חוק שוויון בנטל: פוטנציאל לשינוי חברתי

כשהוקמה מדינת היהודים בשנת 1948, התחייב המייסד וראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון לאפשר ל-400 אברכים, תלמידי ישיבה שהיו בגיל גיוס (21-18), להמשיך ללמוד תורה ללא הפרעה. לא לגייס אותם לצה"ל כפי שגויס כל צעיר ישראלי, ולא לחייב אותם בחובות הרגילים שהוטלו על אזרחי המדינה הצעירה, שנלחמה על עצם קיומה מהרגע בו נולדה.

לבן-גוריון היו אז צרות רבות אחרות, כולל חמש מדינות ערב שהסתערו על המדינה על מנת לכלותה. התחייבותו ההיסטורית ההיא לא נתפסה כבעיה אמיתית. איש לא שיער שכעבור דור או שניים, מספר לומדי התורה יכפיל, ישלש, ירבע את עצמו, וימשיך לטוס למעלה בקצב של סדרה הנדסית. היום, מונה כל מחזור גיוס של צעירים חרדים כ-15 אלף אברכים. השירות הצבאי בצה"ל נמשך שלוש שנים (לגברים), ומהנתון הזה עולה שבכל רגע נתון אמורים לשרת בצה"ל בסביבות 45 אלף חרדים. במציאות, משרתים בסביבות 1,500 עד 2,000 בכמה מסלולים מרתקים שנבנו במיוחד עבורם, בחיל האוויר ובחיל המודיעין.

66 שנה לאחר ייסודה של המדינה, הפכו החרדים לאיום אסטרטגי על ישראל, המדינה בה הם חיים. ממספר זניח של כמה עשרות אלפים, הם מונים היום כמיליון נפש. במחזור של כיתות א' (גיל 6) במערכת החינוך הישראלית יש היום כ-50% חרדים וערבים-ישראלים, שני המיעוטים הגדולים שעומדים להפוך לרוב. הציבור המשרת, תורם ויוצא לשוק העבודה בישראל, הולך ומאבד את משקלו באוכלוסיה. פעם החילונים היו רוב. היום הם מיעוט.

למרבה המזל, חובשי הכיפות הסרוגות, אנשי הציונות הדתית, משרתים ותורמים מעל לייצוגם באוכלוסיה, אבל זה לא משנה את המספרים ולא מפחית מהדאגה. חרדים וערבים כמעט ולא מתגייסים לצה"ל, מה שיוצר מצב שמחצית מהצעירים לא נספרים על ידי הצבא בכל מחזור גיוס נתון. צה"ל כונה פעם "צבא העם". עכשיו הוא צבא "חצי העם". בעוד עשור או שניים, גם זה כבר לא. פעם זה היה קוריוז. היום זה איום משמעותי ומוחשי.

שיעור הריבוי הטבעי בקרב חרדים בישראל הוא עצום. אפשר למצוא בישראל המוני חרדים בגילאי העמידה שיש להם משהו כמו מאה ילדים ונכדים. החישוב פשוט: כעשרה ילדים, ולכל אחד מהם עשרה ילדים. לא מדובר בחזיון נדיר, אלא במציאות. ישראל היא מדינת פריון וילודה, הבעיה היא איך מתמודדים עם מציאות בה המגזר הפורה ביותר אינו נושא בנטל הביטחון, וגם השתתפותו בשוק העבודה נמוכה בהרבה מהנדרש. על פי כלכלנים בכירים ומומחי אקדמיה בישראל, מדובר בפצצת זמן מתקתקת המהווה עד כדי "איום קיומי" על שגשוגה של מדינת היהודים.

בשנים האחרונות מתחולל שינוי. הקצב אינו מספיק, עדיין, אבל הכיוון ברור. שיעור השתתפותם בעבודה של גברים חרדים זינק ממשהו כמו 35% לסביבות ה-45%. זה עדיין שיעור נמוך מאוד. הגברים החרדים מעדיפים ללמוד תורה בישיבות השונות ולהסתמך על עבודת האישה, שבדרך כלל משתכרת משכורת מינימום ומגדלת במקביל את הילדים הרבים. לשכר הדל הזה אפשר להוסיף את הקצבאות המשולמות להם מקופת המדינה ואת ארגוני הצדקה והערבות ההדדית המפותחים במיוחד בקהילה החרדית. חלק גדול מהחרדים בישראל חיים בתנאי עוני ממשיים, אבל המוטיבציה שלהם להיחלץ ממנו אינה גבוהה. אצל חרדים, המטרה האמיתית בחיים אינה לצבור הון, רכוש ולתחזק רמת חיים, אלא להגיע להישגים בלימוד תורה.

