דילוג לתוכן העיקרי

יום העצמאות ה-66: נתניהו מרים דגל לבן מול המתנחלים

חוק הלאום הוא כרטיס הכניסה המעודכן של נתניהו אל לבו של הימין הישראלי, ולשם כך הוא מוכן להמר על אופייה הדמוקרטי של המדינה. נבואתו של ג'ון קרי בדבר מדינת אפרטהייד עשויה להתממש מוקדם מהצפוי.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) attends the weekly cabinet meeting in Jerusalem May 4, 2014. REUTERS/Oliver Weiken/Pool (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3NQ5V

שתי "מתנות" העניק בנימין נתניהו לציבור, ערב יום העצמאות ה-66: הראשונה, חוק הלאום עליו בישר ראש הממשלה ביום חמישי שעבר (1 במאי) אשר נועד לדבריו לעגן את ישראל כמדינה יהודית; השנייה, החלטת ממשלה מיום ראשון [4 במאי], כמה שעות לפני פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל, לרכוש מטוס לראש הממשלה ולבנות עבורו מעון ומשרד בעלות של כמיליארד שקלים. ההחלטה הזאת היא ירושה שקיבל נתניהו מאהוד אולמרט, אך מיהר לבטל אותה [2009] בטענה לבזבזנות. כעת, חרף התנגדות שר האוצר יאיר לפיד לצעד הראוותני והיקר, אימץ נתניהו בחום את אותה יוזמה.

שני המהלכים הבעייתיים הללו, שהתקבלו בהשלמה ובשקט מטריד מצד הציבור, מגיעים בדיוק מאותו המקום. לנתניהו, ואין זה סוד, יש שאיפה למלא את תפקיד ראש ממשלת ישראל עוד הרבה שנים, כך שהוא מקווה ליהנות בעצמו מהבית ומהמטוס המשודרגים. כדי להשיג יעד זה, נתניהו פועל לבצר את מעמדו בקרב הימין, ולכאן בדיוק מתחבר חוק הלאום.

חוק הלאום הוא כרטיס הכניסה המעודכן של נתניהו אל לבו של הימין הישראלי, עליו נלחמים ברגעים אלה ממש גם נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. בהצבת החוק הזה על סדר היום, נתניהו מבקש לנער מעליו את שאריות המשא ומתן המדיני שנאלץ לקיים ושהחשיד אותו בעיני הימין. גם אם החוק הדרמטי הזה בסופו של דבר ייפול, נתניהו יוכל להתהדר בכך שלפחות ניסה. אם החוק יעבור בכנסת, הוא יציב סימן שאלה ענק סביב צביונה הדמוקרטי של המדינה.

משמעות הדברים היא פשוטה: נתניהו מוכן להמר על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל בשם השרידות והרווח הפוליטיים. הוא, שבקדנציה הקודמת יצא נגד הצעות חוק פרועות של ח"כים מהימין שביקשו לפגוע במערכת המשפט, זונח כעת לחלוטין את שאריות ההדר הז'בוטינסקאי ומורשת בגין בליכוד. הטיעון המשפטי, כפי שמזכיר בן כספית, הוא ש ''חוק יסוד המגדיר את ישראל כמדינה יהודית ומעניק לעניין היהודי עליונות משפטית על היותה של ישראל מדינה דמוקרטית, פוגע בעיקרון השוויון והופך את עקרונותיה של הכרזת העצמאות, שהם העקרונות המייסדים והמכוננים של מדינת ישראל, על פיהם.''

אין להתפלא שבאווירה כזאת פורחות תופעות פשעי השנאה ותג מחיר נגד ערבים ישראלים. אילו נתניהו היה באמת מזועזע מהפגיעה במסגד בפוריידיס, השחתת עצי זית ומכוניות של ערבים לאורכה ולרוחבה של ישראל הדמוקרטית, הוא לא היה מתקרב אפילו להצעת חוק דוגמת חוק הלאום. נתניהו גינה את פשעי השנאה בפוריידיס כדי לצאת ידי חובה. הוא צוטט כאומר ש"מה שקרה בפוריידיס הוא דבר מקומם ואנו פועלים לתפוס את האחראים". הוא סיפר שהורה לערב את השב"כ.

