דילוג לתוכן העיקרי

"חזרתו של פוטין לתפקיד מרכזי לא תיטיב עם ישראל"

הפרופ' איתמר רבינוביץ', השגריר לשעבר בוושינגטון, טוען שישראל הרוויחה מהסכם הנשק הכימי בסוריה, אך מזהיר מפני היחלשות העמדה האמריקאית.
DAVOS, Switzerland:  Tel Aviv University President Itamar Rabinovich  speaks at the "Breaking the Vicious Circle of the Arab-Israeli Conflict" conference, 25 January 2004 at the World Economic Forum (WEF) in Davos. AFP PHOTO Eric FEFERBERG  (Photo credit should read ERIC FEFERBERG/AFP/Getty Images)

בין מגוון מוסדות המחקר האקדמיים והאוניברסיטאות שהפרופ' איתמר רבינוביץ' פועל בהם, המכון הישראלי בוושינגטון (Israel Institute) שבראשו הוא עומד מאז נוסד לפני שנה, הוא הצעיר והמאתגר מכולם. מטרתו של המוסד החדש היא להציג לארצות הברית ולעולם כולו את ישראל המודרנית.

בהצהרת הכוונות של המכון הישראלי – הממוקם קרוב למוקדי הכוח של הממשל בבירה האמריקאית - כותב רבינוביץ': "לטוב או לרע, ישראל היא מדינה המעוררת רגשות עזים, ולכן לא קל לחקור אותה כמושא מחקר כפי שלומדים ובוחנים מדינות אחרות ובכלים אקדמיים רגילים."

הפרופ' רבינוביץ' כהן כשגריר ישראל בארצות הברית בין 93' ל-96', ועמד בראש הצוות הישראלי לשיחות המדיניות עם סוריה ב-96'. בכתביו האחרונים שיצאו לאור הוא מבטא תסכול עמוק על כך שישראל עדיין לא השכילה להגיע להסדרים מדיניים בינה לבין שכנותיה.

במחקריו "השלום שחמק", "סף השלום" ו"האופק המתרחק, יחסי ישראל ערב 1948-2012", ניתן למצוא ניתוח מפוכח למעמדה של ישראל בקלחת הגדולה של המזרח התיכון. בראיון לאל-מוניטור אומר רבינוביץ', שכניסתה של רוסיה להיות שחקן משפיע במזרח התיכון אינה מטיבה עם ישראל.

השבוע החלו פקחי האו"ם לפרק את הנשק הכימי של אסד, מיהו המנצח הגדול של ההסכם בין רוסיה לארצות הברית בעניין הסורי?

"המנצח הגדול הוא כמובן ולדימיר פוטין, אבל גם בשאר אסד הוא בזוכים, גם הוא ווינר. אסד שרד, אבל יחד עם זאת אנחנו מקבלים אסד מוחלש. גם אם הוא ניצל מהסכנה המיידית והוא יישאר בשלטון, היכולת שלו לכונן מחדש משטר על כל שטחה של סוריה מוטלת בסימן שאלה גדול."

ומי המפסיד הגדול בעסקת פוטין-אובמה?

"זה ברור: האופוזיציה הסורית, שיוצאת מכל זה מוחלשת, מופתעת ומאוכזבת - וכנראה גם מפולגת יותר מכפי שהיתה ערב ההסכמות על כניסת פקחי האו"ם."

איך כל זה ישפיע על ישראל בטווח הארוך?

"ישראל הרוויחה, כי אם הכל יתבצע כראוי, הסכנה של הארסנל הכימי הסורי ירדה מעל הפרק – כולל הסכנה שחלקים מהחומר יגיעו לידיים טרוריסטיות. אבל כניסתו של פוטין לתפקיד מרכזי, והיחלשות העמדה האמריקאית, לא ייטיבו עם ישראל."

אתה מתכוון גם לתהליך מול איראן?

"ודאי, האינטרסים של רוסיה שונים בתכלית מהאינטרסים של אובמה, ועוד יותר מהאינטרסים של ישראל. אני יכול להבין את השיקולים שהנחו את אובמה - לכניסה למערכה צבאית יש מחיר: מיליוני דולרים, שליחת כוחות אמריקאים להילחם, נפגעים ופצועים וכו'.

