דילוג לתוכן העיקרי

המשטרה בטלטלה והמפכ''ל בהכחשה

יוחנן דנינו עומד בראש ארגון חולה ומושחת. במשטרה של השנים האחרונות אין שום אתוס של הצטיינות, רק עוד ועוד קצינים בכירים המסתבכים בפרשות מביכות ושלל מחדלים מטרידים. אבל את מפכ"ל המשטרה זה לא מטריד משום מה.
Israeli policemen stand guard at Damascus Gate in Jerusalem's Old City March 15, 2013. Israeli police declared an age limit on Friday for Palestinians wanting to enter the Old City, only allowing males above the age of 50 and all females to enter. REUTERS/Amir Cohen (JERUSALEM - Tags: SOCIETY) - RTR3F156

"אני נראה לך מטולטל?" - זו הייתה תגובת מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, כשהתבקש על ידי עיתונאי להתייחס לפרשה חמורה נוספת המטלטלת בימים אלה את משטרת ישראל. באותו מועד [4 ביולי] פרטיה של הפרשה עדיין היו אסורים לפרסום, אך הסעירו מאוד את הרשתות החברתיות.

דנינו מן הסתם ביקש להפגין קור רוח ולהמעיט בחומרת הפרטים, שנחשפו כעבור יומיים, ואשר משמעותם מבחינת הארגון שבראשו הוא עומד היא קשה. דנינו דווקא אמור היה להרגיש מטולטל אחרי שפרקליט הצמרת, עו"ד רונאל פישר, נעצר כשקיבל לכאורה 150 אלף דולר במזוודה מידי אלון חסן, לשעבר יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד החשוד בשחיתות. חסן טען בפני המשטרה, שעו"ד פישר, לשעבר פרקליטו, הציע לו לשלם לשוטרים בכירים תמורת סגירת התיק נגדו. על פי חסן, מדובר בקצינים הבכירים ביותר ביחידת העילית של משטרת ישראל "להב 433" – היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן.

גם אם רק חלק קטן מהפרשה יתברר כנכון, הרי שמדובר ברעידת אדמה במשטרה. כאשר שחיתות חודרת לקודש הקודשים של מנגנוני אכיפת החוק, זהו סממן מובהק לארגון חולה ומושחת.

כשהוקמה יחידת 433 בשנת 2008, היא הייתה אמורה להיות המקבילה הישראלית של ה-FBI האמריקאי. בהקמתה הושקעו תקציבי עתק והיא שווקה כסמל המלחמה בשחיתות. בפועל, בשנה האחרונה היחידה הזאת מקבעת את מעמדה כסמל לחולי המשטרתי.

בפברואר 2014 נאלץ מפקד היחידה, ניצב מנשה ארביב, לפרוש מהמשטרה עקב חשדות שקיבל טובות הנאה מהרב יאשיהו פינטו, החשוד במתן שוחד והלבנת הון. קצין בכיר אחר, תת ניצב אפרים ברכה, יצא נקי מהפרשה וקודם לתפקיד מפקד היחידה לחקירות הונאה. פרקליטו של ברכה היה לא אחר מאשר עו"ד רונאל פישר. כפי שמתברר כעת, בזכות קשריו של פישר עם בכירים במשטרה הוא היה כנראה חשוף למידע מוכמן מתוך החקירות הרגישות ביותר, ובמידע הזה, לפי החשד, הוא עשה שימוש מול לקוחותיו תמורת כסף.  

די בתיאור החשדות הללו ובמעורבותם, לכאורה, של גורמי אכיפת החוק במדינת ישראל, כדי להדיר שינה מעיני כל אזרח, אז איך ייתכן שדווקא המפכ"ל מסרב להתרגש?

