מה עומד מאחורי החיבוק של החרדים את הרצוג?

לאן שלא הלך בימים האחרונים, יו"ר מפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, מצא את עצמו מוקף בראשי הסיעות החרדיות בכנסת. הם היללו ושיבחו אותו, והציגו אותו כמועמדם לראשות הממשלה לכל מי שרק רצה לשמוע.

בתוך המולת המאבקים הסוערים בין הקואליציה לאופוזיציה בכנסת, שבשבוע הבא תצא לפגרה, תשומת הלב התמקדה אתמול [11 במארס] ביחסים המתחממים בין הרצוג לבין המפלגות החרדיות. אולם בניגוד למה שהוצג בתקשורת, בעיקר על ידי החרדים, כברית פוליטית חדשה בין יו"ר העבודה לחרדים שהפנו עורף לימין ולראש הממשלה בנימין נתניהו– התמונה האמיתית מורכבת יותר.

הרצוג, וזה גם עניין של אופי וטמפרמנט, מיהר להתמסר למחמאות ולכבוד שהרעיפו עליו תומכיו החדשים בכנסת. החרדים, מצדם, יצאו מגדרם כדי להראות לנתניהו שבכוונתם לנקום בו על חוק השוויון בנטל, שכולל סנקציות פליליות למסרבי הגיוס החרדים. אבל ההתקרבות הזאת עדיין אינה יכולה להיקרא ברית.

מאז הותיר נתניהו את החרדים בני בריתו מחוץ לממשלתו, וביתר שאת מאז נתן ידו לחוק השוויון בנטל ברוח מפלגת יש עתיד, ראשי המפלגות החרדיות מחפשים דרך לסגור איתו חשבון. ההחלטה לסמן את הרצוג כמי שעליו ימליצו לתפקיד ראש הממשלה, ולהצהיר זאת מעל כל במה אפשרית, היא בשלב הזה אינה יותר מספין. כשיו"ר ש"ס אריה דרעי פונה אל הרצוג ומכריז בפומפוזיות: "אני מברך אותך שתעלה מעלה מעלה", ואחר כך מביע תקווה ש"הלוואי שנכתיר את הרצוג כראש ממשלה" – אין סיבה ממשית לראות באמירות האלה הצהרה מחייבת.

ראשית, הבחירות עדיין רחוקות מאוד וצפויות להתקיים רק ב-2017. שנית, דרעי בקלות רבה יכול עוד למצוא את עצמו חבר בממשלת נתניהו אם יבשילו התנאים לכך. החרדים, שעדיין מתמודדים עם טראומת הישיבה הכפויה באופוזיציה, יעדיפו ברגע האמת לחבור למי שינצח את הבחירות הבאות. זו גם הסיבה שבשום שלב הם לא הצהירו כי לא ישבו לעולם עם נתניהו. ולכן, מתקפת החיבוקים שלהם ליו"ר העבודה היא טקטית: הם מראים לנתניהו שאינם בכיס שלו.

גם אם יש להסתכל על הבעת התמיכה בהרצוג כאירוע נקודתי בשלב זה, בקרב החרדים ישנם בהחלט תהליכי עומק פוליטיים, המשקפים את התערערותה של הברית בינם לבין הימין משני העשורים האחרונים. זו תופעה שראוי לבחון, שכן היא בעלת פוטנציאל לחולל שינוי עמוק במפה הפוליטית, באמצעות שבירת החלוקה המסורתית לגוש שמאל וגוש וימין וחרדים. לתזוזה כזאת בין הגושים עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת, גם על מהלך מדיני אפשרי עם הפלסטינים.

נקודת תחילתו של השבר ארעה מיד אחרי הבחירות האחרונות. החרדים הבינו שננטשו על ידי נתניהו, שהשאיר אותם באופוזיציה בלחץ יו"ר יש עתיד, שר האוצר יאיר לפיד. הם נשארו בחוץ, ונאלצו לצפות בנפתלי בנט מוביל את הבית היהודי לקואליציה כחלק מהברית עם שנוא נפשם לפיד. בשלב הזה הכעס של החרדים הופנה בעיקר כלפי בנט. הם ראו בו בוגד שהעדיף את מפלגת המרכז של לפיד על פני שותפיו הטבעיים בגוש הימין. נתניהו נתפש אז כמי שאולץ בכפייה להשאיר את החרדים מחוץ לממשלתו.

מהרגע הזה החלו החרדים לצאת נגד ההתנחלויות. לפתע החלו להישמע זמירות חדשות בש"ס וביהדות התורה, על כך שהתמיכה הכספית בהתנחלויות לאורך השנים באה על חשבון השכבות החלשות. אולם ההסלמה הגדולה בין החרדים לימין נרשמה בשבועות האחרונים בעקבות חוק השוויון בנטל. החרדים ראו בבית היהודי לא פחות מבוגדים, לאחר שסייעו ללפיד לאשר סנקציות פליליות נגד חרדים שלא יתגייסו לצה"ל.

בסוף השבוע שעבר המלחמה הפכה פומבית והכפפות הוסרו. יתד נאמן, ביטאונה של המפלגה החרדית דגל התורה, פתח בקמפיין חסר תקדים נגד ההתנחלויות, והציג אותן כנטל כלכלי וביטחוני. הטקסטים כאילו נלקחו מלב לבו של השמאל המדיני.

כך נכתב באחד מהם ביום שיש שעבר (7 במארס): "אם הציבור היה יודע את העלויות האסטרונומיות של אבטחת המאחזים המבודדים, היה מורט את ראשו. אם יש נטל על המשק הישראלי - הנה הוא: כספים שזורמים כמו מים בערוצים נסתרים, סעיפים המוחבאים במומחיות ומתועלים להקמת עוד קרוואן בצומת מסוכן. לסלילת כביש ישר לשומקום או להקמת שכונה שוממה בגבעה הזויה, וזה עוד לפני הנטל הביטחוני, כמו למשל אבטחת מאחזים מבודדים במקומות מסוכנים".

ח"כ משה גפני אמר לביטאון: "המציאות שבה פלוגת חיילים שומרת על מתנחל וחצי בעלויות דמיוניות, היא התנהלות קבועה". ביתד נאמן גם הציגו בהבלטה את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיהם שיעור המתנחלים ב-2011 עלה בחמישה אחוזים בלבד, לעומת ההוצאה על ההתנחלויות שעלתה בשיעור של 38 אחוז.

בכיר בש"ס אמר אתמול [11 במארס] לאל-מוניטור, כי מנהיג התנועה לשעבר, הרב עובדיה יוסף, מעולם לא קידש את ההתנחלויות. הרב האמין שתורת ישראל קודמת לארץ ישראל, ולכן הפגיעה בתלמידי תורה היא בלתי נסלחת. "זה נכון שרוב הציבור שלנו ימני", אמר הבכיר, "אבל אפשר בקלות להעביר אותו צד. הרי ש"ס כבר תמכה בהסכמי אוסלו. חוץ מזה, החיבור שלנו לשמאל היה כבר קיים בעבר".

החרדים מסתובבים בכנסת בתחושה שכבר אינם חייבים לראש הממשלה דבר, ובתמיכתם בהרצוג מאותתים שאף אחד כבר לא יכול לספור אותם אוטומטית בגוש הימין. המשמעות היא שהם פתוחים להצעות, ושהברית של השנים האחרונות בינם לבין נתניהו והליכוד כבר אינה מחייבת אותם.

לכן, בעוד התמיכה החרדית בהרצוג היא בשלב הזה לא יותר מקוריוז נחמד (ערב הבחירות האחרונות החרדים איימו על נתניהו כי יתמכו בשלי יחימוביץ'), תהליכי העומק הפוליטיים שעוברים על החרדים יכולים בהחלט להוביל לשינוי סדרי עולם בפוליטיקה הישראלית‪ ‬לקראת הבחירות הבאות, לראשונה מזה עשרים שנה.