אחרי הפוליטיקה החדשה, האם ישראל בדרך ל"נשיאות חדשה"?
כמו בבחירות האחרונות לכנסת, גם במירוץ לנשיאות יש רשימה ארוכה של מועמדים שאינם מתוך המערכת הפוליטית. אולם כפי שכבר הוכח, הם אינם בהכרח טובים יותר מנבחרי הציבור הוותיקים.
"אני רוצה להיטיב עם אזרחי מדינת ישראל... אני ציוני. אני רוצה ליצור כאן דור של אנשים חברותיים שרואים את הצרכים של הזולת". כך נימק בסוף השבוע האחרון הפרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה ב-2011, את החלטתו המפתיעה להתמודד לתפקיד נשיא המדינה.
שכטמן, בן 72, הכריז על התמודדותו בתוכנית "יומן" של ערוץ 1 ביום שישי בערב [17 בינואר], וסיפר בהתלהבות על כך שהוא רוצה ''לשנות דברים לטובה בארץ הזאת...בעיקר בשדה החינוך, ההשכלה והיזמות הטכנולוגית". הוא הדגיש כי אם ייבחר לנשיא, הוא ימעט לעסוק בנושאים מדיניים כדי לא להיות מזוהה עם אג'נדה פוליטית, אלא יתמקד בענייני פנים. לדבריו, הוא קיבל את ההחלטה לאחר שחבריו ואזרחים רבים אחרים אמרו לו כי היו רוצים לראותו בתפקיד.
בראיון עמו התגלה שכטמן כפרופסור חביב ומלא בכוונות טובות. הוא עורר אמפתיה, אך לפרקים, בעיקר כשניסה להסביר לעיתונאית איילה חסון מדוע הוא האיש המתאים להיכנס לנעליו של הנשיא המכהן שמעון פרס, הוא נשמע כמו מתמודד בתוכנית ריאליטי. הוא סיפר שהוא מחליף מכונית רק פעם בעשרים שנה, מה שנתן תחושה כי מדובר באדם צנוע - אנטיתזה לתדמית הפוליטיקאי הישראלי העסקן והרהבתן.
אילו הבחירות לנשיאות היו מתקיימות בציבור הרחב, לשכטמן היה סיכוי טוב להביס כמעט כל פוליטיקאי. הוא נמצא בדיוק על המקום שבו ה"פוליטיקה החדשה" פוגשת את המחאה החברתית. הוא, אם תרצו, "הנשיא החדש" והטרנדי. אבל הבחירות לנשיאות שיתקיימו במאי ייערכו בכנסת, גוף בוחר מצומצם של 120 חברים, גדוש באינטרסים ותככים פוליטיים. יחד עם זאת, רק פעם אחת בכל שנות קיומה של המדינה התגלתה תקלה חמורה במנגנון הבחירה הזה, כשמשה קצב נבחר לנשיאה השמיני של ישראל, ונאלץ להתפטר בעקבות חקירה פלילית שבסופה הורשע באונס.
