ישראל פולס

בדרך למשרד הביטחון, נפתלי בנט מרכך את הטון

p
המחבר
בקצרה
כחבר בקבינט המדיני-ביטחוני נפתלי בנט לא היסס לבקר את נתניהו וליברמן על מדיניות האיפוק שגילו בעזה. נוכח הכוונה למנותו לשר ביטחון, נדמה כי הוא מבין כעת שההצעות המבטיחות לפתור את בעיית עזה במבצע צבאי גדול הן פופוליסטיות.

היוזמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את נפתלי בנט לשר הביטחון נתקלת נכון לעכשיו בקשיים פוליטיים, אבל בנט, שאיבד בשתי מערכות הבחירות האחרונות את כוחו הפוליטי, ממשיך לרענן את חליפת השר בתקווה לקבל את התפקיד שאליו הוא נושא את עיניו מזה זמן רב.

סנונית ראשונה להתקרבות הפוליטית בין השניים, נתניהו ובנט, הייתה פוסט מביך שפרסם יו"ר הימין החדש ובו תקף את מערכת המשפט. "קבלת סיגרים ושמפניות – זה לא בסדר, אבל על זה לא מפילים ראש ממשלה", הוא כתב [19 באוקטובר].

בסוף השבוע האחרון, בעקבות מטח הרקטות על שדרות, בנט עשה סיבוב פרסה וכמו שינה את עמדותיו ב-180 מעלות – אולי כדי להראות למי שצריך שהוא ראוי לתפקיד. "...אני לא בעד עכשיו תגובה יותר חזקה או פחות חזקה. אין טעם לעשות תגובה קצת יותר חזקה כמו שחלק מחבריי בימין מציעים, כי זה יוביל ל'סבבון' מיותר", צייץ בנט ביום ראשון [3 בנובמבר].

משונה. עד לאחרונה, כשהיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, הוא לא היסס לבקר את ראש הממשלה נתניהו ואת שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן על מדיניות האיפוק שגילו בעזה. למשל, בחודש ספטמבר 2018, בעקבות סוף שבוע מתוח בדרום, תקף בנט: "בימים האחרונים אנו עדים לתוצאות המסוכנות שהביאה מדיניות ההבלגה והחולשה של שר הביטחון (ליברמן) מול רצועת עזה – יותר הבלגה, יותר טרור...כך לא מנהלים מדיניות ביטחון, כך נראית מדיניות שהיא כישלון".

חצי שנה מאוחר יותר, לפני הבחירות באפריל ובעקבות הסלמה נוספת בין חמאס לישראל, ביקר בנט בבית במושב משמרת שספג פגיעה ישירה [25 במארס] ותקף את נתניהו באופן אישי: "במשך עשור, הקברניטים הביטחוניים של ישראל לא יודעים מה לעשות עם עזה...גם נתניהו הרים ידיים בנוגע לעזה. הגיע הזמן שיביא לי את המפתחות. אני יודע בדיוק מה לעשות". לכתבים שסיקרו את ביקורו הוא אף נידב מידע איך "לבער את החמץ של עזה", שם התוכנית שהגה: להרוס את כל בתי המחבלים ביהודה ושומרון ובמקביל "לטפל בהנהגת חמאס בצורה תקיפה". הכוונה, יש להניח, הייתה לחסל את ראשי התנועה.

בזה בנט אינו שונה מליברמן. גם יו"ר ישראל ביתנו, ערב מינויו לתפקיד שר הביטחון ב-2017, התחייב פומבית שאם ימונה לשר ביטחון הוא ייתן לאיסמעיל הנייה 48 שעות להחזיר את גופות החיילים, ולא "הוא מת".

כעת בנט משנה כיוון. אמנם נתניהו נבהל מהביקורת הפנימית בליכוד כלפי המהלך, וכוונתו למנות את בנט לשר ביטחון מוקפאת לעת עתה, אבל ההערכה היא שבנט לא יפסיק לפזול לתפקיד וימשיך למתן את אמירותיו כדי להוכיח לנתניהו שהוא יכול לסמוך עליו ולתת לו, כדבריו, "את המפתחות". 