"אבל לדעתי אובמה עשה טעות אחת – הצבת קווים אדומים, שברגע האמת, אם מפירים אותם, הוא חייב לפעול. אי פעולה תתפרש כחולשה, ותשפיע על האופן שבו מדינות אחרות מביטות ומסיקות מסקנות מהתנהגותה של ארצות הברית. אובמה הציב אולטימטום ואור אדום במארס, ביוני ובאוגוסט 2013, ואז התלבט בגלל דעת הקהל המקשה עליו לפעול. גם בישראל יש ההתלבטות דומה. מיהם המורדים? מה יקרה בסוריה אחרי מתקפה צבאית? אבל ההתלבטות יכולה גם להתפרש כאי נחישות של הממשל כלפי איראן."

מה האינטרס של ישראל היום בסוריה, אחרי שההסכם הוא עובדה מוגמרת, ואיך ניתן לקדם אותו?

"כמובן שהטוב ביותר הוא אם הכל היה נגמר במשטר סורי ליברלי פרו-מערבי. זה היה טוב גם לסוריה וגם לגבי המאזן הכולל באזור. אבל זה לא נראה דבר שעומד כלל על הפרק, ולכן מה שישראל מחפשת היום בסוריה בראש ובראשונה היא יציבות. זה האינטרס וזה המבחן."

כמי שהיה שגריר בארה"ב ומכיר היטב את הפוליטיקה הרגישה בבית הלבן, מה חשבת על נאום ראש הממשלה בשבוע שעבר בעצרת הכללית של האו"ם [1 באוקטובר] – ובמיוחד על העובדה שהזהיר את אובמה לא ליפול שבי אחר חיוכיו של רוחאני?

"לו זה היה בידי, הייתי מתחיל בזווית יותר חיובית. לא הייתי מתייצב מול כל העולם, הייתי זורם עם העולם. הייתי פותח חיובית, ואומר בסופו של דבר שכולנו מעוניינים בפתרון פוליטי, ואנחנו רוצים להאמין ולקוות שהאיראנים באמת ובתמים מתכוונים לפתרון כזה, כולל הוויתורים שצריך לעשות כדי להגיע אליו. צריך היה לומר: 'לי יש את הספקות שלי. אני אשים את סימני השאלה ואת הקריטריונים לבדיקה, ואני מאוד מקווה שזה יעבוד. אבל תביאו בחשבון שאז אני אפעל'. בשורה התחתונה, נתניהו היה מגיע לאותה תוצאה, לדעתי בדרך מלבבת יותר עבור העולם."

באופן שבו הוא התייצב מול אובמה והעולם, נתניהו העמיק את המתח בינו לבין הממשל האמריקאי?

"המתח לא נוצר עכשיו. ברור שיש מתח מתמיד בין הממשל האמריקאי לממשלה הזאת בישראל, אבל אני חושב שהצדדים למדו ומצאו דרך לחיות אחד עם השני בלי להגיע לפיצוצים."

לאחרונה נשמעו בישראל הערכות על חיבור של תן וקח בין ישראל לארה"ב, בין הנושא האיראני לנושא הישראלי-פלסטיני (מה שזכה לכינוי "יצהר תמורת בושהר"). האם להערכתך קיים קשר כזה?

"כרגע אין. עוד לא ברורה מידת המעורבות של הנשיא אובמה בתהליך המדיני. מצד שני, ברורה המחויבות העמוקה שיש לשר החוץ ג'ון קרי. מטבע הדברים, כמעט בכל מערכת ומצב פוליטי יש סוגיות נפרדות הנמצאות באותה קדירה, ונוצרים חיבורים כאלה. אני לא פוסל את האפשרות שהנשיא יגיד ברגע מסוים לנתניהו: 'אני אפתור לך את הבעיה האיראנית גם מסיבות טובות שלי, אבל כדי ליצור את האקלים הפוליטי שיאפשר לי את הטיפול הנכון במזרח התיכון, אתה חייב לאפשר התקדמות מהותית בעניין הפלסטיני'. כך שחיבור מהסוג הזה ייתכן."

לסיום, פרופ' רבינוביץ', אחד ממחקריך הבולטים על ההיסטוריה של סוריה עוסק במפלגת הבעת. איך לדעתך המפלגה הזאת מתמודדת עם השינויים הגדולים במשטרו השנוי במחלוקת של בשאר אל אסד?

"על הנייר יש מפלגה, אבל היא כבר לא קיימת. זו הייתה מפלגה פוליטית אמיתית בסוריה, בעיראק ובלבנון. היא עלתה לשלטון גם בעיראק וגם בסוריה, אבל לאורך השנים התרוקנה מתוכן. נשארה מסגרת משטר הבנוי על מפלגה אחת, אבל ברור שהכוח וקבלת ההחלטות אינם בידי המפלגה אלא אצל חבורה קטנה שמסביב לנשיא. המפלגה כמו שהיתה קיימת פעם, אינה קיימת היום."

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles