מבין חמשת הנאומים המדיניים שנישאו ביום ראשון [8 ביוני] בכנס הרצליה, נאומו של יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד היה המעניין, החדשני והחשוב מכולם. לא רק בגלל שהכיל בתוכו קווים אדומים לפרישה מהממשלה, אלא בעיקר בשל העובדה שלראשונה ניכר היה בדבריו של שר האוצר כי זנח סופית את תוכניתו להגיע לראשות הממשלה באמצעות תמיכת הימין הרך. במקום זאת, לפיד דיבר במדויק אל האלקטורט שלו הנטוע עמוק במרכז-שמאל ושווה לפחות 30 מנדטים.

לפיד, שהציג תוכנית תלת-שלבית להיפרדות מהפלסטינים וביקש להתנער כלכלית מהתנחלויות מבודדות, הוא לא אותו לפיד שהחל את דרכו הפוליטית כימין מדיני. אין להקל ראש במשמעות הדבר. לפיד הוא בעל הבית האמיתי כרגע בממשלת נתניהו, שכן הוא יכול לפרק אותה לבדו באמצעות 19 המנדטים שלו אותם הוא מנצל, בפעם הראשונה, כדי להפוך לגורם משפיע בזירה המדינית. בכך הפעיל לפיד שעון חול להמשך קיומה של הממשלה.

הסיבות שהובילו את לפיד להתנתק סופית מהכוונה להעצים את כוחו הפוליטי באמצעות הימין, הם סקרים שטפחו על פניו. אלה הצביעו על הבוחרים שהתאכזבו מכך שלא רק שהוא אינו מגלה עניין בנושאים מדיניים, אלא שהוא גם מציג עמדות ניציות. זו הייתה אסטרטגיה בעייתית לאורך זמן, מכיוון שלפיד עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת בזכות מנדטים שקיבל מהשמאל-מרכז.

"אנו נמצאים במשבר חסר תקדים ביחסנו עם ארה"ב. המשבר הזה הוא תוצר של התנהלות בעייתית ולעיתים מזלזלת מצדנו", תקף לפיד את מדיניות נתניהו, וקרא לקחת את גורלנו בידנו ולשרטט את גבולות המדינה. אמנם לפיד זכה מיד לעקיצה מצד ראש הממשלה שבישיבת סיעת הליכוד אמר:''אסור שחוסר נסיון במשא ומתן וחוסר נסיון בביטחון יובילו לתוכנית פזיזה'', אך תגובת נתניהו רק משרתת את לפיד בדרכו לכיבוש מחודש של המרכז-שמאל הישראלי. לפיד מבין היטב שבוואקום שנוצר כעת עם קריסת התהליך המדיני, הוא חייב להפציע כדי להבליט את החידלון של נתניהו מצד אחד, ומצד שני להציג את עצמו כאלטרנטיבה לציפי לבני.