עקבה. מעבר הגבול הדרומי בין ישראל לירדן נקרא על שמו של יצחק רבין, המנהיג הישראלי שחתם על הסכמי השלום ההיסטוריים בין שתי המדינות הללו לפני עשרים שנה. מרחק 5 דקות נסיעה במונית משדה התעופה הקטן של אילת, אתה שם. בחוץ, המדבר מתכונן לקיץ הלוהט עם שרב של 40 מעלות צלסיוס, התיירים נוטלים עגלות מתכת על גלגלים, שיוצרו במיוחד לצורך המעבר בין שתי המדינות: דגל ישראלי-ירדני מעטר אותן והן נועדו למעבר הרגלי בין הצד הישראלי, לירדני. משלמים אגרת יציאה מישראל (כ-25 דולר) וחוצים את המעבר. ביקורת הדרכונים בצד הישראלי מהירה, יעילה וקרירה. בצד הירדני היא איטית, מיוזעת, וידידותית במיוחד. תמונה גדולה של משפחת המלוכה ההאשמית ממתינה למבקרים בכניסה לירדן. המלך המנוח חוסיין, לידו בנו, המלך המכהן עבדאללה, ומימין יורש העצר הצעיר, בסך הכל בן 18, חוסיין בן עבדאללה. כולם מחייכים. ברוכים הבאים לירדן.
עשרות שנים חלמו הישראלים על המציאות הזו, הביטו בה, אך לא הצליחו לגעת. אורותיה של עקבה נצצו אלפי לילות אל מול אורות אילת, בסך הכל מפריד בין שתי הערים הללו קילומטר אחד, שתיהן רובצות, כתף לכתף, על השפיץ הצפוני של ים סוף, הים האדום, וחולקות את השקיעות המדהימות, הזריחות המרהיבות, רכסי ההרים הנישאים מעל והדגה העשירה והצבעונית המשכשכת מתחת. הסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם באוקטובר 1994, שנה לפני הירצחו של יצחק רבין, הפך את החלום למציאות. עכשיו, כל מה שנשאר זה לקטוף את פירותיו של השלום הזה. נדמה לי שברגעים אלה ממש, הם נקטפים.
