דילוג לתוכן העיקרי

ישראל: ירדן מצליחה להחזיק מעמד מול התפרקותה של עיראק

במבט מעקבה, הממלכה האשמית מצטיירת כיציבה, וכזו המתמודדת באופן מרשים עם מליוני הפליטים מעיראק ומסוריה, אך גבולה הצפוני מעורר חששות בקרב גורמי בטחון המביטים מזרחה בדאגה.
Jordanian military helicopters fly near Ruweished, near Jordan's eastern border with Iraq, east of Amman June 23, 2014. Sunni tribesmen took control of a border crossing between Iraq and Jordan after Iraq's army pulled out of the area following clashes with rebels, Iraqi and Jordanian intelligence sources said on Monday.   REUTERS/Muhammad Hamed (JORDAN - Tags: POLITICS MILITARY CONFLICT CIVIL UNREST) - RTR3V9QN

עקבה. מעבר הגבול הדרומי בין ישראל לירדן נקרא על שמו של יצחק רבין, המנהיג הישראלי שחתם על הסכמי השלום ההיסטוריים בין שתי המדינות הללו לפני עשרים שנה. מרחק 5 דקות נסיעה במונית משדה התעופה הקטן של אילת, אתה שם. בחוץ, המדבר מתכונן לקיץ הלוהט עם שרב של  40 מעלות צלסיוס, התיירים נוטלים עגלות מתכת על גלגלים, שיוצרו במיוחד לצורך המעבר בין שתי המדינות: דגל ישראלי-ירדני מעטר אותן והן נועדו למעבר הרגלי בין הצד הישראלי, לירדני. משלמים אגרת יציאה מישראל (כ-25 דולר) וחוצים את המעבר. ביקורת הדרכונים בצד הישראלי מהירה, יעילה וקרירה. בצד הירדני היא איטית, מיוזעת, וידידותית במיוחד. תמונה גדולה של משפחת המלוכה ההאשמית ממתינה למבקרים בכניסה לירדן. המלך המנוח חוסיין, לידו בנו, המלך המכהן עבדאללה, ומימין יורש העצר הצעיר, בסך הכל בן 18, חוסיין בן עבדאללה. כולם מחייכים. ברוכים הבאים לירדן.

עשרות שנים חלמו הישראלים על המציאות הזו, הביטו בה, אך לא הצליחו לגעת. אורותיה של עקבה נצצו אלפי לילות אל מול אורות אילת, בסך הכל מפריד בין שתי הערים הללו קילומטר אחד, שתיהן רובצות, כתף לכתף, על השפיץ הצפוני של ים סוף, הים האדום, וחולקות את השקיעות המדהימות, הזריחות המרהיבות, רכסי ההרים הנישאים מעל והדגה העשירה והצבעונית המשכשכת מתחת. הסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם באוקטובר 1994, שנה לפני הירצחו של יצחק רבין, הפך את החלום למציאות. עכשיו, כל מה שנשאר זה לקטוף את פירותיו של השלום הזה. נדמה לי שברגעים אלה ממש, הם נקטפים.

עקבה הירדנית חווה תנופת פיתוח עצומה. עד לפני כמה שנים, היא חסתה בצילה של השכנה הבוגרת והמפותחת יותר, אילת הישראלית, שמשכה לחופיה טיסות שכר עמוסות בתיירים מאירופה, שבאו בעיצומו של החורף ליהנות מזיו שמש המדבר ומאחד הריפים העשירים והצבעוניים ביותר של דגים, דולפינים וכרישים שיש לימים להציע. עקבה נותרה מאחור. לא עוד. העיר הירדנית הקטנה הופכת בשנים האחרונות לאימפריית תיירות של ממש. מלונות גדולים נבנו על חופיה, אתרי נופש מעטרים היום את הדרכים המובילות ממנה ודרומה. מספר התיירים עולה בהתמדה. העיר ידידותית, המלונות מצויינים, האירוח מופתי.

זו הייתה לי החופשה השלישית בעקבה. מלון "קמפינסקי", אחד המשובחים שבה, מארח בתחומו קהל מגוון, כמותו אפשר למצוא רק במזרח התיכון: לצד נשים ערביות בבורקה, כשרק חרך צר מאפשר לזוג העיניים לראות מה קורה בחוץ, השתזפו בבריכה נשים ישראליות בביקיני, אירופאיות בביקיני קטן יותר, וגם נשים ערביות שמרניות פחות, בבגדי ים ארוכים, עם מטפחות ראש ושיער אסוף בקפידה. כולם הסתדרו מצויין עם כולם ונהנו ממה שהטבע, וגם האדם, יודעים להעניק. עקבה, בשפיץ הצפוני של ים סוף, מקום בו נפגשות ישראל וירדן, היא אחד המקומות הבודדים בהם אפשר למצוא היום סממנים של שלום אמיתי.

