המטרה הושגה: אירופה עם הפלסטינים

מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי מתאמץ שוב לחדש את המשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים, ובעמאן אף הצהיר כי חלה התקדמות בין הצדדים. אבל עוד לפני ההכרזה על חידוש משא ומתן בין הצדדים רשמו הפלסטינים לעצמם הישג גדול. והם מרוצים, מרוצים מאוד.

המטרה הייתה ממוקדת, הכיוון היה ברור, והתוצאה לא איחרה לבוא: אירופה כולה נגד ההתנחלויות, האיחוד האירופי מסמן את קו הגבול הישראלי פלסטיני, מבדיל בין ישראל שבתוך תחומי הקו הירוק לזו של ההתנחלויות, ולמעשה מטיל סנקציות כלכליות משמעותיות על ישראל, לפחות עד החזרה למשא ומתן רציני.

אירופה סומנה כמטרה לפני יותר משנתיים, כשראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ובכירי הרשות סאיב עריקאת, יאסר עבד רבו, חנאן עשראווי וראש הממשלה אז סלאם פיאד, גילו להפתעתם שארצות הברית החליטה להטיל וטו על ההצעה לצרף את הפלסטינים כמדינה ה-194 לאו"ם. כל ניסיונותיו של אבו מאזן להסביר אז לשרת החוץ לשעבר הילארי קלינטון כי המהלך באו"ם נעשה מתוך ייאוש ואכזבה על כך שאין תהליך מדיני לא הועילו. כך גם הבטחתו להשהות את המהלכים אם המשא ומתן יתחדש.

ארצות הברית הפכה אז בעיניהם של בכירי הרשות למכשול משמעותי שיש למצוא דרך מקורית לעקוף, אולם תחושת האכזבה הגיעה כבר כמה חודשים קודם לכן, במאי 2011: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הגיע לביקור בארצות הברית, ונשא נאום שהתקבל בהתלהבות בפני שני בתי הקונגרס. "סטטוס ההתנחלויות", הצהיר נתניהו, "ייקבע במשא ומתן. נודה על האמת בפומבי...בכל הסכם שיסיים את הסכסוך כמה התנחלויות יהיו מחוץ לישראל ...אבל... הגבול יהיה שונה מזה של ה-4 ביוני 67'...ישראל לא תחזור לגבולות 67' שאינם בני הגנה."

דבריו של ראש הממשלה הישראלי התקבלו בתשואות רמות. טייב עבד אל רחים,  מזכיר הרשות הפלסטינית  ומקורבו של אבו מאזן, צפה אז בנאום שהועבר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה, וסיכם את תחושתו בייאוש: 'אילו אברהם לינקולן וג'ורג' וושינגטון היו קמים לתחייה הם לא היו זוכים לקבלת הפנים שקיבל נתניהו... מה שקרה בקונגרס מזכיר לנו פרלמנטים של דיקטטורות ישנות וחדשות, ומעודד ומחזק את הימין הישראלי." אבו מאזן, שהיה כבר עסוק אז בתוכנית חלופית להכניס את הרשות הפלסטינית כחברה משקיפה באו"ם (ולא כמדינה), הורה לכל בכירי הרשות להשקיע מאמץ עליון באירופה ולקוות שהיא תשפיע על אובמה.

הוא גיבש תוכנית עבודה מסודרת,  שלפיה כל בכירי הרשות ישתתפו במאמץ הדיפלומטי ויצאו למסעות שכנוע תכופים באירופה. הם טסו לבריטניה, גרמניה, הולנד, שבדיה, צרפת, בלגיה ועוד, ולא פסחו בפגישותיהם גם על  אנשי פרלמנט שאינם קשורים למפלגות השלטון. כל בכיר קיבל מדינה או כמה מדינות שהיה אחראי עליהן, ויצר בהן קשרי עבודה שגרתיים.

מקור פלסטיני סיפר לאל-מוניטור כי בכירי הרשות עריקאת, עבד רבו, עשראווי, אל רחים ואחרים, וכן נציגי הרשות הפלסטינית באירופה, פעלו כחיילים מגויסים וצוידו ברשימת מסרים שהוכנה מראש: "נתניהו אינו רוצה משא ומתן"; "ההתנחלויות הן המכשול למשא ומתן"; "ישראל ממשיכה בבנייה אגרסיבית בגדה וקובעת עובדות בשטח"; והמסר העיקרי: "הפלסטינים מוכנים לשלום ומוכנים לוויתורים, כי הסטטוס-קוו הנוכחי מסוכן ומרחיק לחלוטין הסכם עתידי."

מנהיגי אירופה, שלפני כן לא הייתה להם דריסת רגל במשא ומתן הישראלי-פלסטיני,  קיבלו את שליחי הרשות בחיבה ובהבנה רבה. וכך הלכה ונבנתה ברשות הפלסטינית "האוריינטציה האירופית", שהגיעה לשיאה בחודשים האחרונים. הזיקה לאירופה היתה גם אחת הסיבות למינויו לראש ממשלת הרשות של ראמי חמדאללה, נשיא אוניברסיטת א- נג'אח. חמדאללה הוא בעל אוריינטציה אירופית בתפיסתו ובהשכלתו,  אך הוא חסר ניסיון פוליטי, מה שככל הנראה גרם לו להתפטר, להשהות את התפטרותו, ולהתפטר שוב, עוד לפני שהספיק לחמם את כסאו.

אחרי שאבו מאזן ואנשיו מצאו אוזן קשבת במדינות אירופה, החל השלב הבא בתוכנית: לשכנע את אירופה שבלי מעשים דרמטיים לא יהיה שום שינוי חיובי בקיפאון המדיני. לדברי גורם פלסטיני, ההחלטה להכריז על החרגת ההתנחלויות מכל ההסכמים של אירופה עם ישראל התקבלה סופית לאחר כישלון מסעו האחרון לאזור של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי ביוני.

התחושה של מנהלי המשא ומתן ברשות הפלסטינית הייתה שארצות הברית, גם בעידן קרי, אינה לוחצת די על ישראל, ולכן, לדוגמה, אינה דורשת את הקפאת הבנייה. זה גם המסר שהם העבירו לנציבות העליונה של האיחוד האירופי, בדרישה להטיל סנקציות על ישראל שיגרמו גם ל"מתווך הלא הוגן", ארצות הברית, לעשות הערכה מחודשת וליישר עמם קו.

אירופה התגייסה למאמץ הפלסטיני. הסנקציות על ישראל קרמו עור וגידים, ועכשיו הן כבר עובדה קיימת. האיחוד עם הפלסטינים, ארצות הברית עם נתניהו, וג'ון קרי ימשיך לבוא לאזור, אף שבביקורו האחרון לא הגיע להישג ממשי. ברשות שבעי רצון, אבל איש אינו חוגג או יוצא בהצהרות נגד ישראל שעשויות להכעיס את האמריקאים. השלב הבא בתוכנית הפלסטינית הוא לשתוק ולהמשיך לעבוד.