הפלסטינים מיואשים, אבל עדיין חוששים מאינתיפאדה שלישית

במקביל לוויכוח הקולני בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר החוץ האמריקאי ג'ון קרי בסוגיית הגרעין האיראני, שיגר קרי אזהרה דווקא בנושא הפלסטיני. לדבריו, אם סבב השיחות הנוכחי בין ישראל לרשות הפלסטינית לא יסתיים בהסדר מדיני, אינתיפאדה שלישית עשויה לפרוץ בגדה המערבית. האיום של קרי, שהשמיעו לאחרונה גם גורמים בישראל וברשות, קיבל השבוע [13 בנובמבר] המחשה כואבת כשנער פלסטיני בן 16 רצח את החייל הישראלי עדן אטיאס באוטובוס בעפולה. גורמי ביטחון ישראלים הגדירו את האירוע כעוד "פיגוע אווירה" – תקיפה המתוכננת ונעשית על ידי אדם יחיד המונע מהתחושה הציבורית הכללית בגדה, ולא נשלח ביוזמת אחד הארגונים הפלסטיניים. אטיאס הוא הישראלי הרביעי שנהרג בתקרית כזאת בשלושת החודשים האחרונים, שלושה מהם היו חיילים ואחד אזרח.

במסע שערכתי השבוע בשטחי הגדה המערבית ביקשתי לנסות ולזהות את אותה אווירה המניעה צעירים בודדים לבצע פיגועים. את המסע התחלתי ברמאללה דרך מחסום קלנדיה - אחד ממוקדי החיכוך והעימות היומיומיים בין חיילים ישראלים לצעירים פלסטינים.  החיילים במחסום דרוכים וזהירים יותר מבעבר, והמחסום נע באיטיות רבה. כל רכב נבדק בקפידה, ותור עצום משתרך במקום. איברהים, נהג מונית שמחכה בסבלנות כבר שעה וחצי, אומר לי ש"חזרנו אחורה. כל איזה משוגע שמחליט שהוא הולך לבצע פיגוע הורס לנו מה שהצלחנו לבנות מאז הסתיימה המלחמה בינינו". כשהוא אומר מלחמה, הוא מתכוון לאינתיפאדה השנייה שגבתה את חייהם של יותר מ-4,000 פלסטינים, להרס עצום בגדה ולקריסה כלכלית של הרשות.

איברהים עובד על קו רמאללה-ירושלים כבר עשרים שנה כמעט. הוא לא שוכח את הימים שבהם המעברים היו סגורים ולא היה לו אוכל להביא לילדיו. "אז לפלסטינים אסור לחשוב על אינתיפאדה חדשה?", אני שואל אותו. "אני לא אומר שלחשוב אסור", הוא עונה, "אני אומר שהצד שלנו והצד שלכם ייפגשו ויתחילו לזוז. שיתנו לנו את החלק שלנו. לא חבל שיהיו עוד פעם הרוגים? לא מספיק?"

לא רק עייפות מהאינתיפאדה השנייה גורמת לרבים בגדה לדחות על הסף אפשרות של התקוממות עממית גדולה נוספת. אל התשישות והייאוש מהכיבוש שאינו נפסק הצטרפה בשנים האחרונות גם אכזבה גדולה מההנהגה הפלסטינית. אפילו אלה המדברים בחיבה על יו"ר הרשות אבו מאזן, אינם מעריכים את מנהיגותו. אבו מאזן נעדר כריזמה, וברחוב מרגישים שכל עוד אין הנהגה מדרבנת, דוחפת ומעודדת, לא תיווצר מספיק אנרגיה למחאה לאומית נוספת. למעשה, שירותי הביטחון הפלסטינים פועלים לעצור כל התארגנות מקומית של הפרת סדר.

אינתיפאדה חדשה אינה אינטרס פלסטיני כרגע, ובמיוחד אינה אינטרס של תנועת הפתח שבמקרה של כאוס בגדה עלולה לאבד את אחיזתה בשטח ובמוסדות השלטון. שוחחתי עם השוטרים הפלסטינים בכיכר מנארה, הכיכר המרכזית של רמאללה שהייתה בעברה מוקד משיכה להפגנות המוניות. עלי, שמסייר באזור הכיכר לבוש מדי משטרה כחולים כהים, לא חשש לומר לי בעברית רהוטה משהו שנשמע כגינוי ברור לרצח עדן אטיאס: "אנחנו לא בעד רצח, אפילו נגד. נגד. אבל תראה את הבחורים הצעירים, אין להם עבודה, אין להם מה לאכול אז הולכים לעשות מה שעושים". הוא לא אמר את מה שרבים אחרים חושבים ואומרים בשקט: האשמה במצוקה הכלכלית לא נופלת רק על ישראל – אלא גם על אבו מאזן, על בכירי הפתח ועל הסיאוב הכללי ברשות הפלסטינית.

בפרברי הערים הקטנות בגדה ובמחנות הפליטים אפשר לשמוע את הצעירים מדברים בגלוי על האווירה המניעה פיגועים. סמוך לשכם, בין ההתנחלויות איתמר והר ברכה, פוסעים נערים שאינם חוששים לומר את מה שמרגישים כיום פלסטינים בשנות העשרה. "המתנחלים שלכם עושים את כל הבעיות, שורפים, יורים, עושים מה שרוצים", הם אומרים. כמה שעות קודם לכן, לפנות בוקר באותו יום, נכנסו לכפר סינג'ל הסמוך רעולי פנים – ככל הנראה מתנחלים - וניסו להצית את אחד הבתים על יושביו. לפני שנמלטו הם כתבו על אחד הקירות "ד"ש מעדן נקמה". 

"אתם חושבים שאנחנו בתחילתו של עוד סיבוב של התנגדות?", שאלתי את קבוצת הצעירים שפסעו על הכביש. "יכול להיות", הם ענו פה אחד, והצעיר מהם הוסיף: "אין לנו מה להפסיד. די. נמאס לנו". שני חבריו הנידו בראשם בהסכמה וחייכו. לא הצלחתי להבין אם הם חייכו כי חיכו לראות את תגובתי, או כי הבינו שהבחור הצעיר רק אמר את מה שהוא חשב שהעיתונאי הישראלי רוצה לשמוע. את הניתוח המרתק ביותר שמעתי מפיו של סטודנט צעיר הלומד הנדסה באוניברסיטת א נג'אח בשכם. "אנחנו עייפים, אין לנו כוח לעוד מלחמות, לעוד הרוגים ולעוד מחסומים. אבל גם אנשים גוססים, רגע לפני שנופחים את נשמתם, רוצים לעשות משהו שייזכר אחרי שילכו". "הגעתם לרגע הזה?" שאלתי. "עוד לא, אבל נגיע. אם יש רק דרך אחת בלבד - מגיעים אליה בסוף".

סיור בגדה בין ערים וכפרים מעניק תמונת מצב ברורה להלך הרוח בציבור הפלסטיני. הייאוש מורגש בכל פינה – אולם כך גם החשש מההשלכות של סבב אלימות חדש. ייתכן שצעירי הגדה יושבים על חבית חומר נפץ, כפי שגורמים באזור נוהגים לתאר, אבל נראה שלפחות כרגע אין מי שיצית אותה.