ח"כ זהבה גלאון – הלוחמת בהטרדות המיניות

לפני 13 שנה, בקדנציה הראשונה שלה בכנסת, סייעה יו"ר מרצ זהבה גלאון לחשוף את פרשת המעשים המגונים בהם הורשע שר התחבורה דאז יצחק מרדכי.

בעולם של אז, לפני עידן הרשתות החברתיות, היה צורך בהגשת תלונה במשטרה כדי שכלי התקשורת יפרסמו ידיעה אודות אדם בכיר הנחשד בהטרדות מיניות. זה היה קו פרשת המים. עד אותו זמן, קציני צבא ופוליטיקאים בכירים הרשו לעצמם להטריד ללא הפרעה.

גלאון היתה זו שהתייצבה נגדו, וסייעה לאחת הנשים, פעילה פוליטית שנפגעה ממנו,  להגיש תלונה במשטרה. בכך, למעשה, התפוצצה פרשת מרדכי בתקשורת.  בסופה הוא הורשע בביצוע מעשים מגונים – הרשעה שקטעה את הקריירה הפוליטית שלו והביאה לגירושיו מאשתו.

מאז אותו הישג, ניצבת גלאון  בחזית המאבק הפרלמנטרי לצמצום תופעת ההטרדות המיניות. היא הפכה לכתובת לנשים שנפגעו, אך גם לדמות מושמצת - על ידי גברים בעיקר.  אלה טענו  כי מאבקה הפמיניסטי נובע מ"שנאת גברים צרופה" ומרצונה להתפרסם. גם בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב, שהורשע בעבירות של אונס ותקיפה מינית והושלך לכלא, בלט קולה של גלאון במאבק הציבורי .

בתחילת החודש (3 במאי) התפוצצה פרשה נוספת של הטרדות מיניות. החשוד הוא איש התקשורת הבכיר עמנואל רוזן. לגלאון אין אמנם חלק אקטיבי בחשיפת הפרשה, אבל יש לה הרבה מה לומר עליה. בראיון לאל-מוניטור היא מספקת  תובנות והצעות לפעולה, הכוללות את  שינוי החוק למניעת הטרדה מינית, שנחקק לפני 15 שנה.

לעומת פרשיות מרדכי וקצב, גלאון חושבת ש"פרשת רוזן" יצרה את האפקט הציבורי החזק ביותר, והעלתה את הדיון בהטרדות המיניות לרמות חדשות, והכל בזכות הרשתות החברתיות. גלאון מרוצה.

כבר שבועיים שהמדינה סוערת והתקשורת מלאה בסיפורים על רוזן, אבל עד היום לא הוגשה נגדו אף תלונה במשטרה. את מרגישה נוח עם זה?

"כן. כי אי אפשר לטעות. מדובר ביותר מארבעים עדויות שנאספו על ידי תא העיתונאיות. זה לא יכול להיות מקרי. לא יכול להיות שכל הארבעים תיאמו עדויות. אין פה קונספירציה. ממרומי נסיוני בפרשות כאלה, ברור לי שפרשת רוזן העלתה את המודעות לנושא באופן שלא הכרנו באף פרשייה קודמת."

מה בעצם קרה כאן? חשפו הטרדות מיניות של אדם מפורסם המצוי בעמדת כוח, בפייסבוק. זה לא יכול היה לקרות בלי הרשתות החברתיות. חשיבותה של החשיפה הזאת עצומה, היא מקדמת באופן משמעותי את המאבק בהטרדות המיניות.

"במקרה הזה אין לי בעיה עם החשיפה הזאת בפייסבוק. אנחנו מדברים על עתונאי, שלצורך העניין הוא משול לאיש ציבור. הוא מה שקרוי 'סלב', אדם מפורסם שנגדו הצטברו עדויות קשות. בעולם של פעם לא היה הרבה מה לעשות נגד זה  כי הנשים לא הסכימו להתלונן. פה נעשה שימוש במדיה החדשה שפוצץ את הכל. וזו תרומתה למאבק בהטרדות המיניות. היא מייצרת הרתעה ומאפשרת לחשוף את העבריינים.

"היכולת לפרסם בלי לחכות לעתונאים היא פריוולגיה של התקופה הזאת. מצד שני, צריך להיזהר עם חריצת דין פומבית. אבל זה לא המקרה. ארבעים נשים לא ממציאות סיפור. זה לא עובד ככה."

