דילוג לתוכן העיקרי

הבשורה על פי זידאן

הוגה הדעות והסופר המצרי יוסף זידאן מציע לערבים לבחון מחדש את תפיסתם בנוגע לישראל ולעם היהודי. דבריו אמיצים וגישתו רעננה, והוא לא היחיד.
A protester waves an Egyptian flag above a Star of David symbol painted on the road during a protest in front of the Israeli embassy in Cairo August 19, 2011. Protesters gathered in front of the Israeli embassy to protest against Israel over the death of an Egyptian army officer and two security personnel who were killed during an Israeli raid on militants along the Egyptian Israeli border on Thursday.  REUTERS/Amr Abdallah Dalsh  (EGYPT - Tags: CIVIL UNREST POLITICS) - RTR2Q3SX

לא בכל יום קם אינטלקטואל מצרי מוּכר ומשמיע הצהרות כמו אלה שיצאו מפי הפילוסוף ד"ר יוסף זידאן. את הדברים שאמר בשולי הריאיון לעיתונאית לַמִיס אל-חדיידי בערוץ הטלוויזיה המצרי CBC [30 בדצמבר] החמיצו העיתונות המצרית והעיתונות הישראלית גם יחד, אף שהם נוגעים בלב היחסים בין קהיר לירושלים ובין הערבים לעולם היהודי.

זידאן, חוקר כתבי יד עתיקים, הוא סופר נערץ, מחברם של כמה רומנים משובחים. בראשם  עזאזל, שתורגם לשש-עשרה שפות ובאחרונה אף יצא במהדורה עברית. לקראת סוף הריאיון שאלה אותו חדיידי מה יאפיין, להערכתו, את שנת 2014. האורח שלפניה הפתיע: הוא הציע למצרים לשוב ולבחון את היחסים עם היהודים. "איננו מודעים אפילו עד לאיזו דרגה השאלה היהודית משפיעה עלינו", פתח זידאן, "זה הפך להיות סחורה עבור כל פוליטיקאי. מי שרוצה לקנות את לב ההמונים, מקלל את הישראלים, ואחרי שהוא עולה לשלטון הוא נוהג בהם יפה. זאת טיפשות. טיפשות שקשורה לבורות הציבור. אף אחד לא דואג לאינטרסים שלנו, אנחנו צריכים לדאוג להם. לכן עלינו לשקול זאת מחדש".

את החשיבה הרעננה הזאת, לשיטתו, יש להתחיל מבראשית, כלומר מן המחלוקת על ה"איסְרַאילִיַאת". אלה הם פרקים בחדית' (אמירות מפי הנביא מוחמד) שהביאו איתם יהודים שהתאסלמו. קטעים אלה מציעים פרשנות לסיפורי הקוראן ברוח התורה ועל כן חלקם נחשבו, בעיני האסלאם, בלתי מהימנים. במשך מאות שנים, עד עצם היום הזה, תרים מפרשים מוסלמים אחר האיסראיליאת כדי לעקור אותם מספרות החדית'. יש אף שחושדים כי קצתם הוחדרו אליה במטרה להשחיתה. מדברי זידאן עולה תהייה אם לא נכון לצמצם את חשיבותו של הפולמוס הזה, המעיב על יחסי שתי הדתות.

אבל זידאן לא נעצר שם, אלא קרא לשוב ולהעריך גם "את מה שנקרא 'בעיית המזרח התיכון', שאינני רואה בה כל בעיה". כלומר, את הסכסוך בין ישראל לשכנותיה הערביות. "הנאצריסטים השפילו את האנשים במשך שישים שנה בגלל 'בעיית המזרח התיכון'", אמר, "(דבר שהוליד) מלחמות, ואנשים מתים". לאחר מכן הציע לשומעיו לשנות את תפיסתם בנוגע לשואה. הוא אף הביא דוגמה ממערכת החינוך המצרית: הצהרת בלפור - אותה הבטחה בריטית מ-1917, שראתה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. "על בלפור הזה", נזכר ד"ר זידאן, "למדנו בבית הספר כחלק ממנגנון תגובות מכאני. 'מה דעתך על הצהרת בלפור?' והתשובה - 'מי שאין לו נתן למי שאינו ראוי לכך'. וזהו".

