הנה שאלה: מדוע לא נשמע קול של מחאה מצד המנהיגות של ערביי ישראל על כך שאסירים ערבים-ישראלים משוחררים במסגרת הסכם של ישראל עם הרשות הפלסטינית? האם הם מעוניינים שהרשות תייצג את ענייניהם מול ישראל? העסקה הזאת, של שחרור אסירים פלסטינים כמחווה ערב חידוש השיחות ובמהלכן, זכתה לדיון נרחב, שרובו התעמקות בכאב הלב המוצדק של מי שמתקשה לראות רוצחים יוצאים לחופשי. אבל הוא לא הורחב מספיק כשמדובר בשאלת שחרורם של ערביי ישראל, בשאלה למה ישראל הסכימה לעשות מחווה כזאת, למה הפלסטינים דרשו אותה, ולמה ערביי ישראל נראים מרוצים ממנה. למה לא קמה מנהיגות ערבית-ישראלית אמיצה שתדחה את העסקה בתוקף ותקבע שאין זה ראוי שהנהגת הרשות תדון עם ישראל על גורלם של אזרחים ישראלים.
בסקר "מדד השלום" של המכון הישראלי לדמוקרטיה של חודש יולי 2013 שפורסם השבוע [6 באוגוסט] נמצאה אופטימיות מפתיעה בקרב ערביי ישראל ביחס לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים: 47 אחוז מהם אמרו לסוקרים שיש סיכוי להגיע להסכם. 58 אחוז מהם – וזה שיעור כמעט מדהים – מאמינים שממשלת ישראל כנה ברצונה בחידוש השיחות. אולם אף נציג ערבי בכנסת לא יאמר בגלוי שהוא סבור שממשלת ישראל כנה ברצונה במשא ומתן.
