חיזבאללה לומד מהעימות בעזה

מעולם לא קרה שהתלקחות הזירה בעזה לא משכה את תשומת לבו של העולם הערבי, כפי שקרה בסיבוב הנוכחי. רוב חברות הליגה הערבית, ובראשן מצרים, מסרבות להיחלץ לעזרתו של חמאס, שעה שתשומת ליבו של הרחוב הערבי נתונה בעיקר למלחמת הדת בין השיעים לסונים בעיראק, בטבח הבלתי-פוסק בסוריה ובהתפוררותה של לוב.

חיזבאללה שומר אמנם על פרופיל נמוך במהלך הסכסוך בעזה, אך הוא ללא ספק שחקן אזורי שאינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהלחימה. אחרי שמונה שנים בדיוק של שקט, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, בוחן הארגון השיעי את האסטרטגיה הישראלית בכל החזיתות, בעודו מתכנן את סבב הלחימה העתידי שלו עצמו מול צה"ל.

אלוף (במיל.) סטיבן כהן, לשעבר קצין ביחידת הקישור של צה''ל ללבנון ומומחה בטחוני בארגון ההסברה הישראלי The Israel Project אמר לאל-מוניטור ש''חיזבאללה הוא ארגון שלומד. אנשיו מתמקדים על התגובה הישראלית, לא רק בתחום הצבאי אבל גם באשר להנהגותה הפוליטית של הממשלה ואיך גורמים אזוריים אחרים מגיבים למשבר.''

בראש ובראשונה, חיזבאללה בוחן כנראה את כישלונותיו הצבאיים של חמאס. היחסים בין שני הארגונים אמנם התקררו אחרי שנתיים של חילוקי דעות בסוגיית המשבר בסוריה, אבל חמאס משתמש כיום באסטרטגיה, בטקטיקה ובהכשרה שקיבל מחיזבאללה וסוכנים איראנים. את אותו הדבר אפשר לומר גם על הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שחינו לא סר בטהרן גם במהלך האביב הערבי.

עם תחילתו של הסכסוך, ניסה חמאס ליישם טקטיקה של "הלם ויראת כבוד" אשר כללה פשיטות חטיפה נועזות מעבר לגבול, תוך שימוש במנהרות, פלישה מן הים ותקיפה באמצעות מזל"טים, והכל כדי לערער את המורל בישראל. מומחי ביטחון אמרו לאל-מוניטור שמדובר באותה האסטרטגיה שבה תשתמש כנראה חיזבאללה בתחילתו של סכסוך עתידי עם ישראל. ישראל סיכלה את כל "ההפתעות" הללו של החמאס, כולל תקיפה אחת לפחות באמצעות מזל"ט חמוש.

בה בעת, גם תשתית הרקטות של החמאס כמעט זהה היום לזו של חיזבאללה בלבנון, פרט לעובדה שמספר הרקטות קטן יותר וגם רמת התחכום שלהן נמוכה יותר. שלא כמו בעימותים הקודמים, כיום מוסתרים רוב משגרי הרקטות של חמאס מתחת לדיונות החול בעזה, או בתוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים ורגישים, וחברי התאים המקומיים משתמשים באופנועים כדי להתנייד בין עמדות הירי. ניתן לשער כי חיזבאללה עוקב אחר אנשי חמאס המתוסכלים, שנכשלים שוב ושוב בניסיונותיהם לבלבל ולהכניע את מערכת ההגנה של ישראל, כיפת ברזל, באמצעות מטחים מתוזמנים היטב שמכסים שטחים נרחבים בעת ובעונה אחת. התקשורת אמנם מוגבלת מאוד בדיווחים שלה על השיגורים, אך חמאס שב וטוען שרבות מהרקטות נורו אל קרבת בסיסי חיל אוויר מרכזיים בתל נוף, בחצור, בחצרים ובנבטים, מתוך כוונה לפגוע במסלולי ההמראה ולעצור את התקיפות של חיל האוויר הישראלי, ולו לזמן קצר. בזמן העימות של 2006, מיקד חיזבאללה את הירי בעיקר בבסיס חיל האוויר רמת דוד שבצפון עמק יזרעאל, ולפחות במקרה אחד גם פגע במסלול המראה.

עד כמה שלישראלים יהיה קשה לשמוע זאת, די בגודלו העצום של ארסנל הרקטות שמחזיק החיזבאללה (120,000 ויותר, לעומת 10,000 של החמאס) כדי להבטיח שרבות מהן אכן תפגענה בעימות הבא במטרות אזרחיות, כולל בתל אביב. לישראל יש אמנם שכבה שנייה של מערכת יירוט לטווח הבינוני, ''קלע דוד'' (או ''שרביט קסמים''), ועד כה היא לא נזקקה לו במערכה מול חמאס, אך רוב מערכות ההגנה מפני רקטות יוקדשו בעימות הבא להגנה על מתקני מפתח צבאיים ועל אזורי התעשייה של ישראל ממטחים של מאות רקטות של חיזבאללה ביום. ההגנה על ריכוזי האוכלוסין של ישראל תהיה בעדיפות שנייה בלבד.

