קיסר יפן

ביום שני [12 במאי] לפני הצהריים שעון ישראל, שעות ספורות לפני פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטוקיו הרחוקה והמחבקת, עם חברי אגודת הידידות הפרלמנטרית יפן-ישראל. הוא הפליג בשבחי הידידות בין שתי המדינות, והתעכב על "המשותף בין מדינותינו. שתיהן חברות דמוקרטיות, מתקדמות וטכנולוגיות".

אלא שבדיוק באותן שעות, הדמוקרטיה הישראלית נראתה דווקא מוכה וחבולה כתוצאה מהתנהלות ומהלכים תמוהים, מקוממים ולא ענייניים של ראש הממשלה עצמו.

נתחיל מזה שנתניהו בחר שלא לכבד בנוכחותו את אירוע פתיחת מושב הקיץ, ובמועד זה יצא עם משפחתו לביקור במדינה האקזוטית. בכך נתן ביטוי לזלזול אותו הוא רוחש לכנסת, שהיא מרכז העצבים של הדמוקרטיה הישראלית. הרי שום דבר חשוב ודרמטי לא אמור להתרחש בימים אלה ביפן, כך שלא ברור מדוע לא יכול היה נתניהו לדחות בכמה ימים את פגישותיו הרשמיות עם ראשי המדינה ואנשי עסקים מקומיים, ואת הסיורים התיירותיים שארגנה השגרירות לרעיה שרה ולשני הבנים יאיר ואבנר.

נתניהו לא רק שלא נכח באירוע פתיחת המושב, שכולל בדרך כלל נאום חגיגי של ראש הממשלה, אלא המשיך לחבל באותו הזמן ממש מטוקיו בדמוקרטיה הישראלית, אשר בשבחה התרברב בפני חברי הפרלמנט היפנים. מהרגע בו נחת על אדמת יפן, חידש נתניהו את מאמציו לדחות את הבחירות לנשיאות המדינה שאמורות להתקיים בחודש יולי הקרוב.

נתניהו ניהל שיחות דחופות ובהולות עם בכירים בליכוד ובקואליציה בניסיון לשכנע אותם לתמוך ביוזמה. מי ששוחח עמו התרשם, כי ראש הממשלה חדור אמביציה שאינה ניתנת לריסון לבטל את מוסד הנשיאות בהליך בזק שיתחיל כבר השבוע: הממשלה תאשר את דחיית הבחירות בשישה חודשים, במהלכם תוקם ועדה שתבחן את סוגיית ביטול מוסד הנשיאות.

עבור בני שיחו סיפק נתניהו הסברים מורכבים ומפורטים מדוע המוסד הזה הוא מיותר ובזבזני, כאילו הממשלה בראשותו לא אישרה רק לאחרונה [4 במאי] את שדרוג מעונו הרשמי ומשרדו ורכישת מטוס בעלות כוללת של מיליארד שקלים, ותוך התעלמות מעלות הביקור ביפן למשלם המיסים - כמיליון דולר.

האמת היא שאין איש אחד במערכת הפוליטית - גם לא מקרב חברי הכנסת והשרים של סיעת הליכוד – שקונה את ההסבר הזה.

סוד גלוי הוא במערכת הפוליטית, שהאמביציה חסרת המעצורים של נתניהו בנושא נובעת מרצונו למנוע מח"כ רובי ריבלין, אחד האנשים השנואים ביותר בבית משפחת נתניהו ומועמד לנשיאות המדינה, להיבחר לנשיא.

בחירתו של ריבלין, שיחסיו עם נתניהו ידעו בעיקר מורדות בתקופת כהונתו כיו"ר הכנסת [2006-2003, 2013-2009], תהווה מבחינת נתניהו תקלה חמורה. זה כבר הרבה מעבר לשיקול רציונלי. נתניהו חושש שריבלין יפעל נגדו או אפילו ימנע ממנו להקים את הממשלה הבאה, אם יחליט כנשיא להעניק את המנדט להקמת ממשלה ליו"ר מפלגה אחרת בהתאם לסמכותו. נתניהו, מתברר, זוכר היטב את היחס הנדיב שהפגין ריבלין בכנסת הקודמת כלפי יו"ר האופוזיציה דאז ציפי לבני, ולא שימש כמצופה עורף פוליטי עבורו.

אין טעם לדוש בהיסטוריית היחסים המפותלת בין השניים, אלא בתוצאה: ראש ממשלת ישראל פועל לאור יום כדי לבטל את מוסד הנשיאות הוותיק, אחד מסמלי מדינת ישראל, המעוגן בחוק יסוד (חוק שבבוא היום יהפוך לרכיב בחוקת המדינה), בגלל גחמה. זהו מעשה בלתי נסבל, המשבש את מערכות האיזונים של הדמוקרטיה שנתניהו כה מתהדר בה.

התוכנית של נתניהו נשמעה תחילה כה מופרכת, עד שבליכוד הניחו שמדובר בבלון ניסוי. בסוף השבוע התברר שראש הממשלה רציני, ובליכוד החלו להישמע קולות של מרד. שר הפנים, גדעון סער, הבהיר בדף הפייסבוק שלו שיתנגד ויפעל נגד היוזמה. ח"כים נוספים הצטרפו, אבל נתניהו לא נרתע. נהפוך הוא. הוא המשיך במאמציו לעצירת ריבלין.

שר בליכוד אמר ביום שני שלא חשב שזה אפשרי, "אבל ביבי שבר אפילו את השיא של עצמו בהתנהגות אובססיבית ופרנואידית, כאילו ריבלין עומד בינו לבין קדנציה נוספת ולא הציבור".

הסיכוי שנתניהו יצליח לבטל את מוסד הנשיאות קלוש, אבל הפגיעה במעמדו של הנשיא כבר נעשתה. כאשר ראש הממשלה מודיע בפומבי שנשיא המדינה הוא תפקיד מיותר, האמירה הזאת משאירה משקעים. מה גם שנתניהו עושה זאת בשיאה של מלחמה מלוכלכת ממילא על תפקיד הנשיא.

וזה לא הנזק היחידי של נתניהו מהזמן האחרון בכל הנוגע ל"מאמציו" לשמירת הדמוקרטיה ועצמאות הכנסת. הוא זה שעיכב עד הרגע האחרון ממש את מינויו של יושב ראש לוועדת החוץ והביטחון, המתנהלת מזה כחצי שנה ללא יושב ראש קבוע. הוועדה, הנחשבת ליוקרתית ביותר ובוודאי לאחת החשובות בכנסת, שכן היא הגוף המבקר את המערכת הביטחונית, נפלה אף היא קורבן למריבות פוליטיות ולגחמות אישיות.

הסכסוך בין יו"ר "יש עתיד", שר האוצר יאיר לפיד, לבין ראש הממשלה מנע מהוועדה לתפקד, לבקר ולהשמיע את קולה החשוב. בסופו של דבר, אחרי התערבות בג"ץ וכשעה בלבד לפני שהעניין היה אמור לבוא לאישור הכנסת, הושגה פשרה מטוקיו הרחוקה: הוועדה תופקד ברוטציה בידי חברי הכנסת זאב אלקין ויריב לוין, צחי הנגבי ימונה לסגן שר הביטחון וח"כ מיש עתיד ימונה לסגן שר בכיר.

מבחינת נתניהו, ועדת החוץ והביטחון יכלה להתנהל ללא יושב ראש עד סוף הקדנציה, אלא שהמוקש הזה כבר היה קרוב להתפוצץ והוא נאלץ לתפור את הפשרה המוזרה הזאת. בדרך הוא הסב פגיעה לעוד מוסד חשוב.

עם חזרתו מטוקיו מתכוון נתניהו לקדם באופן אישי את חוק הלאום, שנועד לעגן בחוק את הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית. בכך תופלה אוכלוסיית המיעוטים, כיוון שתוענק עדיפות משפטית למאפיין היהודי על פני המאפיין הדמוקרטי. נתניהו מעוניין שהחוק הזה יובא כהצעת חוק ממשלתית שתהיה רשומה על שמו. ההצעה אמורה לסייע לו, מבחינתו, לבנות מחדש את יחסי האמון שלו עם הימין אחרי שנחשד כמי שמתכוון לוותר על חלקי ארץ בתהליך המדיני, שבינתיים התפוצץ.

נתניהו אינו מוטרד מכך שגם החוק הזה יפגע באיזונים הדמוקרטיים העדינים, כל עוד המהלך משרת את הישרדותו הפוליטית. ללא תהליך מדיני וכשקמפיין האיום האיראני ספג מהלומות, זה בעצם כל מה שנשאר לו.