הנגבי: נתניהו בשל להסכם עם הפלסטינים

"האם לדעתך בנימין נתניהו חצה את הרוביקון?" אני שואלת את חבר הכנסת צחי הנגבי את השאלה שפרשנים מדיניים ופוליטיים מנסים לפצח מאז ההכרזה על חידוש המו"מ עם הפלסטינים. "אם הוא יאמין שהפלסטינים הלכו את כברת הדרך הנדרשת בנושאים הביטחוניים, בסוגיית ירושלים, גושי ההתיישבות והפליטים, ויגיעו לקווים האדומים שלהם - נתניהו יהיה מוכן ללכת לכיוונם מרחק עצום", עונה הנגבי.

דבריו אמנם אינם נותנים פתרון לחידה, אבל הם מספקים אבחנה מקורית לעומת הדעה הרווחת במערכת הפוליטית, ובייחוד בימין, שלפיה נתניהו אינו מעוניין בהסכם, ורק מנסה להרוויח זמן מול האמריקאים. הנגבי חושב שראש הממשלה מוכן לעשות ויתורים שיביאו להסכם על קץ הסכסוך. הוא גם מאמין שאם נתניהו יהיה נחוש, הקיצוניים בליכוד לא יצליחו לטרפד את ההסכם.

הנגבי הוא מהאנשים הקרובים ביותר לנתניהו במערכת הפוליטית. הוא היה שר בממשלתו הראשונה, וגם אחרי שעזב את הליכוד לקדימה, היה נוהג לבקר בלשכתו של ראש הממשלה. נתניהו מצדו הפציר ללא הפסקה בהנגבי לחזור למפלגה, ודאג שהוא יכהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון - תפקיד שאותו מילא חמש שנים. יש אומרים שאחת הסיבות לקרבה בין השניים היא העובדה שהם רואים עין בעין את הסוגיה האיראנית (הנגבי הביע תמיכה בפעולה עצמאית של ישראל, במידה שהאמריקאים לא יפעלו).

לפני הבחירות האחרונות הנגבי שב לליכוד. נתניהו רצה למנות אותו לשר בממשלתו, אולם הליכוד כשל וקיבל פחות קולות מהצפוי. הנגבי נאלץ להסתפק בתפקיד יו"ר ועדת הכנסת. בעוד שנתיים יחליף תפקידים עם סגן השר אופיר אקוניס, אבל למי שכיהן כשר בממשלות נתניהו, שרון ואולמרט, ונחשב למומחה בסוגיות ביטחוניות ופוליטיות, מדובר עדיין בתפקיד זוטר.

אתה מאמין שיש סיכוי שהמו"מ יוביל לפריצת דרך?

"במזרח התיכון יש בדיחה ידועה: שואלים 'מי זה אדם פסימי?' ועונים שפסימי זה אופטימי עם ניסיון. אבל בעניינים מדיניים, מתוך ניסיוני אני יודע שצריך לנטרל את הרגשות ולבוא פתוחים במגמה לנסות להתקדם. זו לדעתי הגישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל ג'ון קרי. לגבי הפלסטינים, אני לא יכול להעיד, ואני מקווה שהם מתכוונים להפוך כל אבן במו"מ הזה."

היעד של נתניהו הוא הסכם קבע?

"זה חייב להיות היעד. אמנם השאלות מסובכות, אבל האינטרס המשותף לא השתנה. לעמים יש אינטרס להיות במצב של שלום על פני מצב של עימות, ואני מאמין שכרגע השעה בשלה גם מבחינת המנהיגים. אבו מאזן מבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו כמנהיג פלסטיני להגשים את היעד של עצמאות לעמו. הוא הבין מזמן שהאלימות לא מצליחה להשיג את היעד. הוא ניסה לפעול במהלך חד צדדי באו"ם, וזה לא קידם אותו. יכול להיות שהוא היה צריך את הדבר הזה, כדי לעשות את מה שברור מראש שאין דרך זולתו – ללכת למו"מ ישיר."

"אני מניח שאבו מאזן מבין שאם הוא ייכשל, אז המשמעות שהיא שלא צריך את אש"ף, והתהליך המדיני לא רלוונטי, ואם כך אז הטרור יחזור להיות הדרך לקידום השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. גם נתניהו מבין שהחלופה למו"מ היא המשך האלימות, או התקרבות למה שנקרא מדינה דו לאומית. שתי החלופות האלה פחות טובות, וגם הוא בשל לדעתי להתקדם עד הגבול הסופי שהוא יכול."

אבל נתניהו לא היה נכנס למו"מ אלמלא הלחץ אמריקאי.

"אין לחץ אמריקאי. יש פעלתנות שעיקר מטרתה היה לשנות את הגישה הפלסטינית. לשם כוון רוב המאמץ, והוא אכן נשא פרי: הפלסטינים ויתרו על התנאים המוקדמים שהביאו שלוש שנים לקיפאון. הם דרשו את הקפאת הבנייה ומו"מ על בסיס קווי 67', ונאלצו להתפשר. ישראל מרוויחה כאן בכל מקרה: אם הפלסטינים יהיו מוכנים לפשרות מהותיות יהיה הסכם, ואם לא יקרה כלום הם יהיו הסרבנים. זה חשוב מול העולם ולא פחות חשוב מול הציבור בישראל."

