עתידה של מצרים לוט בערפל
סיקור ההפיכה במצרים.
הדחתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי בהפיכה צבאית, ב-3 ביולי, היא כישלון כפול: כישלון של משטר מורסי והאחים המוסלמים, וכישלון הדמוקרטיזציה של מצרים, שתלויה על בלימה.
בסאם סאברי, מחסידי הדמוקרטיה והפיוס הלאומי, מתאר במאמר נוקב ומעמיק כיצד "התברר [לנו] יותר ויותר שלאחים המוסלמים אין כוונה לבסס דמוקרטיה, אלא להקים משטר חדש."
סאברי מתאר גישה דיקטטורית לתהליך החוקתי; מתקפה על הפרדת הרשויות; יד קשה כלפי התקשורת; מינויים של מקורבים פוליטיים; דחיקה לשוליים של המיעוט הנוצרי ועוד. הוא מוסיף ומסכם: "זו הייתה הפיכה עממית וכנה נגד מורסי. זו הייתה ללא ספק המחאה הגדולה והבלתי-תלויה בתולדות מצרים. ובכל זאת, התפקיד שמילא הצבא ותגובתו לאירועים הם מקור לחשש, וגורלו של הנשיא הראשון שנבחר בבחירות חוקיות ודמוקרטיות מעורר דאגה. הלוואי שזה היה קורה אחרת, זה היה טוב יותר למצרים. חילופי השלטון הנוכחיים חייבים להתבצע בחוכמה, אך במהירות. אבני הפינה בתהליך הזה חייבות להיות הכללה ואיחוד [של כל הפלגים בעם]. כרגע, אני מודאג עוד יותר משהייתי בפברואר 2011."
לדברי וואאל נווארה, מייסד-שותף של מפלגת אל-דוסתור, האגודה הלאומית לשינוי ומפלגת אל-גאד, המדיניות של מורסי הייתה מתקפה על התרבות המצרית:
