קינג ביבי וקווין שרה

לפני כשבע שנים, ערב בחירות 2006, הזדמנה לי שיחה  לא פורמאלית עם שרה נתניהו, רעייתו של ראש הממשלה,. הרבה מתח היה באוויר אז. הליכוד עמד בפני הגדולה שבתבוסותיו, ונתניהו, שעמד בראשו, נאלץ להתמודד עם הקמת קדימה, ואל מול  כעס עצום שהצטבר בקרב מצביעי מפלגתו,  שנפגעו מהגזרות הכלכליות שהנחית עליהם כשר אוצר.

באווירה זו התנהלה השיחה עם הגברת נתניהו.  היא הייתה מלאה בכעסים וטרוניות על כפיות הטובה של הציבור הישראלי והתקשורת המקומית כלפי בעלה. "בעלי", היא אמרה שוב ושוב בהתרגשות, "הציל את הכלכלה הישראלית. הוא עשה דברים גדולים בשביל האנשים כאן, ובמקום להעריך את תרומתו מחפשים אותו כל הזמן." אני לא זוכרת אם השתמשה במילה "רדיפה", אבל אין ספק שאחרי כשעה של חזרה על אותה מנטרה של "כפיות טובה", עלתה מהשיחה תחושת רדיפה עמוקה.

מאז, השמיעה שרה נתניהו, מעת לעת, אמירות דומות לזו. באמירה המוכרת שבהן, שאף הוקלטה בידי פעיל הליכוד שמשון דרעי משנת 2002, היא התגוללה על חברי הליכוד "כפויי הטובה" שעברו לתמוך באריאל שרון. עדיין זכורות מאז האמירות: "ביבי הוא מנהיג שגדול על המדינה"; ו"הוא מנהיג בקנה מידה בינלאומי... למה הוא צריך להתאמץ כל כך? המדינה בלעדיו לא תחזיק מעמד. אנשים ישחטו. נעבור לחוץ לארץ ושהמדינה תישרף."

בני הזוג נתניהו אמנם התנצלו לאחר מכן, אבל תחושת ה"תגידו תודה שביבי הוא ראש הממשלה שלכם"  שרירה וקיימת. היא גם מספקת הסבר מסוים לסגנון החיים הבזבזני של בני הזוג נתניהו, אליו נחשפנו שוב בסוף השבוע שעבר, לאחר  פרסום העובדה שהוצאות בית ראש הממשלה זינקו ב-80% בשלוש שנים. מ-3 מליון שקלים ב-2009 ל-5.439 מיליון ב-2012.

רק לפני שנתיים פרצה כאן מחאה הברתית שהרעידה את כסאו של נתניהו, אבל למרבה הצער היא לא שינתה דבר באופן התנהלותם של בני הזוג בכל הנוגע לכסף הציבורי.

עדיין לא התאוששנו מ"שערוריית הגלידה", שפרצה לאחר שנחשף כי לשכת ראש הממשלה ביקשה, וקיבלה, אישור מיוחד לרכוש עבורו גלידה בעלות של 10,000 שקל בשנה. מדובר בגלידה הקולעת "לטעמו האישי של ראש הממשלה" – וניל ופיסטוק נכתב בבקשה הרשמית. בעקבות הסערה הציבורית שקמה בוטל הסעיף.

לפני כעשרה ימים (10 במאי) נחשף בערוץ 10 כי לקראת נסיעתם של בני הזוג נתניהו להלווייתה של מרגרט תאצ'ר בלונדון, הותקנה עבורם במיוחד מיטה זוגית במטוס בעלות של חצי מליון שקלים - על חשבון משלם המיסים. אנשי נתניהו הסבירו שהטיסה התקיימה מיד לאחר השתתפותו המאומצת של נתניהו באירועי יום העצמאות, ולכן היה זקוק למנוחה. בצדק שאלו את עצמם ה"נתינים", שנדרשו באותו חודש לשאת בעול הקיצוצים בתקציב, מדוע ראש הממשלה שלהם אינו יכול להעביר חמש שעות טיסה בנמנום מלכותי על כורסאות המחלקה הראשונה. את תחושת המיאוס רק העצימה תמונתו מכמירת הלב של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שהונצח על ידי הצלם המצוין דוד רובינגר, בעת שחטף תנומה בטיסה לארה"ב, כשהוא מקופל בתנוחה עוברית על שני מושבים רגילים. "חוצפה שבגין בזבז שני מושבים" – הייתה אחת  מהתגובות הציניות שהתקבלו לאחר שרובינגר שיתף את התמונה  בעמוד הפייסבוק שלו.

אף אחד לא מבקש מבני הזוג נתניהו לקפל את רגליהם במושבי  מחלקת התיירים בטיסותיהם לביקורים רשמיים, כמעשה בגין שהיה סגפן ידוע.  אגב, תנאים אלה לא מנעו לא ממנו לחזור  באחת מטיסותיו לארה"ב עם הסכם שלום היסטורי בין ישראל למצרים.

גם לא ביקשנו מבני הזוג נתניהו לוותר על מאפרת וספר; אנחנו לא רוצים אותם מרושלים. אבל היינו שמחים אם היו נוהגים כברק אובמה, ומממנים מכיסם את הוצאותיהם האישיות, כמו גלידה או פיצה. זה מה שנקרא "מראית עין".

אפשר היה לצפות שבני הזוג נתניהו, גם אם הם לא רגישים אלינו, יהיו לפחות רגישים כלפי התדמית שלהם עצמם, ויתחשבו במושג שנקרא "נראות" שהוא אלמנטרי בארגז הכלים של כל יחצ"ן מתחיל.

כי בימים בהם תקציב הגזרות הקשה  עובר בכנסת  ודו"ח של ה-OECD  קובע שישראל היא המדינה בעלת שיעור העניים הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות, אפשר היה לצפות להתנהגות אחרת.  אפשר היה לצפות, למשל,  שהגברת נתניהו, שחרדה כל כך לתדמית בעלה ואף מתפארת במקצועה כפסיכולוגית ילדים, תגלה מידה סבירה של מודעות עצמית.

סמיכות האירועים בין פרסום התקציב המנופח של בית ראש הממשלה לבין הגזרות הכלכליות שנופלות מדי בוקר על הציבור הציפה, כצפוי, את הרשתות החברתיות בתגובות קשות ומתלהמות נגד בני הזוג ה"אטומים".

האם זה ישנה משהו? קרוב לודאי שלא.  בהתחשב בדפוס הפעולה של בני הזוג בכל פעם שנחשף עוד פרט המעיד על בזבזנותם,  יתכן שהם יזכו אותנו בחצי התנצלות, או פשוט יתעלמו - עד הפעם הבאה.

כי על פי שרה נתניהו, אנחנו אלה שצריכים להיות אסירי תודה על כך שבעלה ניאות לעמוד בראש העם כפוי הטובה הזה.