שביתת רעב כנשק מדיני

האסיר הפלסטיני סאמר עיסאווי, תושב עיסאוויה, שובת רעב כבר יותר מ- 200 ימים.  "200 ימים? איך יכול להיות שהוא עדיין חי?", שאלתי  את חאדר עדנאן.

אם יש אדם אחד שיכול לספק לי תשובה אמינה לשאלה הזאת הרי שזה עדנאן. אחרי הכל, הוא שהחל את גל שביתות הרעב בבתי הכלא הישראליים לפני כשנה, ומאז שחרורו הפך לפעיל מרכזי בנושא האסירים הפלסטינים.

"זה יכול להיות, אם הוא מקבל תוספת גלוקוזה", מסביר עדנאן,  ''אבל כבר 21 ימים שעיסאווי הפסיק ליטול את הגלוקוזה ומצבו החמיר. הוא אושפז בטיפול נמרץ ונשקפת סכנה לחייו. אני, בשעתו, סירבתי לקבל כדורים כאלה, וקיימתי שביתת רעב מוחלטת עד ששוחררתי".

עדנאן עצמו שבת רעב במשך 66 ימים, אושפז במצב קשה ביחידה לטיפול נמרץ בבי"ח זיו בצפת, ורק אחר כך שוחרר לביתו.

"אמרתי אז למי שעצר אותי – 'או שתעמידו אותי למשפט או שתשחררו אותי, ולא - אשבות רעב'.'' כך הפך עדנאן מפעיל זוטר בארגון הג'יהאד האיסלאמי, אופה העובד לפרנסתו במאפייה מקומית בכפרו, לדמות מוכרת ולמושא הערצה בקרב האסירים.

חאדר עדנאן אומר: "יש התעוררות והזדהות גדולה ברחוב הפלסטיני עם מאבקם של האסירים. סוג של אינתיפאדה חדשה. למשל, ביום שישי האחרון היו הפגנות בג'למה, חווארה, עיסאוויה, מחנה עופר , בודרוס, אל ערוב , קלנדיה, בילעין, נבי סאלח, יעבד. בכל המקומות האלה יצאו אנשים להפגין למען אסירים".

"כמה אסירים שובתים רעב עכשיו?", שאלתי את  עדנאן. "חמישה", אמר והחל למנות את שמותיהם: אימן שיראונה, טארק קעדאן, ג'אבר עז א-דין, פאדי וושחא, וכמובן סאמר עיסאווי.

עדנאן היה עציר מנהלי, כלומר לא התנהל נגדו כל הליך משפטי ולא הוגש נגדו כתב אישום. הוא נעצר רק בגלל שמערכת הביטחון העריכה כי הוא "מאיים על הציבור". לעומתו, עיסאווי אינו מוגדר כעציר מנהלי. הוא שוחרר מן הכלא בעסקת שליט, אך הפר את תנאי השחרור שלו בכך שיצא מתחומי ירושלים, לכיוון רמאללה. מאז שנעצר שוב, בחודש אוגוסט 2012,  הוא פתח במה שמסתמן כשביתת הרעב הארוכה בהיסטוריה.

אך מעבר למחאה האישית,  סוגיית האסירים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראלים ותנאי מאסרם מהווים נושא טעון מאוד בחברה הפלסטינית.  

לאחר עסקת שליט, נותרו בבתי הכלא הישראליים כ- 4,700 אסירים וכ-300 עצירים מנהליים.

החברה הישראלית, ברובה, אינה מודעת לכך, אבל בכל פעם שהאסירים הפלסטינים שובתים רעב, מרעיד הדבר את הרשות הפלסטינית כולה.

התקשורת הישראלית, שאמורה לספק את המידע הזה, אינה עוסקת כמעט בשביתת הרעב של עיסאווי וההשלכות שיש לדבר על המצב ברשות הפלסטינית. זאת, בניגוד לשביתתו המתוקשרת של חאדר עדנאן. למרות זאת, בסוף השבוע האחרון הגיעו העימותים בין מפגינים פלסטינים לחיילי צה"ל במחסומים לשיא שלא היה כמותו זה שנים. עשרות נפצעו באורח קל מירי כדורי גומי וגז מדמיע בנקודות החיכוך. ההפגנות הללו מאורגנות ע"י ארגונים ועמותות למען האסיר הפלסטיני, מתוך הנחה שרק תמיכה של הרחוב, באמצעות הפגנות, שביתות ועצרות הזדהות עשויות לחולל שינוי.  

שוחחתי עם אחותו של סאמר, שירין עיסאווי, שכמו יתר  בני משפחתה עוקבת בחרדה אחר מצבו הבריאותי, מאז אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים אסף הרופא.

"על-פי מה שדיווח לנו הצלב האדום", היא אומרת, "מצבו קשה מאוד. הוא ירד למשקל של 40 ק"ג. הוא סובל מלחץ בחזה, עלייה חדה בסוכר. יש סכנה לאי ספיקת כליות".

"האם שוחחתם איתו?", שאלתי.

 "לא. אנחנו לא יכולים לדבר איתו". 

כמה זמן הוא כבר שובת רעב?

"היום, שבת, נכנסה שביתת הרעב של אחי ליומה ה- 207."

במהלך ימי השביתה שלו סירב עיסאווי לראות רופא, גם לא  מטעם ארגון רופאים לזכויות אדם. בני המשפחה אומרים שהם אינם יודעים מדוע.  

אימן אגבריה, מנהלת קשרי קהילה בארגון רופאים לזכויות אדם אומרת כי בגלל סירובו לראות רופא מטעמם הם לא רק שאינם יודעים פרטים על מצבו, אלא גם אינם יכולים לפעול בעניינו, זאת - בניגוד לליווי  הצמוד שהעניקו לעדנאן חאדר, בשביתת הרעב שבה פתח  לפני כשנה. 

הייתכן שעיסאווי מחזיק מעמד בלי מזון מאז חודש אוגוסט 2012? 

"יתכן. יש תיעוד של שביתת אסירים כורדים ששבתו רעב בכלא הטורקי מספר ימים דומה לשביתה של עיסאווי - ושרדו. הנתונים האלה, על שביתת רעב שנמשכת בסביבות ה-200 ימים, תועדו אך לא נחקרו מעולם".

חזרתי לעדנאן כדי לשאול האם, לדעתו, שביתת הרעב של האסירים תשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל. תשובתו הפתיעה אותי.

"אתה יודע היכן אני נמצא?"

"לא, אין לי מושג."

"אני הצטרפתי לשביתת הרעב, אני נמצא במתחם הצלב האדום ברמאללה ושובת כבר שישה ימים."

"מה, שוב?", שאלתי אותו, "ואתה חושב שאולי הפעם זה ישפיע? שהשביתה תתרחב?''

"הימים הבאים יגידו", אמר.

נדמה לי שמה שעומד מאחורי תשובתו של עדנאן זה שנושא האסירים הפלסטיני (והלחץ של הרחוב לשחרורם) יעמוד בראש סדר העדיפויות של ההנהגה ברמאללה בביקורו הצפוי של נשיא ארצות הברית. 

האם גם הפעם תיכנע ישראל באיחור לשביתת הרעב?

כמו שאמר עדנאן, הימים הבאים יגידו.