לפני 15 שנה, כשנחקק החוק למניעת הטרדה מינית שהגדיר גם אמירה פוגענית ככזו, הוא נחשב מהפכני. מאז לא נרשמה ירידה משמעותית במספר ההטרדות המיניות, ולא בטוח שהוא מספק הרתעה.  ראי מרדכי, קצב, חיים רמון ורוזן - כולם פעלו גם בתקופה שלאחר חקיקת החוק.

"אין ספק שמאז נחקק החוק, חל שינוי מאוד משמעותי ברמת המודעות הציבורית והלגיטימציה שהחוק מקבל מבית המשפט. התנהגויות שבעבר היו לגיטימיות, הוצאו מחוץ לחוק, שקבע כללי משחק ברורים והציג מסר חד וחשוב לפיו אי אפשר להתייחס לאישה כאל אובייקט מיני. העניין הוא שהחוק לבדו אינו מספיק. הוא אינו יכול להיות תחליף לחינוך ולאחריות המעביד -  וזוהי לדעתי נקודת חולשה. כי ברגע שאין חובה לחשוף את העבריין - גם אין הרתעה.  אותו עבריין יכול גם להמשיך לפעול במקומות אחרים, בדיוק כפי שקרה במקרה של רוזן, שפוטר מערוץ 2 אבל המשיך לעבוד בערוץ  10-  וכך הותר דמם של הקורבנות הבאים."

מה הבעיה עם החוק?

"לפי החוק הקיים, אישה שהוטרדה בעבודה יכולה להתלונן במקום העבודה, לפנות למשטרה או להליך אזרחי. הבעיה היא שלא לכולן יש אומץ לפנות למשטרה. בנוסף,  הן חשופות לפגיעה במקום עבודתן ולמסע לחצים והשמצות. לכן, המסקנה היא שלמרות שהחוק היה פורץ דרך יש צורך לערוך בו שינויים."

אילו שינויים היית מכניסה?

אני, למשל, חושבת שצריך להעביר את הבירור בנוגע להטרדה במקום העבודה לרשות חיצונית, אולי אפילו להקים גוף ממשלתי שיטפל בכך. אנחנו בוחנים כעת דרכים לשינוי החוק, ולהערכתי הכנסת הנוכחית תעדכן אותו לאור הניסיון שהצטבר.

"אחת התופעות הבולטות במרבית המקרים שבהם אישה מתלוננת, זה שמיד קמה נגדה חונטה שמתחילה להשמיץ אותה ולספר עד כמה היא מופקרת. גם עכשיו, בפרשת רוזן, משמיצים את העתונאיות שחשפו את הפרשה.''

או שאומרים הבנאדם חולה...

"זה בכלל מרגיז, כי מנסים להפקיע ממנו את האחריות הפלילית. זה בעצם לבוא ולומר שהוא לא אחראי למעשיו. זאת נקודה מסוכנת".

המאבק בהטרדות מיניות  נשאר מאבק מגדרי וזו אחת מחולשותיו. גם עכשיו, בפרשת רוזן הנשים הן בחזית ואין כמעט גברים שהתייצבו לצדן. כך גם בכנסת. בדיון שהתקיים בוועדה למעמד האישה בפרשת רוזן, בלט בנוכחותו חבר כנסת אחד, דוד צור, ניצב בדימוס.

זה לא כישלון שלכן בכנסת? אני שואלת את גלאון.

"ברור שכל המאבק הזה לא צריך להיות מגדרי", היא עונה מיד, "גם החוק מדבר על הטרדה של שני המינים ואינו מבדיל בין גבר לאישה. אבל אני מסכימה איתך שפרשת רוזן הפכה לסוג של מאבק מגדרי. תראי מה קרה בערוץ  2. 'הגווארדיה של העתונאים הגברים' נחלצה להגנת עמנואל רוזן כשהנושא עלה שם לדיון."

ובכל זאת,  איפה חברי הכנסת? איפה השרים?  איפה ראש הממשלה? למה לא שומעים אותם?

"התפקיד שלנו זה להעביר מסר ולגייס גם גברים למאבק הזה, כי  לא מדובר  בשדה קרב בין המינים. הייתי בהחלט מצפה שלא רק חברות כנסת יפעלו בעניין, אלא שנשמע גם את קולם של חברי הכנסת. כשאנשים יוצאים נגד הטרדה מינית הם מביעים בכך עמדה ערכית. אין כאן שאלה של מגדר."