ביום שני בערב (7 באפריל) ישבתי בחצר בית הספר "גשר על הוואדי" בפאתי כפר קרע שבוואדי ערה, ועקבתי אחרי הילדים והילדות שהצטופפו למרגלות הבמה והריעו לאהוד בנאי, ג'ורג' סמעאן ולהקתם. אחר כך התבוננתי סביבי, בהורים, במורות ובנכבדים, יהודיות ויהודים, ערביות וערבים, שהשתתפו באירוע לציון עשור לבית הספר הדו-לשוני. הצטרפתי אליהם כששילבו ידיים, פצחו בשיר ויצאו במחול לקצב פזמונים בעברית, בערבית ודו-לשוניים.
מישהו הצביע על אשה צעירה שהייתה מוקפת בילדים שביקשו את חתימתה. אמרו לי שזו נוף עתמאנה אסמעיל, הזוכה הטרייה בריאליטי הבישול "מאסטר שף", שילדיה לומדים בגשר על הוואדי. אז מה, הרהרתי בלבי, המקום הזה הוא חלק ממדינת הלאום של העם היהודי? בית הספר הזה שייך למשרד החינוך של מדינת הלאום היהודי? הצטערתי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, שדורש מההנהגה הפלסטינית ברמאללה להכריז שישראל היא מדינת העם היהודי, לא נמצא כאן. כיצד היה מסביר לנוף ולילדיה שהם זרים במדינתם? חשבתי שחבל ששר החוץ אביגדור ליברמן לא זכה להכיר את מנהל בית הספר, ד"ר חסן אגברייה, ואת צוות המורות הערביות. הן היו יכולות ללמד אותו פרק בהיסטוריה של ארץ ישראל. ביקור בבית הספר גשר על הוואדי היה יכול להדגים להם כיצד אפשר לקיים דו-קיום בין רוב למיעוט במדינה אחת- מדינה שמכירה בזכותם של שני עמים לשיר שירים לאותה מולדת בשתי שפות.
