דילוג לתוכן העיקרי

החור השחור של סטיבן הוקינג

הצטרפותו של הגאון בפיזיקה לאלה המחרימים ישראל היא גם לא צודקת, וגם לא חכמה – כותב עקיבא אלדר.
British physicist Stephen Hawking sits at his desk in the Applied Mathematics Department of Cambridge University August 30, 2012. Hawking met Ecuadorean Vice-President Lenin Moreno, who invited Hawking to visit the Galapagos Islands and the Yasuni Ecological Reserve in Ecuador. REUTERS/Guillermo Granja/Vice Presidency of Ecuador/Handout (BRITAIN - Tags: SCIENCE TECHNOLOGY POLITICS HEADSHOT SOCIETY) FOR EDITORIAL USE ONLY. NOT FOR SALE FOR MARKETING OR ADVERTISING CAMPAIGNS - RTR37AGP

אפשר היה לצפות ממדען כמו פרופ' סטיבן הוקינג  למעט יותר תחכום.

הוקינג הפך לדמות נערצת  בקרב הקהילה המדעית בזכות מחקריו פורצי הדרך בנושא מקור היקום (קוסמוגוניה) ועתידו (קוסמולוגיה). גם בציבור הרחב הוא דמות פופולרית בזכות ספרו, שהפך במהרה לרב-מכר, "קיצור תולדות הזמן", והתמודדותו עם מגבלות פיזיות קשות  (מחלת ה-ALS המשתקת כ-95 אחוזים מגופו). התכונות האחרונות שאפשר לייחס לגאון הבריטי מאוניברסיטת קיימברידג' הן טיפשות ושטחיות.

אי לכך, החלטתו של הוקינג להצטרף לחרם האקדמי נגד ישראל היא  "חור שחור".

הוקינג ביטל (מאי 8) את השתתפותו בועידת הנשיא השנתית שתתקיים בחודש הבא בירושלים מטעם נשיא המדינה שמעון פרס, העוסקת בפתרון בעיות עולמיות בהשתתפות אלפי מוזמנים. השנה צפויה הועידה להיות חגיגית במיוחד, לרגל יום הולדתו ה-90 של הנשיא הישראלי. הוקינג הודיע על הביטול לאחר שכבר אישר את בואו. הנימוק: יחסה של ישראל לפלסטינים.

הזכרתי  "טיפשות" ו"שטחיות". תכונות אלה יכולות להסביר את  החלטותיהם של אנשי אקדמיה, אמנים וסופרים להצטרף לחרם נגד חיי הרוח של ישראל (כאן המקום להדגיש - נגד ישראל, לא נגד הכיבוש ולא נגד ההתנחלויות השוכנות מחוץ לגבולותיה הריבוניים של ישראל על שטחים פלסטיניים שמצויים תחת  כיבוש צבאי מתמשך).

כך, למשל,  אנשי תנועת BDS – (Boycott, Divestment, Sanctions ) שמקדמת חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי, משיכת השקעות והטלת סנקציות על ישראל, ללא הבחנה בין שני צדי הקו הירוק.  אין ספק - החלטתו של הוקינג הסבה להם נחת רבה. הם צירפו בשקיקה את שמו של הסלבריטאי לרשימה המתארכת של מחרימים ידועי שם וחברות בינלאומיות, בהם הבמאים קן לואץ' ומייק לי; הסופרת אליס ווקר; המוזיקאים אלביס קוסטלו ורוג'ר ווטרס; אוניברסיטת יוהנסבורג; איגודי עובדים באירלנד ורשת העיצוב היפאני MUJI.

אין ספק כי ל"ישראלי הגאה"  לא נעים להיות מסומן כ"מצורע" בעיניהם של אנשי רוח ומדע מובילים בעולם. אין ספק גם כי על פי כלליו הפשוטים של "משחק סכום אפס" בין ישראל לפלסטינים – רשמו האחרונים עוד ניצחון.

ואולם, גאון פיזיקלי ברמתו של הוקינג  צריך היה להבין שעם המציאות המזרח תיכונית המורכבת אי אפשר להתמודד באמצעות חרמות למיניהן. הוא היה חייב  לדעת שדרך זו  מובילה לתוצאה הפוכה מהמבוקש.

בהנחה שהוקינג ביקש לנקוט צעד מחאה נגד הכיבוש הישראלי  ולזרז את סיומו -  החלטתו להחרים את ועידת הנשיא לא רק שאינה מחזקת את כוחו של מחנה השלום – היא מחלישה אותו. הגדיר זאת נכון יו״ר ועידת הנשיא, ישראל מימון. לדבריו, החרמתו של אירוע הנושא את שמו של חתן פרס נובל שמעון פרס, רק מחזקת את אנשי הימין הקיצוני, שמכנים אותו עד היום "פושע אוסלו". בפועל, מבלי להתכוון אפילו, מציגים הוקינג ודומיו את אחד האישים היחידים בישראל שהביע תמיכה פומבית ביוזמת השלום הערבית ומקיים דיאלוג מתמשך עם הנהגת הרשות הפלסטינית, כ"הוזה שלום".

בהחרימו את ועידת הנשיא פרס, העניק הוקינג מתנה מיוחדת לכל אלה (ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו) הטוענים שקמפיין הדה- לגיטימציה של ישראל בעולם אינו נוגע לכיבוש, להתנחלויות ולקיפאון המדיני, אלא לעצם זכותה של מדינת היהודים להתקיים כישות מדינית עצמאית.

