאד". כל שחקני הקבוצה - חלקם מבני החמולה (פואד, חמזה, מוחסן ועוד) ואחרים -  שכנים ומכרים (למשל באסם אל תכרורי שביצע פיגוע בגבעה הצרפתית בירושלים), גויסו לפעולות טרור.

אותו עימאד, מגייסם ומשגרם של מחבלים מתאבדים, לא נפל על חרבו. כשצה"ל כיתר את הבית שבו הסתתר בחברון באוקטובר 2003, ודחפורים החלו לנגוס בקירות הבית כדי למוטטם עליו, הוא בחר בחיים והסגיר עצמו לידי חיילי יחידת אגוז.

אז כן, בהחלט יכול להיות שכותאב צודק, ובמשפחת קוואסמה הענפה יש גם עורכי דין, סופרים ומחזאי תיאטרון כמו ג'מאל קוואסמה. אבל מתברר שהמשפחה מפורסמת בפעילות הטרור של בניה יותר מאשר בכתיבת מחזות.

אני מסקר במשך שנים את החברה הפלסטינית, ומעולם לא נתקלתי במשפחה שהוציאה מקרבה כל כך הרבה אנשים שידיהם מגואלות בדם. משפחה כמו קוואסמה אין. העובדות והשמות מדברים בעד עצמם.

במאמרו מלין כותאב גם על התנהגותה של התקשורת הישראלית, הששה לדעתו אלי קרב, וכן על דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הקורא, לדבריו, לצאת למסע נקמה.

כותאב מצטט את דברי נתניהו לאחר גילוי גופות הנערים: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן, וגם לא נקמת דם של נערים צעירים וטהורים, שהיו בדרך הביתה לפגוש את הוריהם".

לדברים הללו יש הקשר תרבותי. כל נער ונערה ישראלים לומדים זאת בבית הספר. ראש ממשלת ישראל ציטט מתוך השיר המפורסם "על השחיטה" של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, שכתב בשנת 1903 בתגובה לפרעות קישינב בהם נרצחו יהודים:

 וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

זוהי אחת מיצירות המופת של השירה העברית, וכותאב, המסקר במשך שנים רבות כל כך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כנראה אינו מכירה. לכן מבחינתו דברי נתניהו הם קריאה לנקמה, אך כאמור מדובר בחוסר הבנה וידיעה של הכותב.

ועוד דבר: בכל הטקסט של כותאב לא הייתה ולו מילה אחת של גנאי, של זעזוע, מרצח בדם קר של שלושה נערים. נדמה כי הכותב עצמו כה שבוי בנרטיב סטריאוטיפי של שחור ולבן, עד שאינו רואה את האמת, את האנושיות, את העובדות. וכאמור העובדות מדברות בעד עצמן.