בישראל מתחילה להסתמן אווירת נכאים לאור המתרחש בסוגיה הסורית. "המהלך הרוסי", אמר לי אתמול (יום שלישי, 10 בספטמבר) מקור מדיני ישראלי בכיר, המעורב במהלכים, "מתואם כרגע לחלוטין עם האמריקאים. אובמה התיישר לפי היוזמה הרוסית ופגישת ג'ון קרי וסרגיי לברוב אמורה לסנכרן את האירוע כולו."

בישראל סבורים שארה"ב "ירדה" מההצעה הצרפתית ללכת למועצת הביטחון, תוך תיאום עם מוסקבה, בהנחה שווטו רוסי היה מסכל את הרעיון מלכתחילה. כעת, מעריכים בישראל, האמריקאים מקווים להגיע למתווה משותף עם הרוסים בכל הקשור לנטרולו המלא של הנשק הכימי בסוריה. "מה שהאמריקאים לא לוקחים בחשבון", אומרים בישראל, "היא העובדה שהמהלך הזה יכול להימשך חודשים ארוכים, והסורים יכולים להפיל אותו בכל שלב במעלה הדרך. אם הם פתאום יחליטו להפיל אותו בעוד שבעה חודשים, נניח, מישהו יזכור שאובמה התכוון לבצע מהלך צבאי בסוריה?"

העניין הסורי מטריד את הישראלים פחות. ישראל יודעת לחיות עם נשק כימי בסוריה ואם האירוע יסתיים בנטרולו של הנשק הזה, הדבר יהווה רווח ישראלי נקי וחשוב. מה שבאמת מכרסם בימים אלה בשנתו של ראש הממשלה נתניהו, היא השאלה מה ההתנהלות בעניין הסורי אומרת לגבי ההתנהלות העתידית בעניין האיראני.

"אם אובמה מעלה את הרף בצורה כזו מול תקיפה מינורית, שאין בה פוטנציאל הסתבכות ואין בה מחיר כלכלי משמעותי, מה הוא יעשה כשיהיה צורך לעשות משהו מול איראן?", שואלים בירושלים, "הרי תקיפה באיראן תבעיר את כל המפרץ, תעלה בחדות את מחיר הנפט, יהיה לה מחיר כבד ומיידי. עכשיו הוא יהיה חייב ללכת לקונגרס גם במקרה הזה, וקשה מאוד להניח שהקונגרס יאשר. איך ישלם אובמה מחיר כזה, אם הוא לא מסוגל לשלם את המחיר הזניח של המהלך שהוא החליט לבצע מול סוריה?"