מי יגמול את המתנחלים מסם ההזיה של הכיבוש?

התגובות של המתנחלים ומקורביהם הפוליטיים לשמועות, כי קיימת "סכנה" שמזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, יצליח לקדם את פתרון שתי המדינות, מזכירות "קריז" שחווה נרקומן בשלבים הראשונים של הגמילה. עוד בטרם יבשה הדיו על המסמך האמריקאי, הפיקה מועצת יש"ע סרטון השמצה נגד קרי. שר הביטחון, משה יעלון, הדביק לו את הכינויים "משיחי" ו"אובססיבי", ואילו שר הכלכלה, נפתלי בנט, האשים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב"אובדן עשתונות ערכי".

אף שבישראל מכהנת בימים אלה הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה, המתנחלים חסרי מנוח. קודם שהשרים קיימו דיון ראשוני על מסמך שטרם נולד, מפרנסים ארגוניהם את העיתונים במודעות ענק, שמזכירות לנציגיהם בכנסת ובממשלה את שבועות האמונים שלהם לשלמות הארץ או לסיפוח השטחים. ראשי מועצות בשומרון הכריזו על מבצע "שומרון על הבר" ופושטים על פונדקים בלב הארץ, כדי להשקות צעירים וצעירות בתוצרת ההתנחלויות. בין לגימה ללעיסה הפעילים מוזגים ללקוחות מנות נדיבות של ציונות עם נגיעות קלות של כיבוש.

אין תימה אפוא, כי הידיעות שמסמך העקרונות שמגבש קרי כולל הצעה לפנות את ההתנחלויות המבודדות, מוציאות את המתנחלים מכליהם. במשך עשרות שנים אמרו שהם "מלח הארץ", "חלוצים חדשים", "מבשרי הגאולה", והנה, לפתע מתייחסים אליהם כאל אויבי המדינה, מאיימים לנתק להם את זרם הכספים ולעקור אותם מבתיהם. מדינות המערב, שבמשך שנים ארוכות הסתפקו במס שפתיים נגד מפעל ההתנחלויות, החלו להחרים את תוצרתן. והרי ממשלות ישראל - כל הממשלות, בלי יוצא מהכלל - עודדו אותם להתיישב בכל רחבי "יהודה ושומרון"; פתחו בפניהם פרצה אחרי פרצה והזמינו אותם ליטול מכל הבא ליד.

אפילו שולמית אלוני, גיבורת זכויות האדם והשמאל (בצדק!), שהלכה לפני שבוע לעולמה [24 בינואר], נתנה יד בשנת 1995 להסדר פשרה שאיפשר את הקמתה של שכונת גבעת הזית בהתנחלות אפרת. בראיון לחני קים מהארץ ("רבין ופורת, מסבסטיה עד אפרת", 6 בינואר 1995) התגאה ח"כ חנן פורת ז"ל, איש המפד"ל ומראשי המתנחלים, כי "הבנייה בגבעת הזית, באישורה של ועדת שרים ששולמית אלוני יושבת בה, היא בשורה טובה מאוד". באותו שבוע נזפה היא באחמד טיבי על שהוא "מתסיס", כדבריה, את הפלסטינים בעניין הפקעת הקרקעות שליד אריאל, המיועדות "בסך הכל" להקמת כבישים עוקפים. לאחר שהתברר לה כי הקרקעות נועדו גם לצורך סלילת כביש להתנחלות פסגות הקטנטנה, אמרה אלוני "אם זה נכון - אני בולעת את דברי בחזרה". לא היתה זו הפעם היחידה שאלוני הולכה שולל בידי המתנחלים ותומכיהם בממשלה והיכתה על חטא.

זהבה גלאון, שהיתה אז מזכ"ל רצ והיום יו"ר מרצ, אמרה, כך נכתב בראיון, כי היא "המומה" מהצבעתה של אלוני, אז שרה בממשלת רבין, בעד אישור הקמתם של עשרות בתים חדשים בהתנחלות. "אם זו הייתה ממשלה אחרת", אמרה גלאון, "כבר היינו נשכבים על הכבישים". חברה למפלגה, ח"כ אברהם פורז, טען כי שרי מפלגתו "מבזים את עצמם בממשלה".

