אי אפשר היה שלא לשים לב לתמונה החריגה שנראתה בהקרנה החגיגית של הסרט "בית לחם" בסינמטק ירושלים: לצד הקהל היהודי הטיפוסי שנוהג לפקוד את המקום, ישבו באולם כמה עשרות פלסטינים שהוזמנו על ידי ההפקה. נוכחותם רק המחישה עד כמה פלסטינים לא יושבים באולם הסינמטק בירושלים בדרך כלל. אמנם איש אינו אוסר על כניסתם, אבל גם בלי איסורים מפורשים או נרמזים, קבוצות של פלסטינים ויהודים בישראל כמעט לא נראות יחד באולמות קולנוע, בבתי קפה, בבריכות שחייה, בג'ימבורי, בקניונים או בספריות.
בית לחם, סרטו של הבמאי יובל אדלר המועמד ל-12 פרסי אופיר, מתאר יחסי קרבה בין יהודי לפלסטיני, אלא שזאת לא הקרבה שרואים בעיניהם של אלה החולמים על פיוס ושכנות טובה בין העמים. רזי (צחי הלוי) הוא רכז נפת בית לחם של השב"כ. סנפור (שאדי מרעי) הוא המקור המוצלח ביותר של רזי, משום שהוא אחיו הצעיר של מפקד גדודי חללי אל אקצה בעיר, איברהים (הישאם סלימאן). רזי מטפח את הקשר עם סנפור כי זאת עבודתו, דרכה הוא גם לומד לדאוג ולאהוב את הנער. איברהים מזניח את סנפור כי הוא בורח ומסתתר.