אתה מכיר היטב את הדנ"א של הליכוד ושל הימין. מבחינה פוליטית, נתניהו יכול להביא להסכם עם הפלסטינים?

"אין על נתניהו שום איום פוליטי. עם כל הכבוד לצד האידאולוגי בתוך הליכוד, זה לא חדש וזה תמיד היה, ותמיד יהיה. אבל לאורך עשרות שנים לא היה מצב שבו המתנגדים האידאולוגיים הצליחו למנוע מראש ממשלה להגשים מדיניות מתונה. הם לא הצליחו כשבגין הלך לקמפ דיוויד, וקבוצת ה'חישוקאים' -  אמא שלי (גאולה כהן), משה ארנס ואהוד אולמרט - ניסו למנוע את המהלך. כששמיר הלך למדריד, החישוקאים של אז - אריאל שרון, דוד לוי ויצחק מודעי שהיו שרים בעלי עוצמה - לא הצליחו למנוע ממנו לשבת עם משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת.

"שמיר הבין שמבחינת האינטרסים הישראלים הוא מחויב לעשות צעד של מתינות. זה קרה גם לשרון בהתנתקות ולנתניהו בהסכם וואי עם ערפאת. ההיסטוריה הפוליטית מלמדת שגם אם יהיו זעקות שבר מצד גורמים אידאולוגיים, אם נתניהו יהיה נחוש, רוב הציבור בליכוד ובמדינה יעניק לו רוח גבית".

אבל הליכוד של היום הרבה יותר קיצוני. ההשפעה של המתנחלים הרבה יותר גדולה.

"אני לא חושב כך. הקיצוניים הם בשוליים המפלגתיים. אין להם השפעה על המדיניות בממשלה. נתניהו הרי נשא את נאום בר אילן, ולמרות שניסו למנוע את ההקפאה (של הבנייה בהתנחלויות), שהיוותה רעידת אדמה בקרב מצביעי הליכוד, לא היה להם כוח פוליטי לעשות זאת. הדוגמה האחרונה היא ההחלטה שאושרה בממשלה על שחרור אסירים פלסטינים. גם בעניין הזה היו מתנגדים, אבל אף אחד לא היה מוכן לשלם את המחיר של התפטרות או של הקמת מפלגה אחרת."

אז הקואליציה תתפרק.

"לא כל כך מהר. זה תלוי בנפתלי בנט (יו"ר מפלגת הבית היהודי). לבנט יש גישה מאוד פרגמטית. הוא למעשה אומר שהוא לא מתכוון לטרפד את המו"מ, ואם זה יגיע להסכמות יש לו עיר מקלט בדמות משאל עם, שמאפשר לכולם לחיות בשלום."

נתניהו בשל למהלך ההיסטורי?

"נתניהו לא יעשה דבר שיסכן את ביטחון המדינה. בכפוף לכותרת הזאת, הוא לא יילך להסכם שאין בו את סופיות הסכסוך, או הסכם שמחלק את ירושלים, או שיש בו נטישה של גבול הביטחון באזור ירדן, או לוויתורים בגושי ההתיישבות, ובוודאי שלא לשיבת פליטים. אם הפלסטינים יוכלו לחיות עם הדברים, בכל הדברים האחרים הוא יגלה גמישות."

אתה קרוב מאוד לסוגיית הגרעין האיראני. האם יש לדעתך קשר בין המו"מ המדיני לעניין הזה?

"אין קשר ישיר, אבל באופן עקיף כל מהלך מדיני מאפשר לנו להיות מרוכזים בדבר הזה: במקום לדכא מהומות בשכם, הצבא יכול להיערך לטפל באיום הגדול."

המהפכות בעולם הערבי, כולל החלפת השלטון בבחירות באיראן, מבטאות רוח של מתינות. יש לכך השפעה על ההתקדמות המדינית?

"אני ממוקד בעניין האיראני, ופחות במצרים ובסוריה, כי הן עסוקות כרגע בעצמן. אין לנו שם מעורבות מלבד עין פקוחה. לעומת זאת, בנושא האיראני האיום הוא עלינו. ככל שחולפות השנים לצערי התחזיות הסקפטיות מתגשמות. אני מעריך שאמריקה לא תפעל, שהסנקציות לא מספיקות, ושהמו"מ עם האיראנים מהווה רק כסות. הדברים מתקרבים ליום שבו ישראל תצטרך להחליט אם היא משלימה עם איראן גרעינית, או שהיא בוחנת דרך להתמודד עצמאית עם האיום. ככל שאני מנסה להיות אופטימי, אני לא רואה שמשהו מהותי השתנה בבחירות שם."