בתקופת כהונתה של ממשלת רבין-פרס-אלוני-שריד הושלמה בנייתן של 9,850 יחידות דיור חדשות בגדה, שבנייתן החלה בתקופת הממשלה הקודמת. עם הקמתה של אותה ממשלה, בשנת 1992, לפני הסכם אוסלו, מספר המתנחלים היה 100,500. ב-1996, השנה שבה הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, חזר לשלטון, מספר המתנחלים הגיע ל-141,500.

בפגישה עם חברי מפלגתו הודיע שמעון פרס, אז שר החוץ, בפנים נפולות, שהוא אינו מאמין בפינוי כלשהו של התנחלויות, כתבה קים בראיון שהוזכר לעיל. "לא יהיה פינוי מיו"ש", אמר. "הסכם אוסלו התחיל ונגמר בעזה". במשך שבע השנים שחלפו מערב החתימה על הסכם אוסלו ועד ספטמבר 2000, המועד שבו פרצה האינתיפאדה השנייה, חל גידול של 54% במספר יחידות הדיור בשטחים. הגידול החד ביותר – 4,800 התחלות בנייה - נרשם בשנת 2000, שוב בתקופת כהונתה של ממשלת העבודה-מרצ.

נכון, המתנחלים נהנים במשך שנים מכל טוב הארץ, ועסקניהם מנהלים מסע של דה- לגיטימציה לאנשי מחנה השלום הישראלים והפלסטינים. נכון, המתנחלים מבקשים לכפות את האידיאולוגיה ואת האינטרסים שלהם על מדינה שלמה, והם מתייחסים בסלחנות יתר לעברייני "תג מחיר". אבל האחריות להפיכתם של המתנחלים לאדוני הארץ מוטלת, בראש ובראשונה, על כל אותן ממשלות ופוליטיקאים שסיפקו להם עוד ועוד מסם ההזיה - זה שנוטע במי שנוטל אותו את האשליה, שאפשר בעת ובעונה אחת להרחיב את מפעל ההתנחלויות, להעמיק את הכיבוש, לנהל משא ומתן על חלוקת הארץ ולשמור על מעמדה הבינלאומי של ישראל. על כך נאמר בתלמוד הבבלי, "לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב" (מסכת גיטין דף מ"ה עמוד א'). משמע, מי שאשם בגניבה הוא זה שפתח את הפרצה, ולא זה שעבר בעדה כדי לנגוס בגבינה.

הפוליטיקאים הישראלים שטיפחו את ההתנחלויות אינם יכולים לנער חוצנם מאלפי משפחות, שנהנו ממעמד של בנים יקירים. מנהיגי המערב שלא הציבו תג מחיר ראוי להתעלמות מעמדתם בנושא הזה, אינם רשאים אף הם להתנער מאחריות לגורלם של האנשים שיידרשו לשלם את המחיר האישי הכבד ביותר בעבור הסדר מדיני. עכשיו, כשהגיעה השעה לבחור בין ארץ ישראל השלמה והמבודדת לבין מדינת ישראל השלמה והמקובלת, מי שהיה שותף לתהליך ההתמכרות, במישרין או בעקיפין, חייב להיות שותף לתהליך הגמילה.

מומחי "רטורנו" שמטפלים בהתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים, מסבירים, כי "המכור חשוף למצבים רגישים ותלותיים, ולכן רצוי כי תהליך הגמילה יתבצע בליווי מלא של אנשי מקצוע, תמיכה מקיפה ותהליך טיפולי מתמשך". אנשי רטורנו מדגישים, כי תהליך הגמילה צפוי להיות עמוק, איטי והדרגתי.

ייתכן שהטרוניה שהשמיע ראש עיריית מעלה אדומים, בני כשריאל, באוזני חברתי מזל מועלם, כי בשנות ממשלת נתניהו קצב הבנייה בעירו נופל במידה ניכרת מתנופת הבנייה בימי ממשלת רבין - יכולה אולי ללמד שהתהליך העמוק, האיטי וההדרגתי הזה מצוי כבר בעיצומו. "למרבה האבסורד", כפי שאמר כשריאל, אולי נגזר דווקא על מנהיג הימין, בנימין נתניהו, להיות מטפל הגמילה הראשי או שמא קשה יותר להוליך אותו שולל ?