הציבור הרוסי עדיין עם ליברמן

בחודש מאי מסר סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, את עדותו המפלילה במשפט המתנהל עתה נגד אביגדור ליברמן בפרשת מינויו של השגריר בבלארוס. עדות זו של איילון היא כעת הציר המרכזי של הפרשה, ומטבע הדברים היא עשתה כותרות גדולות בכל כלי התקשורת. גם אתר האינטרנט של ערוץ 9, ערוץ הטלוויזיה הישראלי היחיד בשפה הרוסית, סיקר את דבריו של סגן השר לשעבר בבית המשפט. אולם גולשים חדי עין הבחינו כי אחרי זמן מה נעלמה העדות מן הרשת.

הסיפור שמאחורי היעלמותה המסתורית של הידיעה חושף את השפעתו הגדולה עדיין של ליברמן על כלי תקשורת מרכזיים בשפה הרוסית, ובאמצעותם על הרחוב הרוסי. בלשכתו של יו"ר ישראל ביתנו ושר החוץ לשעבר מאוד לא אהבו את הבולטות שעדותו של איילון זכתה לה באתר, ודרשו להסירה. לבסוף הגיעו הצדדים לפשרה: העדות עלתה שוב לאתר, אך למקום מוצנע. כל כך מוצנע, עד שגם הגולשים המיומנים יותר התקשו למצוא אותה שם. כאילו ישנה, בפועל איננה.

במציאות הנוכחית, לאחר שבשנים האחרונות הלך והצטמק הייצוג המגזרי של העולים בכנסת, אף גורם מהמגזר אינו רוצה להסתבך עם ליברמן - היחיד שיכול לקדם אינטרסים קהילתיים במסדרונות השלטון. זאת, למרות שחיקה מסוימת במעמדו של ליברמן בציבור המצביעים שעליו בנה את הקריירה הפוליטית שלו. חלק מאובדן הכוח האלקטורלי נובע מהחיבור הלא ממש מוצלח לליכוד בבחירות האחרונות, שטישטש את דימויו של ליברמן כמנהיג קהילתי מובהק. רבים חשים כי שר החוץ לשעבר בחר בטובתו האישית על פני טובתה של הקהילה.

במקביל, הזמן שחולף מביא לשינויים בדפוסי ההתנהגות של קהילת דוברי הרוסית.

לפני יותר מ-15 שנה, כשנפתח תיק החקירה הראשון נגדו (תיק שנסגר אחר כך בלי כתב אישום), התקשר לאביגדור ליברמן חברו הטוב אריה דרעי (השיחה עליה סיפר לי דרעי עצמו, מצוטטת בספרי ''המליון ששינה את המזרח התיכון''-ל''ג). " אל תדאג, הסתכל עלי", הרגיע יו"ר ש"ס המנוסה בחקירות את עמיתו, "ככל שיגדל מספר התיקים, יעלה מספר המנדטים". שניהם צחקו צחוק גדול. הנבואה של דרעי התגשמה. במשך למעלה מ-15 שנה, בהפוגות קצרות, נתון ליברמן בחקירה משטרתית או משפטית כזאת או אחרת. בין לבין, בנה קריירה מפוארת שהביאה אותו מראשות מפלגה מגזרית קטנה (ישראל ביתנו) לתפקיד שר חוץ ולמועמד להחליף את בנימין נתניהו בראשות הליכוד.

קו הדמיון שמתח דרעי בין סיפורו האישי לזה של ליברמן מדויק להפתיע. על אף השוני בין הציבור המזרחי דתי של ש"ס לציבור דוברי הרוסית האשכנזי והחילוני ברובו, בשני המקרים מתייצבת הקהילה מאחורי מי שנתפס כמנהיג הטבעי שלה. הבדלי התרבות הפוליטית מונעים אומנם מדוברי הרוסית לשיר "הוא זכאי" - פזמון שליווה את משפטו של דרעי - אבל המסר הוא אותו המסר. בשני המקרים נחשב המנהיג הנרדף לקורבן של ממסד עוין. אצל דרעי זה הממסד האשכנזי, אצל ליברמן זה הממסד הוותיק המתגייס נגד עולה מצליח המאיים על שלטונן של האליטות הישנות. ליברמן עצמו הזין תחושה זו שנים בהתקפות שלוחות רסן על מוסדות הדמוקרטיה בישראל, בראשן המשטרה ומערכת המשפט. כבר במעמד הקמת מפלגתו ב-1999 התריס: "ישראל הפכה למדינת משטרה שמתנהלת על ידי בית המשפט העליון, המשטרה והפרקליטות." מלותיו נפלו על אוזן קשבת.

