נפתלי בנט עשה בשנים האחרונות קילומטראז' חסר תקדים על עזה. כשהיה שר הכלכלה ואחר כך שר החינוך הרבה בנט לדבר, לנאום ולצייץ על מה שקורה בין ישראל לרצועה. "ליברמן נכנע לחמאס", קבע בנט באוגוסט 2018 והוביל קו של התקפות מימין על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אביגדור ליברמן. הוא דיבר על "רפיסות", הוא טען שיש "הססנות", הוא קבע שישראל מאפשרת לחמאס להתעצם ובעוד שלוש שנים תמצא את עצמה עם חיזבאללה חדש, דרומי ומסוכן על הגדרות של אשקלון. "מי שנכנע לפרוטקשן", זעק בנט, "יביא עלינו מלחמה. חמאס חייב לפחד לפגוע בנו, ולא להרוויח מזה". הוא דחק בנתניהו לעשות מעשה. אם שר הביטחון שלך לא מסוגל לעשות מה שצריך לעשות, תחליף אותו ומנה מישהו שמסוגל, הוא קרא לראש הממשלה אחרי התפטרותו של ליברמן [נובמבר 2018].

ואז שנה אחר כך, בנובמבר 2019, נתניהו מינה את נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון. ביום ראשון השבוע [29 בדצמבר] דן הקבינט המדיני-ביטחוני, כולל שר הביטחון בנט, במתווה להסכם הסדרה עם חמאס. המתווה כולל אין ספור הטבות וצ'ופרים לחמאס, כולל המשך דחיפת המיליונים בידי השליח הקטארי, כולל הגברת אספקת החשמל, הגדלת המרחב הימי ורישיונות הכניסה לישראל.

בנט לא פצה את פיו או צפצף. המהלך מתבצע בתיאום מלא איתו. מנגד, ליברמן תפס את משבצת האופוזיציונר ואמר לאל-מוניטור את אותם הדברים שבנט נהג להגיד בעבר: "אסור להיכנע לפרוטקשן. מי שמעלים עין מחמאס עכשיו, יקבל חיזבאללה אחר כך". לזכותו של ליברמן ייאמר שזו הייתה דעתו גם כשישב במשרד הביטחון וזו הייתה העילה המרכזית להתפטרותו. לבנט אין, בשלב הזה, כל כוונה להתפטר. הוא מאוהב בתפקידו ושכח את האידיאולוגיה הלוהטת ואפילו את "תכנית ההכתשה" שהגה במטרה להשמיד את תשתית הטרור של חמאס "מבלי להיכנס לרצועה" (שזכתה כאן למאמר בעבר).

שני הצדדים, ישראל וחמאס, מכחישים באופן רשמי את המגעים המתקדמים להסדרה. לשני הצדדים, לישראל ולחמאס, פרסום המגעים לא נוח פוליטית. תנועת חמאס מחויבת להשמדת ישראל, נתניהו נתון לביקורת קשה מצידם של ליברמן והגנרלים של כחול לבן. אבל המגעים מתקיימים, מתקדמים ומעניינים. הצדדים לא עומדים על סיפו של הסכם היסטורי. זה לא יקרה. הם כן מנסים להיכנס לתקופה של רגיעה הדרגתית, נטולת טקסים או הצהרות, שתוביל להמשך השיפור הכלכלי ברצועה – מה שטוב לחמאס; ולרגיעה יחסית בעוטף עזה – מה שטוב לנתניהו.