איך ייתכן שבעיצומה של פרשת ארביב, שהתנהלה כמעט במקביל לפרשה חמורה אחרת בצמרת המשטרה (ניצב ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, נחשד בעבירות מין כלפי שוטרות שהיו תחת פיקודו ונאלץ להתפטר), ועל רקע התגברות גל החיסולים בצמרת הפשע הישראלי בלב הערים הגדולות – הצביעה הממשלה פה אחד [ינואר 2014], ללא שאלות ותהיות, על הארכת כהונת דנינו בשנה נוספת?

התשובה לכך אינה ברורה. היא נמצאת כנראה ביכולות הפוליטיות של דנינו, בקשריו המצוינים עם בכירים בתקשורת ובכישוריו לנפנף מעליו כל מחדל וכשל כאילו לא הוא עומד בראש הארגון.

חודש אחרי הארכת הכהונה, קרס ברעש גדול מה שהוצג על ידי המשטרה כמה חודשים קודם לכן כפענוח המבריק של הרצח ב"בר נוער". התברר שלחשוד ברצח, חגי פלסיאן, נתפר תיק על ידי עד המדינה. חוקרי המשטרה לא נתנו לחורים בעדותו של עד המדינה לבלבל אותם, ופלסיאן עלול היה להישלח לעשרות שנים בכלא.

דוגמה אחרונה ומהדהדת להתנהלות המשטרה תחת דנינו היא מחדל המוקד המשטרתי בפרשת חטיפת שלושת הנערים. "חטפו אותי", לחש גיל-עד שאער בן ה-16 בתושייה ובגבורה בשיחה בהולה אל מוקד 100 של המשטרה, אך קריאת המצוקה שלו נפלה על אוזניים אטומות. שעות יקרות מדי חלפו עד שנפל האסימון במשטרה על כך שמדובר באירוע אמיתי. בכל הזמן הזה, גם שיחותיו המודאגות של אופיר שאער האב למוקד המשטרתי התקבלו בתגובה מזלזלת ומבטלת.

השירות הירוד של המוקדנים לא הפתיע איש. שנה קודם לכן [2013] הונח על שולחן המפכ"ל דוח חמור מטעם מבקר המשרד לביטחון פנים, שבדק את תפקוד מוקדי החירום. הממצאים היו קשים: מוקדנים חסרי ניסיון ונעדרי הכשרה, לא מיומנים וללא פיקוח.

מחדל מוקד 100 בפרשת חטיפת הנערים העלה, כצפוי ובצדק, את המשטרה על המוקד. אזרחים רבים מדי נזכרו איך לא קיבלו מענה ראוי כשהתקשרו למוקד המשטרה לבקש סיוע. רבים נזכרו איך נדקר למוות גדי ויכמן, בגן ציבורי תחת חלון ביתו, רק משום שהעיר לקבוצת צעירים שהרעישו בשעת לילה מאוחרת; פניות טלפוניות למשטרה מצד שכנים עוד לפני הרצח נתקלו בהתעלמות.

כשנחטפו שלושת הנערים שהה המפכ"ל דנינו בחו"ל. העובדה שלקח לו יומיים להפנים כי עליו לשוב מיד לישראל, העמיקה את התחושה בציבור כי משטרת ישראל אינה מנוהלת היטב. בהמשך יתברר כי דנינו לא טס לכנס מפכ"לים בניו יורק, כפי שהסביר תחילה, אלא לכנס לא חשוב במיוחד בסן פרנסיסקו.

כשחזר לארץ, ניסה תחילה לדחות את הטיפול במחדל מוקד 100. בעקבות ממצאיה של ועדת בדיקה הדיח כמה דמויות בשרשרת הפיקוד, אך לרגע לא השמיע מילה או חצי מילה על אחריותו הפיקודית כמי שעומד בראש הארגון.

דנינו, מתברר, אף פעם אינו טועה. הוא אף פעם אינו אשם. לא במינוייו הכושלים, לא בפרשות המביכות בצמרת המשטרה, לא במחדלי מוקד 100, לא בטיפול בגל החיסולים. דנינו מפגין ניתוק מהציבור, שבכל הסקרים החיצוניים מביע חוסר אמון במשטרה.