ב-2013 הסיפור נראה שונה משהו. התקשורת הישראלית בשפה הרוסית, בדומה לתקשורת בעברית, ממעטת לעסוק במשפטו של ליברמן. אין ספק כי לאחר שנסגר התיק הגדול בפרשת חברות הקש, ונותרה רק פרשת השגריר מבלארוס, איבד הנושא מהעניין שלו. החקירות שנמשכו שנים ארוכות שחקו את העניין הציבורי בפרשה, אבל גם ליברמן פועל להרדמת התקשורת העוסקת במשפטו. בכל מפגש עם הכתבים והצלמים, בוודאי במסדרונות בית המשפט, הוא מקרין ביטחון עצמי ואפילו מגייס זחיחות דעת. מנגד, הוא ממעט בהופעות פומביות שמזמינות סיקור תקשורתי. אפיל לקבלת הפנים שמארגנת שגרירות רוסיה מדי שנה ביום חגה הלאומי לא הגיע השנה.

אין ספק שהאיש שניכס לעצמו את התהליך לחיזוק מערכת היחסים עם רוסיה בלט בהעדרו. אך עם זאת, אין ספק שהטקטיקה של ליברמן עובדת. המשפט הופך לרעש רקע המעורר עניין זעום. הנחת העבודה בתקשורת הרוסית ברורה: ליברמן לא אשם, ממשיכים להיטפל אליו, אך הוא ייצא גם מזה. אם לא ייצא – הוא לא יתקשה לגייס שוב את אהדת רבים בקהילה ואת התקשורת שלה בכמה ססמאות קרב על ממסד עוין. קריאת הקרב של "רוסי נרדף" עדיין עובדת, אם כי עוצמתה פחותה מזו שהייתה לה בעבר.

"המושג 'אחד משלנו' כבר לא עובד כמו בעבר", אומר לאל-מוניטור (12 ביולי) דוד איידלמן, בלוגר ופרשן בשפה הרוסית. "הכי נוח לליברמן לא להיות עכשיו בפוקוס. עם כל הכעס על הממשלה הזאת, הוא נותר בחוץ, לא אחראי לאף אחד מכשליה. אם הוא כבר מתראיין, זה על תקן פרשן פוליטי. מצב נוח מאוד. האדישות של התקשורת הרוסית פועלת לטובתו."

במדיה החברתית הרוסית, זירת פעילות מרכזית של הקהילה בישראל, המציאות שונה. שם זוכה ליברמן להערכה גדולה על מה שמתפרש כסירובו להלשין על השגריר שבמרכז הפרשה. "יש הבדל תרבותי עצום בינינו לבין הציבור הישראלי ותיק", אומרת לאל-מוניטור נלי גוטין, עיתונאית ומחברת הספר "Israel Goes Russian" בשפה הרוסית. "בתרבות הסובייטית הלשנה לממסד נתפסת כדבר משפיל, כמעשה נטול כבוד. הלשנה לשלטונות חרוטה בזיכרון הקולקטיווי שלנו כדבר שלילי, וליברמן נחשב עתה אצל רבים כמי שנהג באבירות כשסרב להלשין על שגריר שביצע עבירה." מעבר לזה, אומרת גוטין, כי הרדיפה של ליברמן היא כבר שגרה. לציבור דוברי הרוסית ברור שרוצים לחסל אותו - וכל מה שנותר לעשות הוא לקוות שגם הפעם לא יצליחו.