קרוב לשלוש שנים נמשכה המערכה שזכתה בצה"ל לכינוי "מב"מ", המערכה שבין המלחמות. מטרת המב"מ הייתה מוגדרת ומדויקת: למנוע את התבססותה של איראן במרחב הסורי ולבלום את התעצמות חיזבאללה באמצעים איראניים ובעיקר בכל הקשור ל"פרויקט הדיוק". בתחילה נשמר המב"מ תחת עמימות כבדה. בהמשך החלו דוברים ישראלים, ממפקד חיל האוויר דרך הרמטכ"ל ועד ראש הממשלה נתניהו, להתרברב בכמות התקיפות המיוחסות לישראל במרחב הסורי ואחר כך גם בשטח עיראק.

נכון לעכשיו, דומה שהמב"מ דועך. זמנו עבר. הדיווחים על תקיפות מסתוריות כנגד שיירות נשק או מתקני תשתית המזוהים עם איראן נעלמו כמעט לגמרי. זה לא אומר שתקיפה כזו אינה אפשרית עוד וקרוב לוודאי שטפטופי תקיפות מהסוג הזה עוד יופיעו פה ושם, אבל הטבלה אינה משקרת: על פי כל הסימנים, תם עידן המב"מ כפי שהכרנו אותו מאז 2016. למרבה הצער, הסיכויים ששלום ימלא את מקום המב"מ אינם קיימים וכל הצדדים צריכים לקוות שהיורשת של המערכה שבין המלחמות לא תהיה מלחמה בהיקף מלא בין ישראל לאיראן.

"המב"מ הגיע לסוף דרכו", אמר השבוע לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר לשעבר, "וזה קורה מכמה סיבות מצטברות: ראשית, תזוזת הפעילות האיראנית מסוריה ללבנון. ישראל לא תוקפת בלבנון כבר יותר מ-13 שנים. שנית, המסרים הרוסים שהפכו לבעייתיים מבחינת ישראל. שלישית, הביטחון העצמי האיראני שנובע מאפס המעשה האמריקאי ונטישתו החפוזה של טראמפ את האזור. ישראל מבינה שהמשך המב"מ פירושו מלחמה ולא בטוח שיהיה בירושלים מי שיקבל החלטה כזו עכשיו".

דווקא כאן חולקים על המקור הבכיר כמה מקורות בכירים לא פחות (ואולי יותר) בצמרת כחול לבן. הרמטכ"לים לשעבר במפלגה (בני גנץ, משה יעלון וגבי אשכנזי) חוששים שמצבו הפוליטי הקשה של נתניהו, בתוספת מצבו הנואש בחזית הפלילית, דווקא ישחררו את מנגנוני הבלימה של ראש הממשלה וייצרו מסה קריטית שתשנה את ה-די.אנ.איי המוכר של נתניהו כמי שחושש מהרפתקאות לכיוון של מי שמקווה להיחלץ באמצעות הרפתקאות. "אסור לתת לו עכשיו למשוך את החבל יותר מדי", אמר לאל-מוניטור אחד מבכירי כחול לבן, "המצב רגיש ונפיץ מאי פעם וראש הממשלה מעורער מאי פעם. יחד עם העובדה שאין לידו קבינט משמעותי, כולנו צריכים להיות מאוד מודאגים".