דילוג לתוכן העיקרי

הבחירות באיראן: תנו צ'אנס לשלום

אחמדינג'אד הולך הביתה בעוד מספר חודשים, ושלומי אלדר מציע למדינות המערב לשנות מדיניות ולספק לזה שיחליף אותו תנאים נוחים לרדת מהעץ הגרעיני.
Iran's President Mahmoud Ahmadinejad waves to supporters during a ceremony to swear Venezuela's President Nicolas Maduro (not pictured) into office, in Caracas April 19, 2013. Maduro was sworn in as Venezuela's president on Friday at a ceremony attended by several countries' leaders, after a decision to widen an electronic audit of the vote took some of the heat out of a dispute over his election. REUTERS/Carlos Garcia Rawlins (VENEZUELA - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTXYSR0

לנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, נותרו חודשים ספורים בלבד בתפקיד. לא רק במערב, גם באיראן, ינשמו רבים לרווחה כשיירד מבימת הנשיאות לאחר הבחירות שיתקיימו ב־14 ביוני 2013‏.

מוכרת לי הגישה, שגם מצאה את ביטויה לא אחת באתר זה, כאילו נשיא איראן היה "טוב ליהודים". על פי אותה גישה, דמותו הפונדמנטליסטית והתבטאויותיו האנטישמיות היוו נכס אסטרטגי-הסברתי עבור ישראל, כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית נגד הגרעין האיראני. אני חולק עליה. אחמדינג'אד הציב את פרויקט הגרעין בראש סדר העדיפויות הלאומי האיראני. הוא זה שיצר את הדינמיקה, על-פיה כל ויתור הוא כניעה, כל פשרה היא חולשה. המצב כעת הוא שכל מועמד שירצה להיכנס לנעליו של הנשיא היוצא, ייאלץ לשחק באותם כלי משחק נפיצים שהעמיד אחמדינג'אד על הלוח. במילים אחרות, אחמדינג'אד הניח את האקדח הגרעיני הטעון על שולחנו של הנשיא הבא, ואילץ אותו - עוד לפני שנבחר - לבחור בין שתי חלופות רעות: להמשיך קדימה בפרוייקט ולקומם את העולם נגדך, או לנצור את התכנית הגרעינית ולהיחשב לפחדן ולכנוע.

הסטודנט המהפכן, שהגיע לתפקיד הרם של נשיא הרפובליקה האיסלאמית והעמיד אותה בתקופת שלטונו במסלול התנגשות עם העולם, ירד בקרוב מעל במת הפוליטיקה הבינלאומית. חינו סר מעיניו של המנהיג הרוחני חמינאי – המנהיג המעניק כשרות הלכתית לכל מועמד הרוצה להיות אטרקטיבי במרוץ הצפוף לנשיאות.

על רקע הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על איראן, לוחות הזמנים הברורים שהוצבו בפניה והקווים האדומים של הנשיא אובמה, אין ספק שהבחירות המתקרבות יהיו המרתקות והמסקרנות ביותר מאז מהפכת חומייני (1979).

המרוץ בעיצומו. המועמדים לנשיאות מתחרים בלהטוטים פוליטיים של איך "ללכת עם" (הגרעין ) אבל "להרגיש בלי" (הסנקציות). לאף אחד מהם אין את הפריבילגיה להתעלם לחלוטין מהסנקציות הכלכליות שריסקו את הכלכלה האיראנית, מהפיחות המבהיל בשער הריאל ומאיומי המלחמה המוחשיים ברקע.

צריך לציין שאפילו האיראנים שמתנגדים למרוץ העיוור אחר הגרעין - וישנם רבים מהם - אלה הבטוחים שעדיפה כלכלה איתנה על פני פצצה אטומית ונשק הרתעה, גם הם אינם יכולים להתחבר עם מועמד חלש, שאין בו "כבוד לאומי", כזה שלא יגלה נחישות מנהיגותית אמיתית מול מדינות המערב. אף עם איננו אוהב מנהיג חלש. אפילו הכוחות הפרגמטיים ותומכי הרפורמות באיראן - אלה המייחלים לשחר חדש ברפובליקה האיסלמית – יעדיפו מועמד המשדר חוזק.

סקר שערכה רשות השידור האיראנית ופורסם לאחרונה, מצביע על כך ששתי הדמויות בעלות הסיכויים הגבוהים ביותר לזכות בבחירות, ביתרון בולט, הם שני הנשיאים לשעבר - אכבר האשמי רפסנג'אני ומוחמד חאתמי. יש לציין כי שניהם הודיעו כי לא יתמודדו על התפקיד, אך רפסנג'אני גם לא הכחיש זאת, וכנראה ימסור הצהרה סופית בנושא בימים הקרובים.