"עזה היא בעיה מורכבת, מסובכת, רגישה ומסוכנת" אמר בעבר מקור ביטחוני בכיר, ששירת בגבול הדרום במשך שנים ומכיר את עזה היטב, בשיחה עם אל-מוניטור. מחוץ למערכת הדברים נראים לעתים אחרת. כך הרי חשב ליברמן בהציעו לחסל את הנייה ולכבוש את עזה טרם כניסתו לתפקיד. אבל שר ביטחון השומע תדיר את צמרת המטכ"ל מבין היטב כי את סוגיית עזה לא ניתן לפתור בפעולה צבאית, וכי עוד מבצע גדול לא יסיר את האיום על תושבי הדרום. כפי שמבצעי צה"ל הגדולים הקודמים – עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן, לא עשו זאת. למסקנה הזו הגיע גם "מר ביטחון" בנימין נתניהו, המקדם בשנה האחרונה מול חמאס בתיווך מצרי את תכנית ההסדרה, על כל מורכבויותיה וחסרונותיה. מבחינת ישראל התוכנית בנויה מלכתחילה ובמודע על התקדמות איטית, שלעתים מביאה לסבבי אלימות קצרים בין עזה לישראל, כיוון שהפלגים הפלסטינים מפרשים את אותה התקדמות איטית כניסיון של ישראל שלא למלא את התחייבויותיה להקל את המצור.

תושבי הדרום, בעיקר באזור שדרות ועוטף עזה, סובלים כבר שני עשורים מאיומי רקטות. הם אינם יכולים לנהל חיי שגרה כמו רוב אזרחי ישראל. אבל כל ההצעות המבטיחות לפתור את בעיית עזה במבצע צבאי גדול הן פופוליסטיות ואין להן אחיזה במציאות.

בנט הבין כעת שאסור לו לחזור על הטעויות של ליברמן ולהבטיח הבטחות שלא יוכל לקיים. לכן הוא שינה את טון דיבורו. ברצועת עזה ישנן כמויות נשק עצומות, לרבות אלפי רקטות שפותחו ויוצרו במשך השנים ע"י ארגונים שונים. השמדתם של הנשקים האלה לא תוכל, למרבה הצער, להתממש בטווח של ימים. אפילו לא שבועות. לראיה, מבצע צוק איתן [2014] נמשך 50 ימים ולא הצליח להסיר את האיום של עזה על ישראל. יש מצוי ויש רצוי, והדרך שאומצה בשלב הזה במערכת הביטחון היא לתת סיכוי להסדרה בתיווך מצרים, המשמשת כשוטר המופקד על ביצוע המהלכים של כל הצדדים. העיקרון המנחה הוא למצוא פתרון למצוקה הכלכלית וההומניטרית של הרצועה, לרבות פתרונות קבע לסגר המתמשך מאז 2007, תוך הפסקה מוחלטת של האלימות. אם ההסדרה תיכשל, רק אז תשקול ישראל להשתמש ב"נשק יום הדין", קרי הפלת שלטון חמאס.

בעוד בנט מתחיל להבין את סכנת הצהרותיו, גם יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ  מבטיח לפתור את בעיית עזה. רמטכ"ל מבצע צוק איתן הבטיח בסוף השבוע האחרון [2 בנובמבר], ''נחזיר את ההרתעה בכל מחיר, גם אם נצטרך לפגוע אישית במי שמובילים את ההסלמה.''

מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר הגיב על כך בהתרסה: "אנחנו מחכים לך. אם תצליח להרכיב ממשלה, תקלל את היום שנולדת בו". סינוואר, אולי מתוך חשש ודאגה שמא גנץ עלול באמת לממש את איומיו, כלומר מחדש לחידוש מדיניות החיסולים של ראשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, אף הזהיר את ישראל שהפלגים הפלסטינים יוכלו להפציץ את תל אביב במשך שישה חודשים. סינוואר בוודאי יודע מה יהיו תוצאותיה של מערכה צבאית גדולה ומה היא תגרום לעזה ולחמאס. איומיו נועדו בעצם להרתיע את מי שמבקש להיכנס לנעליו של נתניהו, שכבר למד שלעזה יש כללים משלה.

עם זאת, בשונה מנפתלי בנט, ובמידה רבה גם מאביגדור ליברמן, בני גנץ טוען כי אחרי ההרתעה יהיה צורך בשלב מדיני. כלומר יש למנף את ההתרעה לכיוון של הסדרים. הוא אינו מדבר על הסדר שבו יהיה כלול חמאס, אלא על הסדר עם הרשות הפלסטינית ובתמיכת ארגונים בינלאומיים. תוכנית גנץ היא כרגע תוכנית "על הנייר" שמתאימה ומותאמת לעיתות מערכת בחירות, אבל לטענתו יש לו את המפתח להרתעה שתביא שקט ליישובי הדרום.

אם גנץ יצליח להרכיב ממשלה ואם הוא אינו רוצה שהצהרות היום יהפכו לנשק בידי מבקריו מחר, הוא חייב לקדם את עמדת מערכת הביטחון, שעל פיה עזה היא בעיה שלא תיפתר באמצעות חיסול ראשי חמאס. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept