הפלסטינים: כולם פוחדים ממתנחלי יצהר

"אם היה אחד משלנו זורק אבן על חייל, הייתם מכניסים את כל העיר לעוצר. חיילים היו נכנסים לבתים בלילה ומוציאים את הגברים. הייתם מכריחים אותנו לגלות מי זרק את האבן, אפילו אם היה זה ילד", אומר חוסאם חסן, בעל חנות לממכר מאפים ובקלאוות במרכז העיר שכם. "אבל כשהמתנחלים עושים ככה לחיילים, החיילים פוחדים מהם. אם ככה הם עושים לחיילים, תחשבו מה הם עושים לנו".

חסן מבטא תחושה של רבים מתושבי נפת שכם הפלסטינים, המכירים היטב את ההתנחלות יצהר. זו הוקמה בשנת 1983 כהיאחזות נח"ל, כשבתחילה קראו לה "רוגן", מעין בדיחה על חשבונו של הנשיא האמריקאי רונלד רייגן, שקרא יום לפני הקמתה להקפאת ההתנחלויות. עם השנים התיישבו בה משפחות, ואחרי פינוי קבר יוסף בשכם בתחילת האינתיפאדה השנייה הועברה אליה גם ישיבת "עוד יוסף חי". ביצהר מתגוררים רבים ממי שמכנים עצמם "נוער הגבעות", ובתחומיה הוקמו גם כמה מאחזים.

יצהר הפכה עם השנים להתנחלות הקיצונית ביותר בשטחי הגדה, בעיקר בגלל אלה המכונים "קומץ פורעי חוק", שהגיעו ליצהר והתיישבו בשטחה או בסמוך לה במאחזים הלא חוקיים. על שם ההתנחלות יצהר רשומות פעולות "תג מחיר" רבות, שכללו השחתת רכוש וציוד של פלסטינים, עקירת עצים וכתובות גרפיטי בכפרים הסמוכים כגון עסירא אל-קבלייה. מתנחלי יצהר לא רק שלא הסתירו את זהותם, בכפרים עוריף ובורין הם חתמו בשמם בכתובות הגרפיטי שצוירו על הבתים.

סאלח אבו רמדאן הוא תושב עסירה אל-קבלייה, חבר פעיל בתנועת פת"ח, שהקים קבוצת מתנדבים השומרים על הכפר בלילות מפני מתנחלים. אבו רמדאן מספר, כי אפילו שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו נקט בצעד חריג, ופנה לפני שבעה חודשים למנהל האזרחי הישראלי בגדה כדי שיפעל נגד מתנחלי יצהר שפגעו ברכוש של ארגון הסיוע האמריקאי USAID, שהקים מאגר מים בכפר. מתנחלי יצהר, אומר סאלח, היו מגיעים לכפר מדי יום, תוקפים את עובדי הארגון, מרססים צבע וכתובות גרפיטי על כלי העבודה הכבדים שפעלו בשטח ואף הציתו מבנה שהוקם במתחם העבודות באמצעות בקבוקי תבערה.

"אנחנו מכירים אותם", טוען אבו רמדאן, "אפילו מכירים אותם בשמות שלהם. כל אחד בכפר יודע מי הם. היינו אומרים למהנדסים מי פגע בציוד, הם היו מדברים עם המנהל האזרחי, וכלום לא היה קורה. כולם פוחדים מהם, כולם" .

לדברי האלוף במילואים גד שמני, לשעבר אלוף פיקוד מרכז, פורעי יצהר מטופלים ביד רכה כיוון ש"יש להם לובי חזק בכנסת, וגיבוי לא נורמלי של ההנהגה המקומית של המתנחלים, של הרבנים ושל בית משפט סלחני".

אירועי האלימות של אנשי יצהר לרוב אינם זוכים להתייחסות תקשורתית ואינם מגיעים לידיעת הציבור, אולי מכיוון שזה הפך לשגרה. אבל השבוע [7 באפריל], תקיפתם של חיילי צה"ל בידי מתנחלי יצהר, לרבות תקיפת חיילי מילואים המוצבים ביצהר במטרה להגן על המתנחלים, חוללה סערה ציבורית רבה.

כשסיפרתי לח'אלד פעור משכם, כי תקיפת החיילים זכתה לגינויים רבים מכל הקשת הפוליטית והביטחונית בישראל, הוא צחק. "למה כשתוקפים אותנו, הורסים רכבים, יורים על רועי צאן, אף אחד לא עושה רעש? לפני שנה קיבלתי מכות בראש משלושה מתנחלים. נסעתי באוטו שלי עם שני חברים, עצרו אותנו באמצע הכביש, הוציאו אותי מהרכב והתחילו לתת לי מכות בראש. מזל שעבר ג'יפ צבאי, החיילים שכנעו אותם לעזוב אותי. הם לא ירו עליהם, לא עצרו אותם, רק ביקשו מהם לעזוב אותנו, ואחר כך שאלו מה אנחנו עושים שם. אמרתי שרק עברנו והם עצרו אותנו, והחיילים התחילו לשאול שאלות כאילו אנחנו האשמים. המתנחלים ירקו עלינו, קיללו וזרקו אבנים".

שאלתי אם התלוננו. "מי, אנחנו?", תהה פעור והחל לצחוק על השאלה הלא הגיונית מבחינתו. גם מתחקיר האירוע האחרון ביצהר עולה שחיילי המילואים עמדו בצד ולא עשו דבר. "הם, המתנחלים, אמרו לחיילים לעמוד בצד כדי שלא יפגעו בהם, והחיילים עמדו מתוסכלים ונבוכים. הם לא הרגישו מאוימים ולכן לא פתחו באש", סיפר בתחקיר קצין מילואים.

עד כה נעצרו רק שמונה חשודים, למרות שהחיילים "המתוסכלים והנבוכים" דיווחו על עשרות מתנחלים שתקפו אותם. מעצר השמונה לא ימגר את התופעה. "אם מישהו מאיתנו היה מנקב צמיג של ג'יפ צה"ל, היו עוצרים 200 איש", אומר חוסאם חסן, "כולם אצלנו דיברו על איך זה שמכל הבלגן עצרו רק שמונה. אבל אנחנו מרוצים שנהיה בלגן, שיידעו כולם איזה בריונים יש לכם ואיך הם מאיימים על כולם. אולי עכשיו יעשו משהו נגדם".

בינתיים, חברי מזכירות יצהר שלחו מכתב לתושבים בו גינו בנחרצות את הפגיעה בכוחות הביטחון, ואף איימו להתפטר מתפקידם אם לא יינקטו צעדים מהותיים ואמיתיים נגד הפורעים. מה שחברי המזכירות לא כתבו זה מי הגורם שצריך לנקוט צעדים: צה"ל? השב"כ? המשטרה? או אולי תושבי יצהר עצמם, אלה שאינם קשורים למעשי האלימות של מי שהיו בעבר "קומץ פורעי חוק" ועתה הפכו לרבים.