במקום השלישי ניצב מוחמד באקר קאליבאף, ראש עיריית טהראן. האחרון אף גיבש גוש פוליטי יחד עם עלי אכבר וליאתי, שר החוץ לשעבר ויועצו של המנהיג הרוחני חמינאי, ועם גולאם-עלי חדאד-עאדל, יו"ר המג'לס האיראני לשעבר.

כל האישים הללו זקוקים כמובן לתמיכתו של האיש הקובע באיראן, עלי חמינאי. אף אחד מהם לא יתווה מדיניות חדשה שנוגדת את תפיסתו. אף אחד מהם לא יאמר לפני הבחירות - במהלך הקמפיין הפוליטי שהוא מנהל וגם לאחר הבחירות - יהיה מי שיבחר, שהוא מבטל את המרוץ האיראני לגרעין כדי להפסיק את הסנקציות הכלכליות על איראן.

בחודש שעבר, לרגל השנה הפרסית החדשה, שב חמינאי ונתן גיבוי משמעותי לאחמדינג'אד על אף חילוקי הדעות ביניהם. אלה הם עיקרי נאומו, כפי שהובאו בעברית באתר החדשות האיראני IRIB:

העם האיראני הצליח להתגבר על הלחצים והאמברגו שהטילו כוחות היוהרה. האוייבים ניסו לפגוע באיראן בכל התחומים, ובעיקר בתחומים הכלכליים והמדיניים, אך מאמציהם עלו בתוהו. על העם האיראני לסכל את התכסיסים העוינים. משמע , איראן היא הקורבן, ועליה להילחם בעוז ובנחישות נגד כוחות החושך המאיימים על כלכלתה ועל ריבונותה. פשרה, ויתור , ביטול הפרויקט , כל אלה כמובן אינם נמצאים בלקסיקון האיראני הפומבי, לא של המנהיג הרוחני חמינאי, וודאי לא בקרב המתמודדים על התפקיד הנחשק של נשיא הרפובליקה האיסלאמית.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להסיט את העגלה האיראנית הדוהרת ממסלול ההתנגשות? ברור כבר עתה שלחץ כלכלי ובידוד בינלאומי לא ישנו את דעתו של הנבחר החדש לתפקיד, אולי אפילו יקבעו אצלו התנגדות והתבצרות, בין אם יהיה זה רפסנג'אני, אם יחליט להתמודד, קאליבאף או אפילו מוחמד חאתמי, הנחשב למתון ולפרגמטי מבין השלושה.

הדרך היחידה היא להעניק להם אפשרות מילוט מכובדת. ראויה . שלא תיראה ככניעה.

הפתרון המתבקש הוא להודיע שמעתה ועד הבחירות לנשיאות , עד להכתרתו של נשיא איראני חדש, מדינות המערב מקפיאות את כל הסנקציות נגד איראן, כדי לייצר אקלים נוח וידידותי בין המדינות. רק התנהלות כזאת עשוייה לייצר מרחב לשיקול דעת שאינו מבוסס על משחקי כבוד או על תחושה של כניעה נוכח הלחץ המופעל על ידי מדינות המערב.

אגב, ביטוי מפתיע של רצון להפשיר את המתח ואת והאיומים, את ההתבצרות בעמדות קרב וכן בניית מערכת שיקולים חדשה, נרשם לאחרונה מצידו של עלי אכבר האשמי רפסנג'אני. "הרפובליקה האיסלאמית אינה נמצאת במצב של מלחמה עם ישראל", אמר רפסנג'אני (אפריל 29) למספר כלי תקשורת איראנים, שהבליטו מאוד את ההתבטאות הזאת.

כאמור, אף אחד מהמתמודדים אינו רוצה להיראות כנוע לתכתיבים ואיומים, ואינו רוצה להצטייר כמי שנאלץ לשנות מדיניות. אף אחד מהמתמודדים לא יקום כאן ועכשיו ויאמר שהנשיא היוצא אחמדינג'אד הביא צרה על עמו. אף אחד מהם וודאי גם לא יצא נגד המנהיג הרוחני חמינאי, אשר חותמת הכשרות שלו למועמד זה או אחר היא זו שתחרוץ את גורלם הפוליטי.

אבל אפילו רפסנג'אני, הידוע כבעל קו נוקשה, שיגר מסרים סותרים למערב. עכשיו על המעצמות להפנים את הפסיכולוגיה הפנימית של הפוליטיקה האיראנית, ולהושיט יד של שלום לנשיא הבא של הרפובליקה האיסלאמית.

סנקציות הרי תמיד אפשר להטיל מחדש, את גלגלי המלחמה לעומת זאת לא ניתן יהיה להחזיר לאחור.

More from Shlomi Eldar