ההתנצלות התקבלה, הרטוריקה נשארה

ניתן היה לצפות שראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ירסן מעט את הרטוריקה שלו בעקבות ההתנצלות של נתניהו על הרג האזרחים הטורקים במשט המרמרה. אלא שהתבטאויותיו בימים האחרונים  התקבלו על ידי רבים בישראל בתחושת אי נוחות. ראש ממשלת טורקיה אמר כי היחסים בין ישראל לטורקיה לא ישובו לתקנם עד אשר ישראל תמלא אחר מלוא דרישותיו, קרי תשלום פיצויים למשפחות הרוגי ה"מרמרה" וכן סיום המצור על עזה. "לא תהיה נורמליזציה ללא יישום ההתחייבויות", הצהיר  ארדואן ביום ראשון.

וכאילו כדי להדגיש עד כמה הרטוריקה לא השתנתה עדיין, חרף  ההתנצלות, ממשיך ארדואן לכנות את הרג האזרחים על המרמרה כ"טבח", והעיתון הטורקי "הורייט" מדווח כי  בנוסף לקבלת ההודעה בכתב, התפאר ארדואן בכך שהקליט את שיחת הטלפון עם נתניהו. לטענתו, יש ברשותו הוכחה מוקלטת שזה התחייב לשתף פעולה עם הממשל הטורקי בנוגע לתהליך השלום עם הפלסטינים.

שלוש שנים כמעט ניסה ראש ממשלת ישראל למצוא דרך להסדיר את התוצאות הטרגיות של השתלטות לוחמי השייטת על ספינת המאווי-מרמרה מבלי להיעתר לדרישה להתנצלות ותשלום פיצויים – שמשמעותם לקיחת אחריות על הרג תשעת האזרחים הטורקים. שלוש שנים כמעט איפשר ארדואן לשליחיו להיפגש ולהקשיב להצעות ישראליות שונות, אך תמיד סירב לסטות במילימטר מדרישות הסף שלו - עד שבסופו של דבר נענה נתניהו לדרישות שהציבה טורקיה לפתרון המשבר במלואן.

גורמים רשמיים בישראל אומרים שההידרדרות המואצת בסוריה הייתה הסיבה העיקרית להחלטתו של נתניהו לקבל את דרישות טורקיה. מקורות בירושלים מדגישים שהסכנה המידית לזליגת ארסנל הנשק הכימי האדיר מידיו של שלטון אסד לידיים לא ראויות מחייב פעולה משותפת של שתי המדינות שחוששות מכך יותר מכל. “בלי ההסדרה הזו לא ניתן יהיה לפעול בסוריה", אמר  גורם מדיני בכיר בירושלים.

גם בטורקיה מכירים בחשיבות הקשר עם ישראל – נוכח האיום הסורי, אבל לא רק בגללו - אלמלא כן,  לא היו משמרים את הקשרים הדיפלומטיים בכל תקופת המשבר.

הציבור בישראל קיבל ברובו המכריע בהבנה את מהלך ההתפייסות של נתניהו מול טורקיה.  אלא שמאז אותה שיחת טלפון, שאמורה הייתה לשים סוף למשבר בין שתי המדינות, עוקבים בישראל בדריכות רבה אחר התבטאויותיו של ארדואן בסוגיה.

התקשורת כאן קשובה עוד יותר מאי פעם לניואנסים שמלווים את התבטאויותיו הפומביות, מנסה לפענח האם פניו לפיוס של אמת, או שמא צדקו מתנגדי ההתנצלות שטענו שכל מטרתו של ראש ממשלת טורקיה היא להמשיך ולהשפיל את מדינת ישראל, והנהגתה במטרה “להוריד אותנו על הברכיים".

קדרי גורסל כתב באתר זה  על "שלושה גברים עוצמתיים שיקבעו את עתידה של טורקיה".

את ארדואן, הציב בראש, כמי שנושא עיניו להתמודד לנשיאות בבחירות שיתקיימו בשנה הבאה, ומנסה להוביל שינויי חוקה שיאפשרו מעבר למשטר נשיאותי-אקזקוטיבי שיאפשר לו להמשיך לנהל את ענייניה של טורקיה כנשיא.

ניתן היה לצפות, שדווקא בתקופה זו של מאבקי כוח פנימיים ינצל ארדואן את ההתנצלות הישראלית להפקת רווחים פוליטיים בבית.

לפני הסדרת ההתנצלות ידע ארדואן למתן את דבריו (ב 20 במרס) ולחזור בו מההתבטאות מעוררת המחלוקת ש"הציונות היא פשע מלחמה". ראש הממשלה נתניהו אף התייחס לכך בשיחת הטלפון שקיימו השניים בנוכחותו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. התעקשותו של ארדואן, אחרי ההתנצלות של נתניהו, להמשיך ולהשתמש במונח "טבח", או אפילו "רצח", לטרגדיה שארעה על סיפון המרמרה מעוררת כאן  תרעומת רבה.

נטייתו להזכיר שוב ושוב את הסרוב הישראלי להתנצל נשמעת כאן כהתרברבות.

הכרזתו שיבקר בעזה כבר באפריל נתפשה באוזן ישראלית כהתרסה. (למרות שראש המועצה לביטחון לאומי יעקב עמידרור אמר בראיון לערוץ 2 שאין בכך כל בעיה).

בשיחות שקיימתי עם מקורות בסביבתו של ארדואן הוסבר לי כי בשפה הטורקית, הדברים שהשמיע לאחר ההתנצלות אכן תקיפים אך אינם פוגעניים. גורמים אחרים, שביקשו להישאר בעילום שם, אמרו: "האיש (ארדואן) שקוף לחלוטין, עדיף לכם (הישראלים) ככה. אתם יודעים בדיוק מה הוא חושב."

בסביבתו של נתניהו אמרו: "ברור שזו אינה תחילתה של ידידות מופלאה, אך צריך לעשות הכל כדי לעצור את העויינות המופלאה שהתפתחה כאן.”

ראש ממשלת ישראל, כך נראה, קיבל החלטה אסטרטגית קרה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים בין המדינות, נוכח העובדה שבשנות הנתק טורקיה ביססה עוד יותר את מעמדה האזורי והעולמי. דווקא משום שטורקיה של שנת 2013 מזוהה יותר מאי פעם עם האחים המוסלמים ונושאת עיניים לבריתות אזוריות שמבוססות על האידיאולוגיה הזו, חשוב לקיים איתה דיאלוג תקין של שכנים. זאת, גם אם הברית האסטרטגית ההדוקה תישאר רק זיכרון מימים אבודים.

אפשר גם לתלות את האופן שבו מתבטא ארדואן בחוסר האמון המוחלט שהתפתח בין הצדדים בשלבים הקודמים של המשא ומתן - בכל אותן פעמים שבהן הסכים נתניהו לנוסח ההתנצלות הזה ובסופו של דבר חזר בו.

אחרי הטרגדיה על סיפון המרמרה אמרו באיסטנבול ש"בשכונה הזו דם מנקים בדם". אלא שתרבות המזרח התיכון מאפשרת להמיר את נקמת הדם ב"סולחה”. ההתנצלות והפיצויים היו התנאים שהציבו הטורקים. עכשיו, לאחר שנענו במלואן, כולל הקלות בסגר על עזה ובמצור הימי, ראוי שגם באנקרה יגלו יתר רגישות.

"חיים ומוות ביד הלשון" נכתב בספר משלי, ויש גם גרסא טורקית לאמרה: “Dil Yapar Dil Bozar”. מותר היה לצפות מראש ממשלת טורקיה לגלות אדיבות של מנצחים.