כמה עלובה וצבועה נראתה הפוליטיקה הישראלית, על גיבוריה החדשים והישנים, בישיבת הממשלה שאישרה ביום ראשון [28 ביולי] את שחרור 104 האסירים הפלסטיניים. בבוקר ההצבעה הזדעקו כמה מהשרים בתוכניות האקטואליה ברדיו ובדפי הפייסבוק שלהם על "מחווה מסוכנת" שנעשית בתמורה מעטה מדי – חידוש השיחות עם הרשות. במילותיהם הם כיוונו אל הימין בהתנחלויות, אולם לרגע אחד איש מהם לא שקל לוותר על הכיסא שלו סביב שולחן הממשלה בשם האידאולוגיה.
בראש מצעד הצביעות עומד אחד מנציגיה הבכירים של הפוליטיקה החדשה, יו"ר הבית היהודי ושר הכלכלה נפתלי בנט. "מחבלים צריך להרוג ולא לשחרר. כל חיי נאבקתי לקיום שני חלקי המשפט הזה. מחר אצביע נגד", כתב בנט בילדותיות בדף הפייסבוק הפופולרי שלו ערב ההצבעה. בהמשך הוא אף הסלים את טון הדיבור, כינה את החלטת הממשלה "אות קלון", ואף יצא לתמוך בהפגנה נגד שחרור האסירים מחוץ ללשכת ראש הממשלה. בנט ידע שבסוף היום, לאחר שתאושר ההחלטה, הוא ימשיך לשבת במשרד הכלכלה שהוא כה אוהב, ולהתעלם מהקריאות הרבות מתומכיו שהפצירו בו בדף הפייסבוק שלו להיות נאמן לדרכו ולפרוש מהממשלה.