אוסף הצהרותיו של הפילוסוף המצרי הוא קריאה לרפורמה מחשבתית. אמירותיו מייצגות שכבה דקה מקרב הוגי דעות מצריים, הרואה בַסלידה שהתפתחה בין הערבים ובין ישראל תקלה, שאת מחירה משלמים בעיקר הערבים. זידאן גורס כי שנאת היהודים מקיפה וכוללת: יסודותיה בהיסטוריה, בדת ובפוליטיקה בת ימינו. הוא אינו פועל מאהבת ישראל. ד"ר זידאן הוא פטריוט, שסבור כי תיקון השבר בין מצרים ליהודים עשוי לשרת בראש ובראשונה את בני עמו. התבטאויותיו האמיצות חותרות תחת התפיסה שהשתרשה בציבור המצרי, בעידוד מלמעלה, הרואה ביהודים ישות דמונית מאיימת, ובישראל - סכנה.

חודשיים וחצי לפני הריאיון, באוקטובר 2013, התפרסם ביומון המצרי אל-מסרי אל-יום מאמר פרי עטו של הפובליציסט גמאל אבו אל-חסן. אבו אל-חסן, כותב קבוע בעיתון זה, תקף את מדיניות ההתנגדות החמושה שבה השתמשו הערבים נגד ישראל. הוא כיוון את חציו אל קודש הקודשים - האליטות הצבאיות במדינות ערב. אבו אל-חסן קבע שהן בנו את כוחן הפנימי על יסודות הסכסוך. בנוסף, טען כי ארגונים מזוינים טופחו על ידי משטרים במזרח התיכון כ"קלפי לחץ", כלשונו, בשירות האינטרסים האזוריים שלהם. טקטיקה זאת, לדעתו, בלבלה את דעת הקהל הערבית "והעניקה תחמושת פוליטית לפלגים פושטי רגל". קריסת האגדה המכונה התנגדות, לדבריו, תסייע לצמיחה פוליטית במדינות האזור.

הקומיקאי המצרי באסם יוסף, יוצר ומגיש הסאטירה הטלוויזיונית "התוכנית", שצלבה את הנשיא המודח מוחמד מורסי ובינתיים הורדה מן המסך, התראיין לאחרונה  לג'רמי פקסמן ב-BBC. פקסמן שאל אותו אם היה לסאטירה מקום בימי הנשיא מובארק. "בימים ההם, הדלת הזאת כלל לא הייתה שם", הוא ענה. ובכן, לא רק סאטירה. ספק אם כל ביקורת חלוצית מהסוג שהוזכר כאן הייתה יכולה להישמע בימי מובארק ושר התרבות הפעלתני שלו, פארוק חוסני. זידאן בוודאי היה חושב היטב לפני שהיה קורא לעם המצרי לשקול מחדש את יחסו השלילי לישראל, שהרי היה עלול להיחשד בשיתוף פעולה עמה ובפגיעה באינטרס הלאומי. ואילו התבלבל לרגע קל והיה שוכח את גבולות הטעם הטוב, גדודים של עיתונאים מטעם היו מן הסתם מזכירים לו.

דבריהם הנועזים של יוסף זידאן וגמאל אבו אל-חסן עדיין טובעים בשאון הסיסמאות והסטריאוטיפים הרווחים בשיח הציבורי. יחלוף זמן רב עד שחזונם יתממש, אבל אם שלוש שנים בלבד מפרוץ "מהפכת 25 בינואר" כבר מותר לומר בפומבי כי שנאת ישראל היא טיפשות והמאבק החמוש בה הוא ירייה ברגלם של הערבים – משהו במהפכה הזאת, למרות הקשיים, עולה יפה. 

More from Jacky Hugi

Recommended Articles