ביום רביעי האחרון (12 בפברואר) התבוננתי בפניו המזוקנים של נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, בשעה שחברי כנסת מהימין, בראשם שרי הבית היהודי, התחרו איש ברעהו בהטחת עלבונות באורח הגרמני. תהיתי מה חולף במוחו של האיש, שעומד בראש הפרלמנט הרב-לאומי הגדול ביותר בעולם, הגוף השני (אחרי הודו) מבחינת גודל האוכלוסייה שהוא מייצג, בשומעו חבר כנסת יהודי מאשים אותו בתמיכה "במי שמסית להשמיד יהודים".

מה חושב הפוליטיקאי הבכיר על נבחרי ציבור יהודים, שמסרבים להכיר במצוקתם של בני עם אחר? מה דעתו של איש ה-SPD (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית), שעשוי להיבחר השנה לנשיא הנציבות האירופית - הרשות המבצעת של האיחוד האירופי והיוזמת את רוב חוקיו - על מידת הרציונליות של חלק ממקבלי ההחלטות בישראל?

יש להניח כי שולץ יודע שגרמניה היא המדינה היחידה בצמרת האירופית, שלא נענתה לבקשתה של שרת החוץ של האיחוד, קתרין אשטון, מה-22 בפברואר אשתקד, לאכוף באופן מלא את חקיקת האיחוד האירופי בנוגע לסימון מוצרים מההתנחלויות. שר החוץ של גרמניה לא צירף את חתימתו לזו של עמיתיו מצרפת, בריטניה וספרד ועשרה שרי חוץ אירופים נוספים, שכתבו לאשטון כי החליטו שהגיעה השעה לסמן את מוצרי ההתנחלויות, כדי לוודא שהצרכנים במדינותיהם "לא יולכו שולל בגין מידע כוזב".

נציגי הימין בכנסת הכינו לשולץ הפגנה של זילות השואה. הם לא התרגשו מהווידוי של האורח, כי פשעי הנאצים היו המניע שלו לכניסה לחיים הפוליטיים, וכי הוא נושא באחריות בשם עמו וארצו לסבל שלא יכופר שנגרם לעם היהודי. מה לשר הבכיר נפתלי בנט ולהצהרה של בכיר אירופי, כי "אסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני"? מה למתנחל מוטי יוגב ולהסתייגות הפומבית של שולץ מחרם כלכלי על ישראל ולהתחייבותו, כי "האיחוד האירופי יעמוד תמיד לצידה של מדינת ישראל"? תראה הקנצלרית אנגלה מרקל, שתבוא בשבוע הבא לביקור של רצון טוב בישראל, ותירא. כך ייעשה למי שמעז לפקפק בנאורות הכיבוש הישראלי בגדה ולמותח הביקורת - וכל זה "עוד בגרמנית", כדברי הודעת הגינוי של סיעת הבית היהודי - על ההומניות של המצור על עזה. מישהו צריך להזכיר להם שתיאודור הרצל כתב את אלטנוילנד בגרמנית, ואף הציע בספר הציוני המכונן הזה דו-קיום ושוויון זכויות מלא לערבים.