המצאה ושמה: "על-פי מקורות זרים"
בישראל של המאה ה-21 מחייבת הצנזורה את אמצעי התקשורת להגיש לאישורה כל מאמר וידיעה בנושאים ביטחוניים, כותב ראובן פדצור, ולכן - אנו העיתונאים - משתמשים, תוך כדי קריצה, במטבע הלשון ההיא על ''המקורות הזרים''.
האם היתה תקיפה של חיל האוויר הישראלי בסוריה, או שזו רק שמועה? צרכן התקשורת הישראלי לא יכול לדעת מה באמת קרה בגבול סוריה-לבנון, או ב"מתקן המדעי" בפרברי דמשק. כל מה שהציבור הישראלי קרא בעיתונים בישראל, צפה בערוצי הטלוויזיה הישראלים והאזין לתחנות הרדיו בישראל מבוסס על "מקורות זרים". ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם בה נאלצים עיתונאים להשתתף בפארסה המגוחכת הנקראת "על פי מקורות זרים". ולכן, אנחנו העיתונאים נספר לכם את מה שאנחנו יודעים, אך לא נוכל לומר שזהו מידע שהגיע ממקורותינו, אלא נקרוץ, נבליע חיוך ונשתמש במטבע הלשון ההיא על המקורות הזרים.
כל זה קורה משום שישראל של המאה ה-21 נותרה הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה קיימת צנזורה, המחייבת את אמצעי התקשורת להגיש לאישורה כל מאמר וידיעה העוסקים בנושאים ביטחוניים. בישראל קיימת עיתונות חופשית בכל תחומי עיסוקם של העיתונאים חוץ מאשר בתחום הצבא והביטחון.