ועם זאת, חיזבאללה יתעניין יותר מכל בביצועיו של חמאס מול פלישה קרקעית של ישראל, אם זו אכן תצא אל הפועל. בשנים האחרונות, השקיע חמאס משאבים רבים בבניית רשת נרחבת של בונקרים תת-קרקעיים ברחבי עזה, ובמיוחד באזורי הספר של הרצועה. גם זו אסטרטגיה שהעתיק הארגון מ"שמורות הטבע" הידועות לשמצה של חיזבאללה, הממוקמות מתחת לכפרים ציוריים ולגבעות מיוערות בדרום לבנון. שני ארגוני המיליציה תכננו את רשתות הבונקרים האלה כדי לארוב לפלוגות חי"ר שלמות של ישראל ולתקוף אותן מכמה כיוונים בעת ובעונה אחת בלוחמה מקרוב, בחסות של אש נ"ט מדויקת מאוד ושל פגזי מרגמה שיירו כוחותיהם ממרחק של קילומטרים ספורים.

הנסיון של חיזבאללה לימד אותם כי הדרך היעילה ביותר להשפיע פסיכולוגית על החברה בישראל היא להרוג כמה שיותר חיילים, ולא אזרחים, ולשם כך עליהם למשוך את הצבא אל שטחם. מסיבה זו בדיוק, עוקב חיזבאללה גם אחר הסיבולת של חיל האוויר, ואחר בנק המטרות שכולל כ-3500 יעדים, הודות לאיסוף מודיעין חסר-תקדים מצידה של ישראל ברצועת עזה.

על אף דלות ביצועיו הצבאיים של החמאס, יש כמה לקחים שחיזבאללה בוודאי למד מהעימות, עוד לפני סיומו. ראשית ובעיקר, יכולתו של צה"ל לסכל את המהלומות הראשונות, כך שחמאס נאלץ לחשוף את כל "ההפתעות" שלו כמעט מיידית. חיזבאללה, שמכיר היטב את מגבלותיה הפוליטיות של ישראל - מבית ומחוץ - בכל מערכה ממושכת, עשוי להחליט לגרור את ישראל למלחמת התשה, ולחשוף את "ההפתעות" שלו רק כמה שבועות לאחר של העימות, כשהצבא הישראלי עייף יותר. אם נביא בחשבון את הפגיעה הקשה בתדמיתו של החיזבאללה בעקבות המשבר בסוריה, גם הוא עלול למצוא את עצמו מבודד כמו החמאס בסבב הלחימה הבא, וזה יעניק לחיל האוויר הישראלי מרחב פעולה לפני שכוחות הקרקע ייכנסו פנימה.

אבל לעת עתה, נראה שחיזבאללה אינו מעוניין בכניסה לעימות עם ישראל. תוכנית הפעולה שלו עבור העימות הבא מבוססת על יכולותיהן של יחידות החי"ר העיליות שלו, שעסוקות היום במתקפה חדשה באזור קלאמון שבסוריה. למרות החשבון הפתוח שיש לחיזבאללה עם ישראל, לאחר מספר תקיפות אוויריות נגד כמה משיירות הנשק שלו בסוריה, החלטתו של הארגון להיכנס לעימות עם ישראל תלויה בשיקולים אזוריים נוספים, וחשובים הרבה יותר. לקראת סיום שיחות הגרעין בין איראן לבין פורום המדינות P5+1, (חמש החברות הקבועות במועצת הבטחון יחד עם גרמניה) ב-20 ביולי, תפקידו של חיזבאללה כזרוע החזקה של איראן מול מתקפה צבאית של ישראל הוא רלוונטי יותר מתמיד, והארגון אינו יכול להרשות לעצמו לבזבז סתם את הארסנל שלרשותו.

משום כך, אין זה מפתיע שחיזבאללה השקיע בשבוע האחרון, כך מסרו לאל-מוניטור מקורות מקומיים, מאמצים כבירים כדי למנוע מארגוני שוליים פלסטיניים לעורר פרובוקציה ולשגר רקטות משטחה אל עבר צפון ישראל. כפי שיודעים שני הצדדים, הנזק שייגרם בכל עימות עתידי בין ישראל לחיזבאללה יהיה גבוה פי כמה מהנזק שנגרם ב-2006. וכשלבנון מתמודדת עם למעלה ממיליון פליטים ועם מתחים עדתיים גוברים והולכים, בעקבות המשבר בסוריה, יכולתה לעמוד בהשלכותיו של עימות כזה - שמשמעותו קריסה כלכלית ואפילו מלחמת אזרחים - תהיה מוטלת בספק.