אבו מאזן, המנהיג החלש הכי חזק

תיאורטית, אם נבדוק מהו צירוף המילים הנפוץ ביותר שהוצמד בעברית לשמו של אבו-מאזן, אין ספק שהביטוי "מנהיג חלש" יוביל את הרשימה. מאז אותו יום שבו כינה אותו אריאל שרון כ"אפרוח שטרם צימח נוצות", נמשכת הסאגה הזו של חולשת אבו-מאזן. או שהוא חלש מאוד ולא מסוגל להשתלט על השטח, או שהוא חלש מאוד ואינו מסוגל להיכנס למו"מ אמיתי עם ישראל. אסור לשכוח את חולשתו הבולטת שאפשרה לחמאס להשתלט על רצועת עזה, ולאסוף אותה לחיקו כביצה עזובה. לעולם תעמוד לנו שם חולשתו של אבו-מאזן ותאפשר לנו להטיל עליו את האשמה על משהו. מה שלא יהיה, זה לא אנחנו, זה הוא. הרי הוא חלש כל כך.

כשבודקים ביסודיות את הביוגרפיה של האיש, אין מנוס ממסקנה פשוטה: אבו-מאזן הוא המנהיג החלש הכי חזק שאפשר להעלות על הדעת. החלשלוש הזה משתייך לצמרת ההנהגה של העם הפלסטיני כבר 35 שנה לפחות. לא רבים שרדו במתחם הזה של "הנהגת העם הפלסטיני", אבו-מאזן הוא המתמיד ביותר. ב-1980 הוא היה אחראי על קשרי החוץ של אש"ף, ב-88 מונה על ידי ערפאת לנהל את "המאבק בשטחים" (האינתיפאדה הראשונה פרצה קצת קודם), ב-93 היה אבו-מאזן, יחד עם אבו-עלא, מאדריכלי הסכם אוסלו, ב-95 ניהל אבו-מאזן מו"מ עם יוסי ביילין שהניב את הסכמי ביילין-אבו מאזן (כמה שאנחנו מתגעגעים להסכמים האלה עכשיו), שנה אחר-כך הפך למזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, ב-2003 מינה אותו ערפאת הגוסס לתפקיד ראש הממשלה, כעבור שנתיים הוא זכה בבחירות והפך ליו"ר הרשות הפלסטינית, תפקיד בו הוא אוחז, איכשהו, עד עצם הרגע הזה, כבר 8 שנים רצופות, עם או בלי בחירות. תראו לי מנהיג ישראלי עם תקופת כהונה כזו.