בספרו החדש "העם המחוצף", נדרש ההיסטוריון הישראלי בעל השם, פרופסור יהודה באואר, לשאלת המכנה המשותף המוסרי בין משטר הכיבוש הישראלי ומשטר האפרטהייד שהיה נהוג בדרום אפריקה. באואר מקדים להביע את דעתו כי "ישראל מפעילה משטר כיבוש, במה שניתן להגדרה כמדיניות לאומנית", אך ממשיך וקובע כי בניגוד לדרום אפריקה בשנות האפרטהייד, בישראל חיים אלה לצד אלה לבנים, שחורים וחומי עור. באואר מזכיר כי במאי 2010, באותם ימים שבהם הריגתם  של תשעה אזרחים טורקים על סיפונה של המרמרה, עוררה סערה ברחבי העולם, נהרגו מאות אזרחים בדארפור בהתקפות של צבא סודן ובעלי בריתו, ומאות מתו בקרבות בין מליציות בקונגו המזרחית. באואר מותח קו אדום בין ביקורת לגיטימית, ואף מוצדקת, נגד מדיניות הכיבוש של ישראל, לבין חרמות, נידויים והסתה משולחי רסן נגד ישראל, שמדיפים ריח של אנטישמיות.

ההשוואה לדרום אפריקה איננה רק לא צודקת; העתקת מודל הסנקציות נגד משטר האפרטהייד לישראל גם איננה חכמה. כידוע, ככל שהסנקציות החריפו, משטר האפרטהייד רק  הגביר את התוקפנות נגד השחורים. בבחירות ב-1987, כשהסנקציות היו קרובות לשיאן, מפלגות הימין הלאומניות הגבירו את כוחן. צוות חוקרים בראשותו של פרופסור גארי קלייד הופבאואר, מהמכון הוושינגטוני לכלכלה בינלאומית, שבחן לא פחות מ-116 מקרים של עיצומים ואמברגו שהוטלו מאז מלחמת העולם הראשונה על מדינות שונות, מצא כי לא יותר משליש מהם הניבו תוצאות. רובן, כולל האמברגו על דרום אפריקה, היו שוליות וחלקיות. ויותר מזה: אמברגו הנשק זירז את דרום אפריקה לפתח תעשיית נשק מקומית, שנהפכה לענף ייצוא מרכזי. הנזק  לכלכלה היה לא יותר מאחוז אחד מהתוצר הלאומי.

הגורמים העיקריים שהביאו לקץ משטר האפרטהייד היו מנהיגות אמיצה ובעלת חזון של המיעוט הלבן והרוב השחור, וסיומה של המלחמה הקרה. 

כדאי לציין, עם זאת, כי גם ישראל הרשמית אינה חפה מהטלות חרם. כך, למשל, מנעה ישראל את כניסתו של הבלשן פרופ' נועם חומסקי, לכנס באוניברסיטת ביר זית. באיוולתה, מונעת ישראל דרך קבע את כניסתם של מבקרים חריפים אחרים של מדיניות הכיבוש שלה, כמו נורמן פינקלשטיין, ומגרשת פעילים פרו-פלסטינים.

כותב שורות אלו אינו נרתע מביקורת נוקבת על יחסן של ממשלות ישראל לדורותיהן לפלסטינים ועל מדיניות ההתנחלות שלהן, שמחבלת בסיכוי להגיע לפתרון של שתי מדינות -  הדרך היחידה להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, מוסרית ובעלת אופי יהודי. אני מקפיד שלא להכניס הביתה מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, ומברך על כל הצטרפות של ממשלה זרה לרשימת המדינות שמסמנות את הסחורות המיובאות אליהן.

ברם, מכאן ועד החרמה גורפת של נשיא המדינה, האקדמיה, התרבות והכלכלה הישראלית, המרחק גדול. גדול אף מהמרחק שבין משטר הכיבוש הישראלי בשטחים לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

הייתי מציע לפרופסור הוקינג שילמד מהסופר הספרדי אנטוניו מוניוס מולינה, שהיה נתון אף הוא תחת לחצים להחרים את ישראל. מולינה נענה להזמנה לבוא לירושלים בפברואר האחרון כדי לקבל את פרס ירושלים היוקרתי לספרות, ותרם את הפרס הכספי לרשת בתי הספר היהודים- ערבים "יד ביד" שמטפחת חינוך לדו קיום. במאמר שבו חלק את החוויה עם קוראי "הארץ" סיפר מולינה כי כל אימת שעיתונאי אירופי שאל מדוע הסכים לבוא לירושלים לקבל את הפרס, מולינה השיב כי הוא מאמין שרבים מהישראלים תומכים בשלום הוגן עם הפלסטינים וביקורתיים כלפי ההתנחלויות בדיוק כמו כל אירופי מתקדם בדעותיו. "לאחר מנוד ראש, בן שיחי היה צפוי להשיב: 'אבל הם מיעוט הולך ומצטמצם'" סיפר מולינה. "אדרבה, הנה סיבה מוצדקת עוד יותר לעמוד לצדם, השבתי."

הרי לך פרופסור הוקינג היקר, בקיצור נמרץ, תולדות הסיבה לבוא לירושלים ולתמוך במחנה הזה. יש עוד זמן.  

 

 

 

 

 

 

 

 

More from Akiva Eldar