יש קשר בין אווירת ההפקרות כלפי הערבים לבין התבססות שלטון המתנחלים בתוך הליכוד ובממשלה. נראה כאילו נתניהו לא רק שוויתר על הניסיון להיאבק בדנונים ובאלקינים, הוא אפילו מיישר איתם קו כשהוא מאמץ את אותו סוג חקיקה ואותם דפוסי פעולה.

נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמטיל דופי במורשת ובחקיקה הקיימת, המעגנות את ישראל כמדינה יהודית שמצליחה לקיים גם משטר דמוקרטי, והוא עושה זאת מטעמים פופוליסטיים.

בשיחות סגורות עם גורמים פוליטיים כינה השבוע בכיר בליכוד את חוק הלאום "הפקרות פוליטית". לדבריו, כדי לשרוד נתניהו מחריב את הבסיס למורשת הדמוקרטית של ז'בוטינסקי ובגין, ומאמץ את מורשת אלקין ויריב לוין.

מה שמטריד בדברים הללו, מעבר לדיאגנוזה של הבכיר, היא העובדה שהוא חושש לומר את דבריו לציטוט. הוא פוחד שקבוצות הכוח של הימין, שהשתלטו על הליכוד, יבואו עימו חשבון.

אין מדובר כמובן בפרנויה, זה אמיתי לגמרי. השרים לשעבר דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן נפלטו מרשימת הליכוד לכנסת הנוכחית רק משום שהעזו להילחם (בהצלחה לא מעטה) נגד יוזמות חקיקה רעילות מצד חבורת יריב לוין ואלקין. יוזמות אלה נועדו להחליש את בית המשפט העליון, הנחשב בעיניהם לשמאלני, ולפגוע בארגוני שמאל.

עד כה יכלו מרידור, בגין ואיתן להתנחם בכך שהמחיר ששילמו לא היה לשווא. אבל כעת, כשראש ממשלת ישראל בעצמו נושא את הדגל, וכששרים בכירים כמו גלעד ארדן מחזקים אותו, מורגש מאוד חסרונם של הפוליטיקאים האמיצים האלה. בעיקר נוכח רפיונם של שרת המשפטים ציפי לבני ושר האוצר יאיר לפיד, שתגובתם לחוק המזיק והמפלה כמעט ולא נשמעה. ההתנגדות שהשמיעה שרת המשפטים היא לא יותר ממס שפתיים, כיוון שלבני ולפיד צריכים לחרף נפשם ואם צריך אפילו לפרק את הממשלה כדי למנוע מהחוק הזה להתקבל.

הרבה מעבר להפרת האיזונים בין המאפיינים הדמוקרטיים והיהודיים של המדינה שמתקיימת כאן במשך 66 שנים, יש כאן מהלך מכונן. הוא עשוי להפוך סדרי עולם ולהעניק עדיפות משפטית לעקרונות היהודיים על פני הדמוקרטיים, כלומר להפוך רשמית את האזרחים הערבים למופלים ונחותים. נבואתו של מזכיר המדינה ג'ון קרי בדבר מדינת אפרטהייד עשויה להתממש מוקדם מהצפוי.

אשתקד [2013], ערב יום העצמאות ה-65, שצוין כמה חודשים לאחר הבחירות שהביאו לעולם את ממשלת נתניהו-לפיד-בנט, הותנע מחדש המשא ומתן עם הפלסטינים. רפורמות כלכליות מילאו את כותרות העיתונים לצד דיווחים על התלבטויותיו של נתניהו האם לפרוש מהליכוד כדי לממש מהלך מדיני היסטורי.

למי שעדיין מהרהר בשאלה האם נתניהו מתכוון להוביל מהלך מדיני אמיץ, לזנוח את הימין הקשה ולמרכז את עצמו, הרי שערב יום העצמאות השישי של נתניהו בעמדת קברניט המדינה מאז שב אליה אחרי עשור ב"גלות", הוא מספק תשובה חדה וברורה בצורה של דגל לבן מול הימין והמתנחלים. 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles