דילוג לתוכן העיקרי

ברק אובמה, אל תבליג

פעולה בסוריה נושאת בחובה פוטנציאל של הסלמה עד כדי מלחמת גוג ומגוג, אבל ארה"ב חייבת להבהיר לכל המשטרים המסוכנים בעולם: נשק להשמדה המונית אינו בר שימוש
An Israeli Postal Service employee shows a man how to adjust a gas mask at a distribution point at a shopping mall in the West Bank Jewish settlement of Maale Adumim near Jerusalem  August 26, 2013. Thousands of Israelis lined up for gas masks at nationwide distribution centers or phoned in orders fearing a deadly chemical weapons attack in Syria may wind up ensnaring their own nation in conflict, officials and analysts said on Monday. REUTERS/Baz Ratner (WEST BANK - Tags: POLITICS MILITARY CIVIL UNREST) -

הדילמה הסורית היא דילמה ביטחונית, אזורית, דתית, פוליטית, מדינית, אבל מעל לכל, היא דילמה מוסרית. היא מתחדדת במיוחד כאן, בישראל, אל מול מראות הזוועה ששודרו מדמשק, אל מול שורות-שורות של גופות עטופות בסדינים לבנים.

ישראל היא אומה שקמה מתוך אפר השואה. העם בישראל הוא העם היחיד בעולם, בעידן החדש, שהוצא נגדו גזר דין מפורש של השמדה, וגם בוצע באופן חלקי. שישה מיליון יהודים הושמדו במלחמת העולם השנייה, רובם בגז, ואין ישראלי שיכול להישאר אדיש אל מול הידיעה שחצי שעה נסיעה מרמת הגולן, המראות הללו חוזרים על עצמם.

התפיסה הישראלית בכל הקשור לשפיכות הדמים בעולם הערבי נעה בין שוויון נפש לשמחה לאיד, משהו כמו האיחול ההוא של מנחם בגין כשפרצה מלחמת איראן-עיראק ("אני מאחל בהצלחה לשני הצדדים"), אבל העניין הזה משתנה לגמרי כשמגיעים לשימוש בגז.

מוסרית, ישראל לא יכולה לעמוד מנגד. היא חייבת לנקוט עמדה ברורה בסוגיה הזו. היא לא יכולה לברוח ולא להסתתר. זאת, למרות שברמה העניינית, יכול מאוד להיות שתקיפה אמריקאית בסוריה עלולה לפתוח על ישראל את שערי הגיהינום. בשאר אסד, שמבין משהו בפוקר אזורי, כבר הצהיר שהוא יראה בישראל כתובת אחראית לכל מתקפה בשטחו. שלשום הצטרפו אליו קולות מאיראן, שהשמיעו איומים דומים. האיראנים, שמבינים אף הם במלחמת עצבים, שיגרו חבר פרלמנט שיגיד את הדברים, כדי שאם האיום יתברר כחלול, אפשר יהיה להתנער ממנו אחר כך. אבל במזרח התיכון, כך הניסיון מלמד, כדאי להקשיב לאלה שמאיימים. האיומים כאן, בדרך כלל, מתגשמים. ראש קרב כימי שמורכב על טיל במערכה הראשונה, עלול להתפוצץ בקרב אוכלוסיה אזרחית במערכה השלישית.

ישראל, ארה"ב וארגוני מודיעין נוספים במערב מסונכרנים לחלוטין בכל הקשור למאגרי הנשק הכימי של בשאר אסד. משאבים אדירים הושקעו במעקב אחר הנשק הזה בשנים האחרונות, ובעיקר מאז פרץ המרד בסוריה.

לפני כמה חודשים, כשתא"ל איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל, היה הראשון שהצהיר כי המשטר עשה שימוש בנשק כימי נגד המורדים, כמעט כולם הופתעו. ברון אמר את הדברים על דעת עצמו, כי חשב שצריך לדווח על אירוע כזה, ולא העלה על דעתו באיזו מבוכה יתפוס את ארה"ב בכלל, והמערב בפרט. מאז, כולם כבר התיישרו עם האינפורמציה.

השימוש ההוא בנשק כימי היה ספוראדי, לא מקצועי, לא קטלני. משהו כמו איתות על כוונות עתידיות. אחר כך ביצע אסד, על פי ארגוני ביון מערביים, כמה תרגילי "כאילו" ותעלולי "תחזיקו אותי", כשחייליו הרכיבו ראשי קרב כימיים על טילים, על מנת שהפעולה תיראה ותצולם על ידי לווייני הביון האמריקאים, והמסר יעבור ויגיע למקומות אליהם יועד: המשטר הסורי יילחם עד טיפת הדם האחרונה (של המורדים), ואין לאסד כוונה לוותר.

ואז, באה הפעולה של השבוע שעבר. בארגוני המודיעין השונים בעולם מנסים עכשיו להבין מה עבר בראשו של אסד (אין ספק שהוראה לשימוש קטלני כזה בנשק יום הדין חייבת לבוא מארמון הנשיאות), כשנתן את ההוראה. האם הצלחותיו האחרונות עמעמו את זהירותו ושיקול דעתו, או להיפך, אי הצלחתו לגרש את המורדים מדמשק גרמה לו, בייאושו, להניס אותם באמצעים לא קונבנציונליים? כך או אחרת, המעשה נעשה, וגרם לגל הדף וזעזוע לאורכו ורוחבו של העולם החופשי. לקח לברק אובמה יום או יומיים להבין שהפעם אופציית ההבלגה אינה קיימת.

הדילמה האמריקאית מסובכת אפילו יותר מזו הישראלית. "מתברר", אומר דיפלומט ישראלי מנוסה שמכיר את האמריקאים מקרוב מאוד, "שאובמה, שבא מהמיד-ווסט (Midwest), לא מצליח להסתגל למיד-איסט (middle east)".

הנשיא האמריקאי זכה בפרס נובל לשלום בתקופת כהונתו הראשונה. שלום הוא לא הביא. הקדנציה השנייה עלולה לדרדר את העולם למלחמה. פעולה בסוריה נושאת בחובה את הפוטנציאל ההרסני של הסלמת המצב עד כדי מלחמת גוג ומגוג במזרח התיכון, ואף מעבר לו. אם חיזבאללה יגיב בירי רקטות על ישראל (בהוראת איראן), אם אסד עצמו ישגר טילים לעבר ישראל (קשה להניח שיעז לשגר טילים כימיים, כי אז הוא גוזר כליה מיידית על עצמו ועל משטרו), תיאלץ ישראל להגיב בעוצמה, מה שלא יאפשר לאיראן להמשיך להבליג, מה שעלול לגרור את המפרציות פנימה, וסעודיה גם, ולך תדע מה זה יגרום בירדן, במצרים ובלבנון, ורק עכשיו הגענו לסוגיית התגובה הרוסית והסינית.

לפיכך, תיאורטית, קיימת האפשרות שהתגובה האמריקאית הצפויה בסוריה (אחרי דבריו של ג'ון קרי מהיום [26 באוגוסט], ברור שתהיה תגובה), תגרום הרבה יותר נזק מתועלת.

אבל מן העבר השני, רובצים אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח. העלמת עין אמריקאית ממה שאירע בסוריה, תהיה בעצם הנפקת אישור פדראלי אמריקאי לאיראנים להמשיך לשעוט לעבר הפצצה, לצפון קוריאנים להמשיך לחרוץ לשון אל מול העולם, ולכל המשטרים המסוכנים על פני הגלובוס לשקול ברצינות את אופציית השימוש בנשק להשמדה המונית, כאמצעי לגיטימי, אולי אפילו מושכל, במאבקים שונים.

אמריקה חייבת להבהיר, כאן ועכשיו: נשק להשמדה המונית, גרעיני, ביולוגי או כימי, אינו בר שימוש. אין אופציה של שימוש מושכל בנשק כזה. אמריקה חייבת לעשות את המעשה, כי אין בעולם, כרגע, מבוגר אחראי אחר. ברק אובמה קיבל מג'ורג' בוש חפיפה על תפקיד השריף העולמי, אבל יש כרגע סכנה ברורה ומיידית שאובמה החליף את הג'וב הזה בתפקיד של ליצן הכפר. אם גם הפעם ימצמץ, יפסיקו לספור אותו.

האמריקאים חייבים את הפעולה הזו גם מול טהרן, שממשיכה לבדוק אותם בשבע עיניים. אסור לאובמה לשכוח שהפעם היחידה בה השעו האיראנים את תוכנית הגרעין הצבאית של "קבוצת הנשק" שלהם, הייתה ערב הפלישה האמריקאית לעיראק. זה לא אומר שצריך לפלוש שוב לאנשהו, לגמרי לא, אבל זה כן אומר שהאיראנים יודעים להעריך כוח. רק הדגמה של כוח יכולה להניא אותם מתוכניותיהם.

ולכן, המשימה הלא פשוטה של אובמה, הייגל, רייס, דמפסי וקרי היא למצוא נוסחת פעולה אמריקאית שתרבע את המעגל, שתאפשר לאמריקאים להעביר את המסר הברור, בלי לשרוף את המועדון. בתחום הזה נערכים כעת מגעים צפופים בין כל ארגוני המודיעין וצבאות נאט"ו והמערב, וגם בין מדינות ערב השונות לבין ארה"ב ובעלות בריתה (המפגשים מתקיימים, על פי הדיווחים, גם בירדן).

יש לא מעט תוכניות פעולה, כולל מודיעין, לפעולות מהסוג הנדרש כעת. אם האמריקאים ייוועצו בישראלים, העצה שיקבלו תהיה זו: הפעולה צריכה להיות אווירית, מדויקת, לא ארוכה. יכול להיות שיהיה צורך לגבות אותה בפעולות של כוחות מיוחדים על הקרקע, לפרק זמן מוגבל. מטרתה צריכה להיות פגיעה קשה, עד כדי השמדה, של היכולת הכימית הסורית. זה אפשרי, במחירים סבירים. צריך להחליט ולבצע. זה גם יעביר את המסר הנכון וגם ישחרר את האזור כולו מדאגה אחת לפחות.

ואחרי שאמרנו את כל זה, הערת אזהרה: האמריקאים כבר סייעו למורדים להפטר משלטון כובש, אכזר ועוין. זה קרה באפגניסטן, כשהאמריקאים (ולפי פרסומים זרים, גם הישראלים, יש להודות) חימשו את המוג'אהדין ואימנו אותם. בסופו של דבר, אכן הושג הניצחון. הסובייטים גורשו מאפגניסטן, שנפלה לידי הטאליבן. ועכשיו? עכשיו האמריקאים, יחד עם שאר העולם, מתגעגעים לסובייטים. זה עלול לקרות גם בסוריה.

בשאר אסד איבד את מה שנותר מהלגיטימציה שלו כשעשה שימוש רצחני בנשק להשמדה המונית. הבעיה היא שמה שיבוא במקומו עלול לגרום לנו להתגעגע אליו. ככה זה במיד-איסט.

More from Ben Caspit

Recommended Articles