לאחר שהורד מהבמה באופן משפיל לעיני תומכיו בכנס בחירות באשדוד [10 בספטמבר], חזר נתניהו לשגרת הקמפיין ולמסר שלו מהשבועות האחרונים – "רוצים לגנוב לנו את הבחירות". הוא אפילו כינס את הכנסת [11 בספטמבר] כדי לחוקק במהירות שיא, מה שלא נהוג בתקופת בחירות בישראל, את "חוק המצלמות" אשר נועד להתיר למשקיפים מטעם הרשימות השונות להציב מצלמות בקלפיות ביום הבחירות. זאת, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט מתנגד לחקיקה בהולה שכזו ערב בחירות, ולמרות שהצעת החוק לא אושרה מוקדם יותר השבוע על ידי הוועדה המסדרת של הכנסת [9 בספטמבר]. כצפוי, נתניהו לא השיג את הרוב הנדרש והצעת החוק נדחתה.

נשאלת השאלה, מדוע נתניהו התעקש לקדם את חוק המצלמות ומה בדיוק הוא ניסה להשיג? התשובה היא שהיו לו כמה מטרות: ליצור כאוס בקלפיות ביום הבחירות; לגרום לאזרחי ישראל הערבים לא להגיע לקלפי ולהצביע; לשדר לחץ וסכנה לציבור תומכיו ("רוצים לגנוב לנו את הבחירות") ולמקסם את שיעור ההצבעה בימין.

בבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב [2016] סירב דונלד טראמפ להתחייב כי יקבל את תוצאות הבחירות. ובמילותיו:  ''אקבל כמובן את התוצאות, אבל אני שומר לעצמי את הזכות להתנגד או לעתור, במקרה שהתוצאות יהיו מוטלות בספק (לא חד משמעיות).''  נדמה כי נתניהו מנסה כעת לאמץ את הגישה של טראמפ. יצירת כאוס בקלפיות ביום הבחירות תשרת את הגישה הזו ותאפשר לנתניהו לטעון נגד תוצאות הבחירות ככל שהן לא יאפשרו לו להרכיב ממשלה.

חשוב לזכור: ברגע שנתניהו אמר את הביטוי "לגנוב את הבחירות" ואת המילה "קלפיות" במשפט אחד, ברור כי הוא מתכוון לקלפיות שבהן מצביעים האזרחים הערבים. עדות לכך ראינו בבחירות באפריל, כשהליכוד שלח את 1,200 המצלמות שלו רק לקלפיות ביישובים ערביים. מי שמעוניין בטוהר בחירות אמיתי יצלם בכל הקלפיות בארץ ולא יסווג אותן על רקע אתני. לנתניהו כמובן נוח להתעלם מהודעת מנכ"לית ועדת הבחירות אורלי עדס, שהצהירה [8 בספטמבר] כי "נמצאו רק שתי קלפיות עם חשד לזיופים – לטובת ש"ס והליכוד"