25 קילומטרים משם, דרומה, נפגשת ירדן עם סעודיה. בסך הכל, על אותה משבצת גיאוגרפית, נמצא משולש גבולות מרתק: ישראל, ירדן וסעודיה. ממול, בצד השני של ים סוף (שהוא צר מאוד בחלק הזה), רובצת מצרים. ארבע המדינות הללו לפותות היום בברית אסטרטגית של ממש. יש כאן לא רק מפגש גבולות, אלא גם מפגש אינטרסים. סעודיה, מצרים וירדן הסוניות, המתונות, החוששות מאיראן השיעית עם מירוץ הגרעין שלה מצד אחד, ומהסונה הקיצונית בדמות ארגון הטרור ISIS ("המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט") מצד שני. לישראל, כמו שאמר לא מזמן שר החוץ אביגדור ליברמן, יש יכולת לספק פתרונות, תשובות ומטריה אסטרטגית מפני שני האיומים הללו.

בעודי נופש בעקבה, נחת בשדה התעופה הבינלאומי של קהיר מטוס סילון מפואר ועליו דגל הממלכה הסעודית. במטוס ישב, או כנראה שכב, מלך סעודיה עבדאללה בן עבד אל עזיז. המלך, אחרי ניתוח מסובך שעבר במרוקו, כנראה על ערש דווי, התעקש לנחות במצרים. הנשיא המצרי הנבחר, הגנרל עבדל פתאח א-סיסי, הגיע לשדה התעופה, טיפס למטוסו של המלך ונועד עימו שם כארבעים דקות. על פי גורמים דיפלומטיים, מטרת הפגישה הייתה פשוטה: הצהרה מהדהדת סעודית על תמיכה במצרים. "לך בדרכך זו, אנחנו איתך", אמר המלך עבדאללה לנשיא סיסי. להצהרה כזו משמעות אדירה בסיטואציה הרגישה והנפיצה בה נמצא המזרח התיכון. הסעודים, יחד עם עוד כמה נסיכויות נפט, מחזיקים היום את הכלכלה המצרית בשיניים ובציפורניים. "מהפכת הנגד" של הצבא וא-סיסי נגד האחים המוסלמים, לפני כשנה, גרמה לאמריקאים לבצע את אחת מאותן שגיאות אופייניות, הנובעות מחוסר הבנה בסיסי של האיזור והמצב, ולהתרחק ממצרים דווקא בשעתה הקשה. א-סיסי חייב להאכיל כל בוקר 88 מיליון פיות רעבים. אם לא יאכיל אותם, יזרקו גם אותו. במקביל, צריכות מצרים, סעודיה, ירדן, נסיכויות המפרץ, מרוקו, טוניסיה ומדינות רבות אחרות, להמשיך להתמודד עם הטרור הסוני הקיצוני מבית אל-קאעידה, שמאיים על המשטרים ומפרק את המדינות באיזור בקצב מסחרר. מלך סעודיה הגווע התעקש להצהיר השבוע על שרירותה ועוצמתה של הברית בין מצרים למדינתו. ועכשיו, באתנחתא קומית, ייצא גם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי לביקור במזרח התיכון. באחד העיתונים קראתי כותרת לפיה קרי יבוא "לגיבוש מדיניות". בהחלט, הגיע הזמן.

אבל לא הכול ורוד ואופטימי, כפי שתיארתי כאן. לצד מפגש הגבולות הדרומי המשולש בין ישראל, ירדן וסעודיה (עם סמיכות של מצרים), יש עוד מעברי גבולות באיזור. הם בוערים. בתחילת השבוע התפרסם שקבוצות הטרור של ISIS השתלטו, בין היתר, גם על מעבר גבולות בין עיראק לירדן. אלה חדשות רעות ביותר, שמערערות עוד יותר את הביטחון העצמי של המדינות השפויות באיזור ואת התחושה שניתן עדיין לשלוט במצב. בירדן יש היום מיליוני פליטים. בסביבות 1,300,000 פליטים מסוריה, ומספרם מאמיר מדי יום, בתוספת של חצי מיליון פליטים מעיראק. כל זאת, בתוספת לעובדה שירדן עצמה היא מדינה שרוב אוכלוסייתה מורכבת מפליטים פלסטינים ותיקים. גורם בטחוני ישראלי בכיר עימו שוחחתי השבוע, הפתיע: בניגוד להערכות אחרות, אמר, אנחנו סבורים שירדן מגלה נחישות ועוצמה רבה בטיפול במצב, אנחנו מביטים בהשתאות ביכולות של ירדן להתמודד עם הקשיים ולנפק פתרונות. זה מורכב לא רק מכוח צבאי וממודיעין איכותי, אלא גם מהתבונה של בית המלוכה, מהיכולת שלו ליצור הזדהות אצל ההמונים, תחושה שיש שלטון קשוב למצוקות. ירדן, להערכתי, יציבה ומתמודדת באופן מיטבי עם האיומים.

ההערכה הזו היא, לדעתי, דעת מיעוט במערכת הביטחון הישראלית. שם ממשיכים להביט מזרחה בדאגה, ממתינים בעצבנות ליום בו תגלה ירדן סימני התערערות ראשונים. ירדן היא העורף הלוגיסטי של ישראל, החסם ורצועת הביטחון בינה לבין הטירוף המשתולל במזרח. בחודשים הקרובים יתברר מי גובר על מי: השלום, ששורר עדיין על מפגשי הגבול הדרומיים, או המלחמה וטירוף המערכות, שזולגים לכיוון מעברי הגבול הצפוניים. צריך להתפלל שהאפשרות הראשונה, היא שתנצח.

More from Ben Caspit

Recommended Articles