למרות כל האמור כאן, השינוי אכן מתחולל. החרדים בישראל מתחילים להיפתח לעולם החיצון ומגששים את דרכם, בהיסוס וביראה, אל עבר המאה ה-21.

השבוע [19 בפברואר] אישרה ועדה מיוחדת של הכנסת בישראל את "חוק השוויון בנטל" החדש, חוק שאמור לתקן את העיוות החמור בין האוכלוסיות השונות בכל הקשור לשירות בצה"ל עם השלכות ברורות על ההשתתפות בשוק העבודה. הבטחת הבחירות של יאיר לפיד, שר האוצר הישראלי העומד בראש מפלגת "יש עתיד", הייתה להביא להשוואת תנאים ולגיוסם של הצעירים החרדים בדיוק כמו אחיהם החילונים. את ההבטחה הזו לפיד לא קיים, כי אי אפשר ליישם אותה בלי ללכת למלחמת אזרחים פנימית נוסח אוקראינה.

מה שכן עבר, זה חוק מידתי, הדרגתי, שמעלה את שיעור הגיוס של החרדים בצורה מדורגת וקובע תאריך יעד שממנו והלאה תוטל עליהם הסנקציה הפלילית המוטלת על כל צעיר ישראלי אחר שמתחמק מגיוס, אלא אם כן הקהילה תעמוד במכסות הגיוס שהוקצו לה מלכתחילה.

זה נשמע מסובך, וזה אכן מסובך. שוויון בנטל, כאמור, זה לא יביא. כשיגיע למצב האופטימלי שלו, יביא החוק להצטרפותם של כשליש מצעירי מחזור הגיוס לצה"ל או לשירות לאומי חלופי. זה רחוק מהמספרים שמתגייסים במגזרים אחרים, אבל זה לא רע בשביל התחלה.

ההשפעה החשובה יותר של החוק הזה אמורה להיות בתחום הכלכלי והחברתי. חרדים שמשרתים בצבא יוצאים אחר כך לעבודה במספרים מרשימים. עד שנחקק החוק הנוכחי, החרדים הצעירים היו "כלואים" בישיבות ולא היו יכולים לצאת לעבודה. הם קיבלו דחיית שירות מצה"ל ופטור משירות בצה"ל בזכות העובדה שלמדו בישיבה. מי ששקל לצאת לעבוד, גויס לצבא. עכשיו יקבלו עשרות אלפי החרדים שנמצאים במעמד המוזר הזה פטור גורף וייצאו בבת אחת לשוק העבודה. במקביל, לא ייאלצו הצעירים החדשים שנכנסים למעגל לבחור בין גיוס לישיבה בישיבה. המערכת תהיה קשובה יותר ותאפשר לצעירים ללמוד או להתגייס או לצאת לעבוד בצורה מסודרת יותר.

המומחים בישראל מקווים שהחוק הזה יסייע לחרדים לעבור את המכשולים שעדיין מפרידים בינם לבין העולם המודרני. החוק מכיל פוטנציאל ותקווה שאכן יספק את הסחורה, אבל יחד עם זאת אסור לשכוח: המכשול העיקרי שמפריד עדיין בין החרדים לבין שירות ועבודה בישראל הוא מכשול נפשי. הם חוששים שחשיפה לעולם המודרני תגרום לרבים מהם לנטוש את האורתודוכסיה. מבחינתם, לימוד תורה 20 שעות ביממה חשוב לעם ישראל יותר משירות בצבא או תרומה למשק ולכלכלה. עד שהם ישתכנעו שהדברים לא סותרים אחד את השני, ייקח עוד זמן. מה שקרה בינתיים זה שהם הבינו, לראשונה, שהמצב הקיים לא יוכל להימשך לנצח.