דו"ח של מכון ראנד, ממכוני הייעוץ האסטרטגי הגדולים בעולם, שפורסם בעיתון הארץ, מלמד כי אמון הציבור במשטרת ישראל הוא מהנמוכים במערב, נמצא בשפל והוא מהנמוכים בשירות הציבורי. בסקר של התאחדות הסטודנטים מחודש פברואר האחרון עולה כי 78% מהסטודנטים מביעים רמת אמון נמוכה במשטרה.

אבל מבחינת דנינו הכל מצוין. "בראיה היסטורית התקופה הזאת תיחשב לטובה ביותר של משטרת ישראל", אמר המפכ"ל בוועדת הפנים של הכנסת בחודש מרס האחרון.

"לפני כשנתיים ניסיתי להוביל לרפורמה במשטרה" נזכר אחד מחברי הכנסת לשעבר בשיחה עם אל-מוניטור, "אבל התברר שאין לי עם מי לדבר. התגלה בפני ארגון עם תרבות ניהולית בעייתית עד מושחתת. אני זוכר בעיקר את שיטת המדידה והיעדים שנראתה לי יותר כקומבינה כדי להראות הישגים. זה שדנינו מראה שהמשטרה מוצלחת על פי כל מיני גרפים, לא עולה בקנה אחד עם התחושה הציבורית. זה בעיקר מראה על ניתוק".

דנינו הוא פריק של יחסי ציבור. הוא המפכ"ל הראשון עם דובר אישי. מערך הדוברות המשטרתית מונה כ-90 דוברים ויועצים, והוא הציב את יחסי הציבור שלו במקום גבוה בסדר העדיפויות. זכורה נזיפתו באנשי הדוברות שלו כחודש לאחר כניסתו לתפקיד, על כך שבעוד שתמונת הרמטכ"ל בני גנץ פיארה את שערי העיתונים בתרגיל משותף לצבא ולמשטרה, תמונתו נעדרה.

בעיני דנינו, שהיה קצין בגדוד 890 של הצנחנים, גדוד בו צמח גנץ, זה היה דבר בלתי נסבל. המסר היה שהוא רואה עצמו בכיר לא פחות מהרמטכ"ל.

לפני שנתיים [2012], ביום הנכבה, מועד רגיש ונפיץ, הסתובב דנינו עם השחקן גורי אלפי וצילם סרט תדמית. את הביקורת הפנימית הקשה שהחלה להישמע כלפיו, נפנף והשתיק.

באחת התוכניות האחרונות של תוכנית הבידור "ארץ נהדרת", שכותביה מוכיחים יכולת מדויקת בהבנת תהליכים ודמויות, וקולעים היטב לרחשי לב הציבור, הוצג דנינו כמפכ"ל מנותק, זחוח ומגוחך. "שוב אצלכם בתקשורת בוחרים להתמקד בשלילי. תן קרדיט על כך שצמצמנו את כמות ההרוגים בכבישים, הרוב נהרגו במועדון!", נזף בן דמותו של דנינו במראיין. היה בכך לעג לדנינו, שמתפאר בירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים בשעה שאירועי האלימות במועדונים גברו וגבו קורבנות רבים.

דנינו עומד בראש ארגון חולה. הוא חלק מהבעיה ולכן אינו יכול להיות חלק מהפתרון. את כהונתו חבל שהאריכו. נכון, מחדלים ושחיתויות היו גם קודם, אבל דומה שבתקופתו החולי, הבינוניות והשחיתות רק העמיקו. בניגוד לצבא, במשטרה של השנים האחרונות אין שום אתוס של הצטיינות. רק עוד ועוד קצינים בכירים המסתבכים בפרשות מביכות, ושלל מחדלים מטרידים.

אבל דנינו אינו מרגיש "מטולטל". חבל. את המשטרה מישהו אחר צריך לטלטל, ויפה שעה אחת קודם.